שאוהאו

מקדשו של שאוהאו בצ'ופו

שָׁאוהָאו (少昊), הידוע גם בכינויים שָׁאו הָאו (מילולית: "האו הצעיר"), אדון גִ'ין טְייֵן (מילולית: "אדון שמי הזהב"), אדון צְ'יוֹנְג סָאנְג (מילולית: "אדון עץ התות שבגבול"), אדון יוּ'ן יָאנְג, ושׂוֵ'אנְשְׂיָאו היה קיסר סיני בסביבות 2600 לפנה"ס. על פי חלק מהמסורות, ביניהן זו המועברת בהקדמה לקלאסיקה של המסמכים), הוא נחשב לאחד מחמשת הקיסרים. במסגרת תאוריות חמשת האלמנטים שנפוצו בתקופת האן שייחסו צבע וכיוון לכל אחד מחמשת הקיסרים, יוחסו לו הצבע הלבן וכיוון מערב.

שמו הפרטי היה גְ'ה, שם משפחתו היה יִינְג או גִ'י, ומקום הולדתו, על פי "רשומות איסוף האבדות", היה בצְ'יוֹנְג סָאנְג, שנמצא באזור צ'וּ'פֿוּ במחוז שָׁאנְדונְג של היום. כאשר עבר לדרום-מערב שאנדונג הצטיין בהסדרת שיטפונות ובתחומי החקלאות.

על פי המסורת הוא ירש את הסגולה של טָאי הָאו, אשר פירוש שמו "האו הגדול", ומכאן הכינוי "האו הצעיר" לשָׁאוהָאו.

אגדות

על פי האגדה המופיעה ב"רשומות איסוף האבדות", אמו הייתה חְוָאנְג אֶה אשר עסקה באריגה (ובמהלך השנים נודעה בפולקלור כאלת הירח היפהפייה). היא התיידדה עם בנו של הקיסר הלבן, בעודה משייטת על רפסודה.. חְוָאנְג אֶה ונוגה בילו לילות רבים על הרפסודה. הבן שנולד להם היה שָׁאוהָאו. דודו, הקיסר הצהוב, התרשם ממנו כל כך והציב אותו כממונה על שמי המערב.^{[דרוש מקור]}

בגרסה אחרת לאגדה, ששרידיה נמצאים בספר"עידן הקיסרים", נולד שָׁאוהָאו לנוּ'גְ'יֵה, אשתו השנייה של הקיסר הצהוב, לאחר שהיא חלמה כי נפגשה עם כוכב שנפל וחוותה ריגוש.

המיתוס המקובל מספר כי שָׁאוהָאו יצר ממלכה בחמשת ההרים של גן העדן המזרחי, בהיותו שליט הממלכה, וראש המערכת הבירוקרטית בה, לקח לעצמו שָׁאוהָאו את דמות הנשר.. שלטונם של שָׁאוהָאו ואנשיו נחשב מופתי, ושָׁאוהָאו עצמו נחשב כבעל הישגים בתחומי המוזיקה, הרפואה, השליטה בהצפות והממשל.

על אף שממלכתו התנהלה בהצלחה שנים רבות, הוא לבסוף חזר למערב, והשאיר את הממלכה לבנו, צ'ונְג. את ביתו החדש קבע בהר צָ'אנְגְלְיוֹ, ביחד עם בנו ז'וּ שׁוֹאוּ, ומשם יכול היה למשול על השמיים המערביים. בנוסף נחשב שָׁאוהָאו למי שהציג לסינים את כלי המיתר בעל 25 המיתרים.

הדמות ההיסטורית

שָׁאוהָאו ההיסטורי נחשב בדרך כלל לבנו של הקיסר הצהוב מאשתו השנייה נוּ'גְ'יֵה, אולם החוקר גוּ גְ'יֵה-גָאנְג מאמין כי שיוכו של שָׁאוהָאו לשושלתו של הקיסר הצהוב מקורו בלְיוֹ שִׂין, בתקופת שושלת שין.

הוא היה מנהיגם של בני יִי, ובאותה תקופה העביר את הבירה של אותם שבטים לצ'וּ'פֿוּ בשָׁאנְדונְג, שם שלט במשך שמונים וארבע שנים. לבסוף ירש את מקומו אחיינו גְ'ווָאנְשׂוּ'.

על פי רשומות ההיסטוריון, תקופת שלטונו של גְ'ווָאנְשׂוּ' הגיעה מיד אחרי זו של הקיסר הצהוב. אולם שָׁאוהָאו אכן מוזכר שם כאדם אשר חי בין תקופות החיים של שני קיסרים אלו, ואשר התלונן על בן רמאי. פעמים רבות נהוג לזהות אותו עם שׂוֵ'אנְשְׂיָאו, בנו הבכור של הקיסר הצהוב, אשר מוזכר מוקדם יותר באותו טקסט. זיהוי כזה מצביע על כך שהבן הרמאי הוא גְ'יָאוגִ'י, בנו היחיד של שׂוֵ'אנְשְׂיָאו, אשר גם עליו פסחה ירושת כס השלטון. ואולם בנו של גְ'יָאוגִ'י, קוּ, ונכדיו (גְ'ה ויָאו) כן נעשו לקיסרים.

הקשר של שָׁאוהָאו לציפורים מפורט מפי צאצא שלו בדְזְווֹ גְ'ווָאן, בקטע שהוא כנראה המקור לאגדות על ארץ הציפורים של שָׁאוהָאו. בקטע מוסבר כי בדומה לשליטים קודמים שהשתמשו באלמנט מרכזי לרישומי תקופתם, כגון עננים בשלטונו של הקיסר הצהוב ואש בשלטונו של קיסר הלהט, השתמש שָׁאוהָאו בציפורים לציון חכמיו ולציון שמות שונים, וזאת בעקבות התקהלות ציפורי פניקס אל משכנו. מן השמות המופיעים בקטע נראה שמדובר היה בשבטים שהיו תחת שלטונו, אשר השתמשו בציפורים כסמלי שבטם.

היסטוריונים כיום מעריכים שדמותו של שָׁאוהָאו, שלעיתים נראית כשליט מרוחק ששורבב לשושלתו של הקיסר הצהוב ולרשימת חמשת הקיסרים, טומנת בחובה זיכרון עתיק של ברית קדומה בין העם הסיני של אגן הנהר הצהוב לבין הדונְגְיִי, שבטי ה"ברברים" של המזרח.

קברו

בפרברים המזרחיים של העיר צ'וּ'פֿוּ, צפון מזרחית לכפר גְ'יוֹשְׂייֵן, נמצא אתר הנחשב לקברו של שָׁאוהָאו. זהו תל עפר פשוט הממוקם צמוד לקומפלקס מבנים ששופץ במאות ה12 וה18, ומציין את מקום היוולדו של הקיסר הצהוב. הקומפלקס מכיל בעצמו גם אולם המוקדש לשָׁאוהָאו, בנוסף למבנה פירמידה משנת 1111 לספירה, שאינו אופייני לבניה הסינית. לא ידוע על חפירות ארכאולוגיות בתל הקבורה עצמו, אולם בחפירות במתחם הקומפלקס ב-1978 מצאו גרזנים, אתי חפירה וכלי חרס מהתקופה הנאוליתית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שאוהאו בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37390647שאוהאו