רכבות מיוחדות אל המוות
רכבות מיוחדות אל המוות (בגרמנית: Sonderzüge in den Tod) היא תערוכה נודדת שנועדה להנציח את גירושם של מאות אלפי בני אדם בידי רכבת הרייך אל מחנות הריכוז וההשמדה בתקופת השואה. התערוכה הוצגה בצרפת בשנת 2006 ובגרמניה, בגרסה שונה, בשנת 2008. ברוב המקרים הוצגה התערוכה בתחנות רכבת.
היסטוריה ומהות התערוכה
התערוכה נפתחה בגרמניה ב־23 בינואר 2008 במפלס הביניים של תחנת הרכבת פוטסדאמר פלאץ בברלין. לאחר מכן הועברה לתחנת הרכבת המרכזית של האלה (זאלה), ובין 28 במרץ ל־10 באפריל הוצגה בתחנת הרכבת המרכזית של שוורין. לאחר מכן הוצגה בויטנברגה עד 12 במאי, ומ־18 במאי עד 15 ביוני בתחנה המרכזית של מינסטר. לאחר מכן הוצגה גם בקלן, פרנקפורט, דרזדן ומינכן. בין 14 ל־26 בנובמבר הגיעה לתחנה המרכזית של מנהיים. על פי הערכת חברת הרכבות הגרמנית דויטשה באן, עד אפריל 2008 ביקרו בתערוכה כ־30,000 איש, ובמהלך שנת 2008 ציפו לכ־80,000 מבקרים. בשנת 2009 נמשכה התערוכה והועברה לערים נוספות שביקשו לארח אותה. התחנה הראשונה הייתה הנאו בינואר 2009. מ־22 בינואר הוצגה בכמניץ, ומ־15 בפברואר במוזיאון היהודי בדורסטן.
התערוכה עוצבה ביוזמת דויטשה באן, בשיתוף עם ביאטה וסרז' קלרספלד ויוזמה אזרחית, וכללה רכיבים מן התערוכה הצרפתית "Enfants juifs déportés de France" ("ילדים יהודים שגורשו מצרפת"), שהוצגה במשך למעלה משלוש שנים בתחנות רכבת של חברת SNCF הצרפתית. 15 מתוך 40 לוחות המידע בתערוכה הגרמנית התבססו על חומרי התערוכה הצרפתית.
הוויכוח הציבורי סביב התערוכה
לפני הקמת התערוכה, התנהל ויכוח ציבורי בין ביאטה וסרז' קלרספלד לבין חברת דויטשה באן, לאחר שהחברה סירבה לאפשר את הצגת התערוכה הצרפתית בתחנות רכבת בגרמניה. בראיון שנערך בנובמבר 2006, הסביר יו"ר דויטשה באן דאז, הרטמוט מהדורן, את סירוב החברה: "בתחנות רכבת שוררת תחושת חיפזון. אלה אינן מקומות מתאימים לנושא רציני כמו השואה. לא ניתן לקיים עיון מעמיק בנושא כה חשוב בתחנת רכבת. אנחנו מכירים את התחנות שלנו ואת האנשים העוברים בהן. הייתי אף אומר שזה יהיה לא מועיל — 'הלם והמשך הדרך' כבר אינו אפקטיבי."
עוד ציין מהדורן כי לדעתו דויטשה באן "התמודדה עם עברה באופן מופתית בהשוואה לחברות גדולות אחרות". הוא התייחס לתערוכה הקבועה במוזיאון דויטשה באן בנירנברג, אשר מושכת כ־200,000 מבקרים בשנה, להשתתפות החברה בקרן הפיצויים לעובדי כפייה לשעבר, לתוכניות ההכשרה לחניכי החברה, ולתמיכתה בהפקת הסרט "הרכבת האחרונה". מהדורן האשים את קלרספלד בניסיון לכפות את הצגת התערוכה על החברה, וטען כי לאחר סירוב החברה, הופצו בתקשורת טענות שקריות כאילו דויטשה באן מונעת התמודדות עם עברה בתקופת המשטר הנאצי. בעקבות זאת, הוא הכריז על יוזמה להקים תערוכה נודדת עצמאית שתמוקם בסמוך לתחנות רכבת.
ב־1 בדצמבר 2006 הגיעו שר התחבורה הפדרלי של גרמניה, וולפגנג טיפנזה, ומהדורן להסכמה על הקמת תערוכה נודדת שתעסוק בגירושים בתקופת השואה, ותוצג בתחנות רכבת ברחבי גרמניה.
ספרות מומלצת
מוזיאון DB נירנברג (עורך): Im Dienst von Demokratie und Diktatur. Die Reichsbahn 1920–1945. קטלוג לתערוכה הקבועה במוזיאון DB, נירנברג 2002. מסת"ב 3-9807652-2-9
ראול הילברג: Sonderzüge nach Auschwitz. מיינץ 1981. מסת"ב 3-921426-18-9
סרז' קלרספלד: Le Mémorial des enfants juifs déportés de France. כרך רביעי בסדרה La Shoah en France, הוצאת פאיאר, פריז 2001. מסת"ב 2-213-61052-5
היינר ליכטנשטיין: Mit der Reichsbahn in den Tod. Massentransporte in den Holocaust 1941 bis 1945. קלן 1985. מסת"ב 3-7663-0809-2
ינוש פייקלקביץ': Die Deutsche Reichsbahn im Zweiten Weltkrieg. שטוטגרט, 1998. מסת"ב 3-344-70812-0
אלפרד גוטוולדט, דיאנה שולֶה (עורכים): Die »Judendeportationen« aus dem Deutschen Reich 1941–1945. ויסבאדן 2007. מסת"ב 3-86539-059-5
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "רכבות מיוחדות אל המוות".
רכבות מיוחדות אל המוות40917334Q831334