שבתי בלבו
| מקום מגורים | כרתים |
|---|---|
| עיסוק | מעתיק (אנ'), פילוסוף |
| השקפה דתית | יהדות |
שבתי בן ישעיה כהן בַּלְבּוֹ (המחצית השנייה של המאה ה-14 – ז' באב ה'רט"ז, 1456) היה מעתיק ופילוסוף יהודי בן כרתים, חי ופעל במאה ה-14 וה-15.
שבתי ובנו מיכאל היו מבניה הבולטים של משפחת הכוהנים בלבו שאחדים מבניה נטלו חלק בהנהגת הקהילה היהודית רומניוטית בקנדיאה במאה ה-15[1].
כתבי היד שהותיר אחריו והשתמרו עד ימינו (תצלומיהם במכון לתצלומי כתבי יד עבריים) כוללים ספרי פרשנות פילוסופית דוגמת ביאורו של ר' משה נרבוני למורה הנבוכים והעתק החיבור כוונות הפילוסופים של אל גזאלי, פירושים ואגרות משל חכמי ספרד ואשכנז, לצד יצירות עצמיות שלו.
שבתי כתב גם מעט קטעי שירה, והעתיק שירי קודש וחול, ליקוטי מעשיות, בדיחות ודברי שחוק וקלות דעת. צבי מלאכי העריך, כי הנהגתו זו ואולי גם דברים קבליים שרשם על סגולות והשבעות עוררו כנגדו התנגדות וזלזול.
בנו מיכאל נולד בשנת 1411 (ב' בניסן ה'קע"א) שימש כדרשן וכאחד ממנהיגי ופרנסי ('קונדישטבלו') קהילת יהודי רנדיאה ועמד בקשר גם עם חכמי יהדות קושטא. ידוע ויכוח גדול שלו על האמונה בגלגול נשמות שניהל עם רבי משה אשכנזי[2].
לקריאה נוספת
- צבי מלאכי, מחיבוריהם של בני בלבו מקנדיאה במאה הט"ו, בתוך: מיכאל: מאסף לתולדות היהודים בתפוצות, ז (תשמ"ב), אוניברסיטת תל אבי, עמ' רנה-רע. ושוב בספרו: בנועם שיח: פרקים מתולדות ספרותנו, מכון הברמן, תשמ"ג. עמ' 249–266.
הערות שוליים
- ↑ א. ח. פריימן, שליחים ועולים: תעודות מקנדיאה מן המאה ה-15 לסה"נ, בתוך: ציון, א (תרצו), עמ' 185.
- ↑ אפרים גוטליב, ויכוח הגילגול בקנדיאה, בתוך: ספונות, יא (תשלא-תשלח), דף מה-סו.
שבתי בלבו42072299Q136573970