אינטרוספקציה
אינטרוספקציה, בתרגום לעברית: אינטרו=פנימה, ספקציה=הסתכלות, כלומר, הסתכלות/התבוננות פנימה, או בחינה עצמית פנימית. ב"פנימה" הכוונה לעולם הפנימי של האדם, כלומר לנפש: מחשבות, רגשות, צרכים, זיכרונות וכדומה.
אינטרוספקציה משמשת גם בפילוסופיה, באמנות, בטיפול נפשי, ברפואה, במדיטציה וגם כאחת משיטות המחקר בחלק מהענפים של הפסיכולוגיה[1]. בכל אחד מהתחומים הללו, האדם - נבדק, מטופל, מטפל או יוצר - מתבונן (או מתבקש להתבונן) אל תוך עולמו הפנימי, מזהה תהליכים פסיכולוגיים העוברים עליו בזמן מסוים או במהלך ביצוע פעולה כלשהי, ויכול לבטא או לדווח (למשל לחוקר או למטפל) על מחשבות, גורמי הנעה, רגשות, חוויות ותחושות שאותם זיהה בתוכו.
מקור המושג
טביעת המונח 'אינטרוספקציה' מיוחסת לווילהלם וונדט שפרסם ב-1879 את הספר "עקרונות הפסיכולוגיה הפיזיולוגית" בו דגל במחקר ניסויי ובשימוש באינטרוספקציה.
אינטרוספקציה היא מצב פסיכולוגי שאינו יכול להימצא בכפיפה אחת עם מצבים אחרים. חשיבה על ענייני העולם מונעת אינטרוספקציה. רגשות עזים ביותר מונעים אינטרוספקציה. כל פעולה הדורשת תשומת לב מונעת אינטרוספקציה. [...על כן] אינטרוספקציה היא תשומת הלב למה שהוא פסיבי בהכרת האדם. על ידי העובדה שאדם מודע לעצמו, הוא משתנה
האינטרוספקציה כידע ייחודי לכל אדם
ישנה מחלוקת בנוגע לשאלה האם אינטרוספקציה מקנה למתבונן ידע ייחודי על עצמו, שאף אדם אחר לא יכול לקלוט מהתבוננות עליו, או שהיא זהה במהותה להתבוננות על נפשותיהם של אנשים אחרים[1].
אליסון גופניק טוענת שהתבוננות "פנימית" איננה שונה אצל בני האדם מהתבוננות על בני אדם אחרים, מאחר שילדים מפתחים את יכולת האינטרוספקציה שלהם באותו הגיל בו הם מפתחים את יכולתם להבין את הנפשות של אחרים[2].
ביקורת על השיטה
בשיטה יש הנחה סמויה שאדם יכול להיות צופה מהצד בזמן שהוא עצמו פועל וחש בחוויות. מבקרים, כדוגמת ניסבט וילסון (Nisbett & Wilson, 1977), גילו שבפעמים רבות נבדקים לא הצליחו להסביר במדויק את סיבות התנהגותם, או את הסטימולציה שהובילה לסיבה/ות התנהגותם, או את הקשר בין הסטימולציה לסיבה/ות[3].
בנוסף, התגלה כי אנשים שונים מסיקים, בסיטואציה זהה, מסקנות שונות מאינטרוספקציה ולכן קשה להגיע למסקנות לגבי מהותה, ויש שראו באינטרוספקציה כחסרת חשיבות עבור הפסיכולוגיה. חוקר בשם ווטסון טען שאינטרוספקציה היא התבוננות על התודעה, בעוד הפסיכולוגיה נועדה להבין את התנהגות בני האדם (ביהביוריזם), ואין צורך ב "פנייה" לתודעה עבור הפסיכולוגיה[4].
כאשר החלו פסיכולוגים לחקור פסיכולוגיה התנהגותית ולעשות ניסויים בבעלי חיים, זנחו במידה חלקית את האינטרוספקציה ככלי מחקר לטובת פסיכולוגיה התנהגותית, בין השאר מאחר שבעלי חיים לא יכולים לדווח על תחושותיהם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרחבה על המחקר של ניסבט ווילסון
- אינטרוספקציה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Stanford Encyclopedia of Philosophy, Introspection, 2.2.2010
- ^ Alison Gophnik (1993). "How we know our minds: The illusion of first-person knowledge of intentionality". Behavioral and Brain Sciences. 16: 1–14. doi:10.1017/S0140525X00029253.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link) - ^ Nisbett R., E., Wilson, T. D (1977). ""Telling more than we can know: Verbal reports on mental processes."". Psychological Review. 84 (3): 231–259. doi:10.1037/0033-295X.84.3.231.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link) - ^ Watson, J. B. (1913). "Psychology as the behaviorist views it". Psychological Review. 20 (2): 158–177. doi:10.1037/h0074428.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
33959839אינטרוספקציה