שבעת הכפרים
שבעת הכפרים הוא כינוי לשבעה כפרים מתואליים (שיעיים) בגליל העליון המרכזי והמזרחי שננטשו ונכבשו במהלך מלחמת העצמאות ויושביהם ברחו ללבנון. שבעת הכפרים הם (ממזרח למערב) אבל אל-קמח, הונין, נבי יושע, אל-מאלכיה, קדס, צאלחה, ותרביח'א. רובם חרבו, ובמקומם הוקמו יישובים ישראליים.
למרות שהכפרים נמצאים מדרום לגבול הבינלאומי בין ישראל ללבנון דורשים גורמים שונים, ובראשם חזבאללה, להעבירם לריבונות לבנונית על סמך הסכמות אנגלו-צרפתיות לפני המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ועל סמך הגבול הלא רשמי בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי עד שנת 1923.
בהסכם סייקס–פיקו 1916, והסכמים מאוחרים יותר מ-1919 ו-1920 בין בריטניה לצרפת, שורטטו על מפות גבולות אזורי ההשפעה הבריטי בארץ ישראל והצרפתי בלבנון ובסוריה. על פי הקו ששורטט נכללו שבעת הכפרים השיעיים, כמו גם כפרים נוצריים וסוניים נוספים, בשטח המנדט הצרפתי בלבנון ותושביו נחשבו לבנונים. במפקד האוכלוסין שהתקיים בלבנון ב-1921, נמנו תושבי שבעת הכפרים הלבנונים ואף קיבלו אזרחות לבנונית. אולם, שבעת הכפרים הועברו מידי הצרפתים לבריטים במסגרת הסכם ניוקומב-פולה שהושג ב-1923, ויושם במלואו באפריל 1924 עם הצבתם בשטח של סימוני הגבול האחרונים והעברתם של 192 קמ"ר ו-20 כפרים מידי הצרפתים לבריטים. ההסכם קיבל את אישורו של חבר הלאומים ב-1934. גבולו הצפוני של המנדט הבריטי היה לימים לקו שביתת הנשק בין ישראל ללבנון לאחר מלחמת העצמאות. הוא כולל בתחום ישראל את שבעת הכפרים והוא הקו המוכר כיום כגבול הבינלאומי בין ישראל ללבנון – קו כחול.
חזבאללה, כארגון טרור שיעי, אימץ את תושבי שבעת הכפרים השיעיים וזיכה אותם במעמד מיוחד. כחלק ממהלך זה הועבר בפרלמנט הלבנוני בשנת 1994 חוק המעניק אזרחות לבנונית מלאה לתושבי שבעת הכפרים[1], בניגוד לאחרים – המוגדרים פליטים פלסטינים שברובם לא זכו לאזרחות לבנונית ועל כן מוטלות עליהם הגבלות במסחר בנדל"ן ובתחומי עיסוק.
סוגיית שבעת הכפרים מוזכרת בנאומי מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 ובתדירות גבוהה יותר מאז נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 כעילה להמשך המאבק המזוין כנגד ישראל[2]. סוגיה זו מוזכרת פעמים רבות בנשימה אחת עם סוגיית חוות שבעא על מנת להדגיש שהמחלוקת של ארגון הטרור, המשים עצמו מייצג האינטרס הלבנוני, עם מדינת ישראל, לא מסתכמת בתא שטח אחד אלא שוללת את הלגיטימיות של הגבול הבינלאומי בין ישראל ללבנון בטענת כזב ש"הארגונים הציוניים הטרוריסטים הזיזו את קו הגבול [בין לבנון לבין ארץ ישראל] משנת 1920 [אל קו] 1923 [וכתוצאה מכך] איבדה לבנון את שבעת כפריה ועשרים חוות חקלאיות [קרי, חוות שבעא]".[3]
החל בקיץ 2023 גם סוגיית הקפת חלקו הצפוני, הלבנוני על פי 'הקו הכחול', של הכפר ע'ג'ר בגדר על ידי ישראל הצטרפה לסוגיית הכפרים והחוות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יואב שטרן, מבחינת נסראללה, חוות שבעא אינן התירוץ היחיד, באתר הארץ, 3 ביולי 2005
הערות שוליים
- ^ Julie Marie Peteet, Landscape of hope and despair: Palestinian refugee camps, page 177
- ^ לבנון: נדרוש החזרת 7 כפרים בגליל ופיצוי; חיזבאללה: הפיגועים לא ייפסקו בעת המו"מ, באתר גלובס, 26 בדצמבר 1999
- ^ ארגון חזבאללה שב ומערער על הלגיטימיות של הגבול הישראלי-לבנוני הבינלאומי באמצעות העלאת נושא "שבעת הכפרים", באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, 12 בנובמבר 2008
36928436שבעת הכפרים