רצפת בית המקדש
רצפת בית המקדש היתה המקום שעליה עמדו הכהנים בעת העבודה בבית המקדש, והיא התקדשה לצורך כך על ידי דוד המלך.
יסודה
שטח רצפת בית המקדש נתקדש על ידי דוד המלך עוד לפני בנין הבית בפועל[1]. ישנה דעה ששלמה המלך קידשה[2]
רצפת בית המקדש נבנתה על ידי שלמה המלך באבנים יקרות כמתואר בפסוק[3]: ”וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית”. כך גם פוסק הרמב"ם[4]: ”ומרצפין את כל העזרה באבנים יקרות”. לפי הפירוש הפשוט[5] הכוונה לאבנים כבדות וגדולות. אך לפי תרגום יונתן הכוונה לאבנים יקרות כמשמעותם הפשוטה, מכיון שאבני ההר שממנו נחצבו האבנים היו אבנים משובחים ונדירות בטיבם, וכל דבר שהוא נדיר וקשה להשגה מכונה "יקר"[6].
כל רצפת העזרה היתה עשויה שורות שורות של אבני שיש מכוונות זו בזו וכל שורה מהם קרויה רובד, דבר המהווה סימן לחז"ל במשנה לסמן מקום הליכת הכהן גדול בעבודת יום הכיפורים[7].
בשל הקור האופייני של השיש, הובערה מדורה בבית המוקד לצורך חימום רגלי הכהנים היחפים[8].
כשרות הרצפה כמזבח
רב גידל אמר בשם רב: "מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו"[9].
- לפי דעת התוספות[10] הכוונה היא שהרצפה של מזבח החיצון כשרה להקריב עליה קרבנות, ושל מזבח הפנימי כשרה להקטיר עליה קטורת, מכיון שכל חלק ברצפה התקדש לשם אותה מטרה של העבודה שהתבצעה במקום, וזאת לפי דעתו של רבי יהודה שסובר שהמזבח שעשה שלמה המלך היה קטן מזה שעשה משה רבינו, ולכן הוא קידש את כל החצר כדי שיוכלו להקריב קרבנות בכל מקום בעזרה[11], וכן משמע[12] מדברי הרמב"ם[13] שפסק שמותר להקריב בזמן הזה אף על פי שאין בית.
- לפי דעת הרשב"א[14] דין זה נאמר רק על מקום המזבח הפנימי והכשרתו לקטורת, ולא לשום קרבן אחר, וכן הוכיח החפץ חיים מדעת רש"י[15], ויש אומרים שכן משמעות דברי הרמב"ם[16].
למרות זאת לכל הדיעות אין הרצפה כשרה לזריקת הדם, מכיון שזריקת הדם כשרה רק על מזבח[17]. כמו כן אם נשפך הדם על הרצפה לפני שהתקבל בכלי שרת[18], הוא פסול[19]. מכיון שלמרות שיש דינים שבהם המזבח נתקדש ככלי שרת, יש לו דין ככלי יבש ולא ככלי לח, ועל פי הכלל ”כְּלֵי הַלַּח מְקַדְּשִׁין אֶת הַלַּח, וּמִדּוֹת הַיָּבֵשׁ מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַיָּבֵשׁ. אֵין כְּלֵי הַלַּח מְקַדְּשִׁין אֶת הַיָּבֵשׁ, וְלֹא מִדּוֹת הַיָּבֵשׁ מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַלַּח”[20].
קדושת הרצפה ככלי שרת
- ”דבי רבי ישמעאל: הואיל ורצפה מקדשת וכלי שרת מקדשים, מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה”. דין זה נאמר גם במשנה[21] ”עומד על גבי כלים, על גבי בהמה, על גבי רגלי חבירו, פסול”, והגמרא מפרשת שדין זה נאמר הן לגבי השוחט, והן לגבי הקרבן הנשחט[22].
חציצה בין רגלי הכהן לרצפה
בהתאם לכלל האמור קובע רבי אליעזר: (אם) ”רגלו אחת” של הכהן ”על הכלי ורגלו אחת על הרצפה”, או אם ”רגלו אחת על האבן ורגלו אחת על הרצפה”: יש לבדוק, אם ביכולתו של הכהן לעמוד בצורה יציבה גם אם יסלקו מתחת רגליו את האבן או את הכלי שעליה עומדת רגלו השניה, ואם כן - עבודתו כשרה[22].
רבי אמי הסתפק אם האבן נעקרה ממקומה אך היא עדיין מונחת על הרצפה בין שאר האבנים, והכהן העובד עמד עליה, מה דינה.
- הגמרא מפרשת את שאלתו, שאם אין דעתו לחברה בוודאי היא חוצצת, ושאלתו של רבי אמי היא במקרה שדעתו לחברה, והשאלה היא האם מכיון שדעתו לחברה היא נחשבת כמחוברת גם עכשיו.
רבה זוטי פירש את שאלתו באופן אחר: אם נעקרה אבן מרצפת העזרה והכהן עמד במקומה ועבד את העבודה, אם עבודתו כשרה מכיון שכאשר דוד המלך קידש את רצפת העזרה הוא קידש את כל מקומה עד התהום או שמא אין דרך שירות בכך[22]. להלכה פסק הרמב"ם שבמקרה כזה לא יעמוד עליה לכתחילה, אך בדיעבד עבודתו כשרה[23], ולמרות שהאבן פסולה[24], ”ואסור לכהן העובד לעמוד עליה בשעת העבודה עד שתקבע בארץ”[4]. והיה מקום לומר שהעדר כשרותה יפסול את כל הרצפה שמידת גודלה נאמר בנבואה ורוח הקודש[25], בכל זאת הרצפה עצמה כשרה מכיון שגם החלק שתחתיה כשר, מכיון שקדושת העזרה היא עד התהום, וממילא לא חסר במידת רצפת העזרה[26].
הדחת הרצפה
ערך מורחב – אמת המים שבמקדש
הדחת הרצפה היתה באמצעות אמת המים שבמקדש שהיה נחל קטן[27] שעבר בעזרה. בכדי לנקות את רצפת העזרה מהדמים שנשפכו עליה במהלך שחיטת הקרבנות, פקקו את מקום יציאת הנחל מהעזרה, ומכיון שמי הנחל הוסיפו לזרום בנחל, הם מלאו את כל הרצפה שבעזרה, שהיתה נמוכה באופן משמעותי מרצפת ההיכל, וכך היא היתה נשטפת באופן יסודי, ואחר כך פותחים את הסתימה וכך יצאו המים מהעזרה[28].
מנהג זה נהגו בימות החול בלבד ולא בשבת. מקרה שחרג מכלל זה הוא כאשר חל ערב פסח בשבת, שאז שחטו אלפי קרבנות הפסח ומתוך שהדמים מרובים[29] נהגו הכהנים להדיח את העזרה. לפי דברי המשנה[30] היה זה שלא ברצון חכמים. לדעת רב חסדא זו שיטת רבי אליעזר שיש בהדחת רצפה איסור תורה של משוה גומות, אבל לדעת חכמים שאין בו אלא איסור שבות, הותר לעשות כן משום אין שבות במקדש [31], וכן פסק הרמב"ם להלכה[32].
את מקום יציאת הדמים לאמה היו פוקקין עוד קודם שעת השחיטה. הסיבה לכך היא, לדעת רבי יהודה כדי לזרוק אחר כך על המזבח מדם התערובת, ולפי חכמים כי ”שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם”[33].
קישורים חיצוניים
- רצפת בית המקדש באתר "ציוני דרך"
הערות שוליים
- ^ רש"י על תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ד עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ס' עמוד א' לפי שיטת רבי יוסי שקדשה להעמיד בה מזבח, וכן הובא במשנה תורה לרמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ו', הלכה י"ד. וראו בשיעורי רבינו משולם דוד הלוי על מסכת זבחים, דף כד א עמ' תעד שהשאיר את הסתירה בצ"ע. דברי רש"י סותרים גם את דבריו על שבת דף צג ב ד"ה כהן העומד, כמו שהקשו האחרונים שם.
- ^ ספר מלכים א', פרק ה', פסוק ל"א.
- ^ 4.0 4.1 משנה תורה לרמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק א', הלכה י'.
- ^ רש"י שם, רד"ק
- ^ רד"ק שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף מ"ג עמוד ב': "שחטו וקבל במזרק את דמו, ונותנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש", ורש"י שם
- ^ יומא ט"ו ב', ורש"י שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נ"ט עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ס"א עמוד א'.
- ^ ספר מלכים א', פרק ח', פסוק ס"ד.
- ^ כן הוכיח בתוספות יום טוב עדויות פרק ח'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק י"ט, הלכה ט"ו.
- ^ על מנחות ה' א
- ^ זבח תודה על הגמרא שם
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תמידים ומוספין, פרק ג', הלכה ב', ועל פי ביאורו של הגרי"מ פיינשטיין בשיעוריו על זבחים יד ב.
- ^ רש"י זבחים נט, א
- ^ ראו בקטע #קדושת הרצפה ככלי שרת
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ה עמוד א'.
- ^ משנה, מסכת זבחים, פרק ט', משנה ז'.
- ^ משנה, מסכת זבחים, פרק ב', משנה א'.
- ^ 22.0 22.1 22.2 תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ד עמוד א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ביאת מקדש, פרק ה', הלכה י"ט.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק א', הלכה י': ”הואיל ונתקלקלה פסולה”, כלל שמוסבר על ידי הגר"ח מבריסק (ראו בהמשך) בכך שקדושת העזרה היא חלק מקדושת הבית שהיא קדושת מקום, ואינה חלה על אבן שהיא בגדר 'מטלטל'
- ^ כנאמר "הכל בכתב"
- ^ רבי חיים מבריסק בחידושיו על בית הבחירה א, י
- ^ רבינו גרשום על חולין דף צ א: מכבדו לאמה. כלומר נחל קטן שהיה לשם והולך לנחל קדרון.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ד עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ד עמוד א'. ברש"י.
- ^ פסחים פ"ה מ"ח.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ה עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק א', הלכה ט"ז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ה עמוד ב'.