רעיה הרניק

רעיה הרניק
פטירה	ירושלים, ישראל
מספר ילדים	4

רעיה הַרְניק (7 באוגוסט 1933 – 5 בפברואר 2026) הייתה סופרת, משוררת ופעילת חברה ישראלית.

ביוגרפיה

הרניק נולדה בשם רעיה ויטקובסקי בברלין בירת גרמניה, השנייה משני ילדיהם של רות לבית קאופמן וארווין (משה) ויטקובסקי (לימים ויתקון), שהיה תעשיין ממשפחה עשירה, בעל תואר דוקטור בכלכלה פוליטית מאוניברסיטת ברלין.^[1] ב-1936, כשהייתה כבת ארבע, עלתה המשפחה לארץ ישראל, והתיישבה בתל אביב. בשנת 1943 עברו לירושלים. בארץ עבד אביה במחלקת המסחר והתעשייה של הסוכנות היהודית, ובהמשך היה הנספח הכלכלי הראשון בשגרירות ישראל בוושינגטון (1949–1951), ולאחר מכן מנכ"ל בנק אגוד לישראל.

הרניק למדה סוציולוגיה באוניברסיטה העברית. עבדה כעורכת תוכניות רדיו ב"קול ישראל". נישאה למוזיקאי ועורך הרדיו מאיר הרניק, שנהרג בתאונת דרכים ב-1972. בני הזוג התגוררו בשכונת רסקו בירושלים. הם הולידו ארבעה ילדים. בנם הבכור היה רב-סרן גוני הרניק, מפקד סיירת גולני, שנפל בקרב על הבופור בתחילתו של מבצע שלום הגליל. בנם השני הוא רוני הרניק, מנהל בית-הספר הדמוקרטי במודיעין, ומוזיקאי.

הרניק נחשפה לתודעת הציבור לאחר נפילתו של בנה הבכור, רב-סרן גוני הרניק, בקרב על הבופור בתחילתו של מבצע שלום הגליל. היא הייתה מהבולטות שבמבקרי המלחמה, של מדיניות ישראל בלבנון ושל אבותיה, מנחם בגין ואריאל שרון. מחאתה עוררה הדים רבים, בייחוד משום שעד אותה תקופה לא היה מקובל שהורים שכולים יביעו מחאה על המדיניות הצבאית והביטחונית של הממשלה. לאחר סיום המלחמה החלה ליזום מפגשי דיאלוג עם אנשי ימין והציבור הדתי הרחוקים מהשקפתה הפוליטית.

היא הוציאה ספרי שירים וספרי ילדים. במיוחד התפרסמו השירים שכתבה לזכר בנה, "שירים לגוני" (1983). ספרה לילדים "גוני" מספר את קורות חייו ומותו של בנה גוני. ספרה לילדים "אחי אחי", העוסק בהתמודדותו של ילד השוכל את אחיו, זכה ב-1994 בפרס זאב לספרות ילדים.^[2]

אחיו הצעיר של אביה, ד"ר אלפרד ויתקון, היה שופט בית המשפט העליון. גיסתה (אחות בעלה) הייתה הציירת נהדה גפני.

הרניק התגוררה בירושלים. נפטרה ב-5 בפברואר 2026 בגיל 92.^[3]

קישורים חיצוניים

רעיה הרניק, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
רשימת הפרסומים של רעיה הרניק, בקטלוג הספרייה הלאומית
רעיה הרניק, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
רחלי ריף, צריך לעזור לזיכרון, מקור ראשון, מוסף "שבת", 23 בפברואר 2012, ריאיון עם רעיה הרניק לרגל צאת מבחר משיריה
חן קוטס בר, ההר זוכר הכל: הפצע מהבופור עדיין מדמם, באתר nrg‏, 10 ביוני 2012.
רעיה הרניק, שיר: פראג 83' , באתר הארץ, 13 ביוני 2024

הערות שוליים

↑ דוד תדהר (עורך), "ד"ר משה ארוין ויתקון (ויטקובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4520.
↑ ראו עוד: זהר שביט, מנוחה גלבוע, גרשון ברגסון, 'נימוקים למתן הפרס לרעיה הרניק על ספרה: אחי אחי (ודבר מקבלת הפרס)', ספרות ילדים ונוער כ, ב (1993), 10–12.
↑ רעיה הרניק, הסופרת והאם השכולה שמחתה על מלחמת לבנון, הלכה לעולמה, באתר וואלה‏, 5 בפברואר 2026

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

רעיה הרניק42661275Q6870616

[1] דוד תדהר (עורך), "ד"ר משה ארוין ויתקון (ויטקובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4520.

[2] ראו עוד: זהר שביט, מנוחה גלבוע, גרשון ברגסון, 'נימוקים למתן הפרס לרעיה הרניק על ספרה: אחי אחי (ודבר מקבלת הפרס)', ספרות ילדים ונוער כ, ב (1993), 10–12.

[3] רעיה הרניק, הסופרת והאם השכולה שמחתה על מלחמת לבנון, הלכה לעולמה, באתר וואלה‏, 5 בפברואר 2026

[1]

[2]

[3]