שאריות
שאריות הם פריטי מזון אכילים שנותרו לאחר ארוחה מבלי שהוגשו לצלחות הסועדים (אלא נמצאים בכלי הגשה, בישול או אחסון) ועתידים לשמש בארוחה אחרת, שלעיתים מכונה "ארוחת שאריות". (חלקי מזון שאינם נחשבים אכילים, כגון עצמות או קליפות של ירקות ופירות אינם בגדר שאריות לעניין זה, אלא אשפה).
השימוש בשאריות תלוי במקום הארוחה המקורית ובמנהגי כל חברה.
מקור השאריות
ארוחות ביתיות
שאריות של ארוחה ביתית לרוב נארזות כדי להיאכל מאוחר יותר. מנהג זה מסתייע בעובדה שמדובר בסביבה פרטית ושאמצעי האחסון (כגון קופסאות אטומות, סירים) והקירור (מקרר, מקפיא) הם זמינים. חלק מהשאריות ניתן לאכול קרות - מוגשות ישירות מהמקרר, אחרות דורשות חימום מחדש בתנור מיקרוגל, על הכיריים או בתנור אפייה.
בישראל מקובלות ארוחות חג גדולות, שפעמים רבות מותירות שאריות. מלבד אחסונן בבית בו התקיימה הארוחה, נהוג במשפחות רבות לחלקן בין המשתתפים. השאריות מחולקות לעיתים כיוון שהכמות גדולה מכדי לשמש משפחה אחת בטרם המזון יתקלקל ולעיתים משום שמלכתחילה הוכנה כמות נוספת שיועדה לחלוקה. ישנן משפחות בהן המנהג קיים כשגרה שבועית, כיוון שלאחר שהילדים בגרו ועזבו את הבית, עדיין ממשיכים לבשל כמויות מזון כפי שנהגו בעת היות הילדים סמוכים על שולחן הוריהם, ומחלקים את השאריות למשפחות הבנים והבנות הבוגרים.
ארוחות במסעדה
יש המבקשים לארוז עבורם שאריות שנותרו מארוחה במסעדה. בישראל מקובלת בקשה כזו במסעדות בכל הרמות, החל ממסעדות מזון מהיר וכלה במסעדות יוקרה.
בארצות הברית הכלי בו אורזים שאריות מארוחות במסעדה כונה בעבר "דוגי באג" (אנגלית: doggy bag, בקירוב מילולי: שקית לכלב), לשון נקייה המתייחסת לכך שהמזון נארז לכאורה עבור חיית המחמד של הסועד[1]. גישה דומה לשאריות ממסעדה התקיימה בעבר גם בישראל ומשוקפת בהומורסקה של אפרים קישון "הגדת השניצלים הגדולים" (הכלולה בספרו "ספר משפחתי"), בה הוא נהנה משניצלים מופלאים במסעדה אך לא הצליח לסיימם. מחמת מבוכה לא הודה כי השאריות מיועדות לו, וביקש לארזן עבור "כלבו". בקשתו כה מפורטת ומשכנעת עד כי צוות המסעדה הנלהב לעזור מוסיף לשניצלים מיני שאריות נוספים שאינם ראויים למאכל אדם. כיום מקובל חברתית יותר מבעבר לבקש לארוז את שאריות הארוחה, ולכן המונח "דוגי באג" התיישן.
ארוחות טייק אוויי
פעמים רבות נותרות שאריות ממשלוחי מזון ומטייק אוויי. בארצות הברית מקובל מאוד בקרב סטודנטים להזמין משלוח פיצה ולאכול את שאריותיה למחרת[2], עד כדי כך שמשרד החקלאות האמריקאי[3] מנחה את הסטודנטים בדבר הסיכונים הבריאותיים באכילת שאריות פיצה שלא קוררו כראוי.
רכישת שאריות
בישראל, במרכולים שונים המוכרים במעדניות גבינות ונקניקים בפריסה לפי בקשת הלקוח, שומרים את שאריות גלילי המוצרים ומוכרים אותן במעורב לפי משקל, במחיר נמוך ממחירם של המוצרים המקוריים.
מאכלים מבוססי שאריות
לעיתים משתמשים בשאריות להכנת מאכל חדש, כך למשל המאכל האנגלי "בַּאבֵּל אֵנְד סְקְוִויק" (Bubble and squeak) הוא לביבה העשויה משאריות ירקות מבושלים ולעיתים גם בשר, שנותרו מארוחת צלי.
מאכלים מבוססי שאריות מקובלים בכל העולם, והיו נפוצים עוד יותר בעבר, כאשר אמצעי אחסון וקירור היו טובים פחות או לא היו כלל בנמצא. תבשילי שאריות רבים מתבססים על צירים ונוזלי בישול, הממצים את הערכים התזונתיים של מרכיביהם, לרבות מרכיבים בלתי אכילים כמו עצמות, ומשמשים בסיס מצוין להוספת פיסות של שאריות שהן קטנות מכדי להוות ארוחה בפני עצמן. גם פשטידות[4], נזידים, פאייה, פיצה, תבשילי אורז (כמו אורז מטוגן) ואטריות[5] עשויים לשמש כבסיס להוספת שאריות, וייתכן שחלקם אף נוצרו במקורם כאמצעי לניצול שאריות.
שאריות ביהדות
בפדיון הבן ישנה סגולה לאכול מחלת הכהן הפודה, (וכן מהשום והסוכר), כל כוס או גביע שברכו עליו ברכת המזון ישנה סגולה לשתות ממנה, בדומה לכך, בחתונות, קיים מנהג לשתות לשם סגולה מעט מכוס החתן והכלה או לאכול מחלת החתונה, הגדולה מהרגיל, וכן יש הנוהגים לשתות מכוס של אליהו, ביום חג הפסח.
באולמות אירועים רבים בישראל נהוג לתת לבעלי השמחה כמה מנות של שאריות מארוחת המסיבה ולחלק את הנותר כתרומה לנזקקים.
בחצרות החסידיות מקובל בטיש, שהשאריות (המכונות "שִירַיִם") של הלחם שעליו מברך האדמו"ר ושאר מאכלים מהם אכל, נחשבים כבעלי סגולה. כדי לאפשר לחסידים רבים להשתתף במנהג זה מוגש לרבי מאכל גדול במיוחד (למשל קוגל גדול), שהרבי טועם ממנו והשאר מחולק לחסידים.
בתרבויות העמים
ישנן תרבויות בהן אורח המותיר מעט מזון בצלחתו מסמל בכך שביעות רצון מהארוחה (בחלק מהמקרים מכיוון שקודם לכך הוא נענה להצעת תוספת); בתרבויות אחרות מעשה כזה יחשב כגסות (בין השאר, אצל ה"אמא היהודייה" הסטריאוטיפית). ישנן תרבויות בהן מותירים מזון כגודל נגיסה כנסך. בכל המקרים הללו המזון הנותר אינו בגדר שאריות, שכן לא יאכל מאוחר יותר.
השלכות בריאותיות
משרד הבריאות ממליץ כי מזון שבושל או חומם לא ישהה יותר משעה מחוץ למקרר[6]. בפועל, שאריות מארוחות רבות, בעיקר ארוחות חגיגיות שמטבען הן ממושכות, מבוססות על מאכלים שנמצאו מחוץ למקרר זמן ארוך יותר וצברו חיידקים. הנסיעה של אורחים הביתה עם המאכלים היא משך זמן נוסף בו הם מושהים ללא קירור.
על פי המלצת משרד הבריאות[7] ניתן לצרוך בשר מבושל שאוחסן במקרר עד 5 ימים, אך אורחים שקיבלו שאריות לא תמיד יודעים כמה זמן עבר מאז בושל המזון, והם עלולים לאחסן ולצרוך אותו בתקופה העולה על משך הזמן המומלץ. תבשילים שונים וסלטים (למשל כבד קצוץ, סלטים המכילים מיונז או ביצים) עלולים להיות בעלי חיי מדף אף קצרים יותר.
שאריות עוברות פעמים רבות חימום חוזר, שפוגע בערכו התזונתי של המזון.
ארוחות מנגל מניבות פעמים רבות עודפים מהבשר שנצלה. כאשר המנגל נערך כפיקניק בחיק הטבע ולא בחצר או מרפסת בית, לרוב אין אפשרות לקרר את המזון שנותר לאחר צלייתו. לעיתים המזון אף שוהה גלוי למפגעים שונים כגון חום השמש וזבובים. משרד הבריאות[8] ממליץ לא לצרוך מחדש בשר, עופות ודגים שנותרו לאחר הצלייה, אולם רבים נוהגים לארוז שאריות כאלו ולקחתן הביתה.
תרומת שאריות מזון
חוק עידוד תרומות מזון, שנחקק בשנת 2018 בא לעודד תרומה של שאריות מזון, וקובע שמי שתורם מזון לארגוני חלוקת מזון, לא יישא באחריות אזרחית או פלילית לנזק שנגרם עקב תרומת המזון.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שאריות |
- פשטידת סולת ובשר (לניצול שאריות בשר מכל סוג), מגזין את
- אורלי פלאי-ברונשטיין, ארוחת שאריות (הצעות לניצול שאריות גבינות), באתר וואלה
הערות שוליים
- ^ doggy bag במילון מרים-ובסטר
- ^ Student diet 101, באתר CNN
- ^ Food Safety Tips for College Students, באתר United States Department of Agriculture
- ^ Food Timeline history notes: ambrosia to corn bread, באתר "The Food Timeline"
- ^ Food Timeline: Asian-American cuisine, באתר "The Food Timeline"
- ^ 12 צעדים לשמירה על מזון בטוח, באתר משרד הבריאות
- ^ אחסון מזון בקירור, באתר משרד הבריאות
- ^ המלצה לשמירה על מזון בטוח ליוצאים לפיקניק, באתר משרד הבריאות
30450169שאריות