ריקוד זלונגו
ריקוד זלונגו (ביוונית: Χορός του Ζαλόγγου) הוא השם שניתן למקרה התאבדות המוני של נשות סולי (אנ') אשר נמלטו מהכוחות העות'מאניים שפלשו לכפרי סולי (אנ') ביוון העות'מאנית בשנת 1803. ברבות השנים, בתקופת מלחמת העצמאות היוונית, התפתח אתוס הריקוד, לפיו הנשים רקדו ריקוד טקסי תוך כדי שזרקו את ילדיהן מצוק הר זלונגו וקפצו אל מותן.
הבריחה וההתאבדות
לאחר סדרה של סכסוכים של תושבי כפרי סולי (אנ') שביוון העות'מאנית עם הסולטן הטורקי. שלח הסולטן בדצמבר 1803 את הפאשא העות'מאני-אלבני עלי פאשא להכניעם. עלי פאשא הטיל מצור על כפרי סולי. במהלך המצור הבינו אנשי סולי (אנ') כי תבוסתם קרבה, ועל כן החליטו למלט את הנשים והילדים מן הכפרים[1]. הם חילקו את הנשים והילדים לשלוש קבוצות, אשר יצאו מהכפרים בחשאי. שתיים מהן הצליחו להגיע למקום מבטחים, אך הקבוצה שיצאה לעבר הר זלונגו, שמנתה כשישים נשים, התגלתה על ידי כוחות עות'מאנים[2]. באותו הזמן, הגברים שנותרו בכפרים הוכרעו על ידי כוחותיו של עלי פאשא ורובם נהרגו[3][4].
בשישה עשר בדצמבר, כשהבינו הנשים כי הן התגלו וכי הן עומדות להיות מובלות לשבי ולמעשי התעללות, בזו אחר זו הן השליכו את ילדיהן מצוק הר זלונגו ולאחר מכן קפצו אף הן אל מותן[3][5][4][6]
עדויות ומיתוס הריקוד
הדיפלומט והמטייל הפרוסי יעקב ברדולדי היה הראשון שתיעד את האירוע בין שנת 1803 ל-1804. הסופר והקצין היווני כריסטופורוס פראיבוס (אנ'), הזכיר את המעשה במהדורה השנייה של ספרו "היסטוריית סולי ופרגה" שיצא בשנת 1815. כמו כן, קצינו של עלי פארשא, סולימאן אגא, אשר היה עד לתקרית, סיפר על כך לשכיר החרב המוסלמי, איברהים מנצור אפנדי אשר העלה את הסיפור על הכתב בספרו שפורסם בפריז ב-1828[2].
מעשה ההתאבדות קיבל את השם "ריקוד זלנגו" משום שבעדויות נטען כי הנשים, בקור רוח ומתוך התעלות הנפש, רקדו ריקוד טקסי לפני שקפצו אל מותן, ואת הילדים הן השליכו תוך כדי ריקוד[3][7].
בשנת 1888, המלומד וההיסטוריון פריקלס זרלנטיס הביע ספקות לגבי ריקוד זלונגוס, בעקבות מחקר ארכאולוגי שערך במקום. כיום, למרות הקונזסוז לגבי ההתאבדות ההמונית, רבים מההיסטוריונים מפקפקים באתוס הריקוד והשירה של נשות סולי[2].
ריקוד זלונגו באמנות
בשנים שלאחר המעשה התפרסם הסיפור ברחבי אירופה, והתגובות הולידו כמה יצירות אמנות שעסקו בטרגדיה. בסלון פריז של 1827, הציג הצייר ההולנדי-צרפתי ארי שפר שני ציורים רומנטיים כשאחד מהם הוא "Les Femmes souliotes" (בתרגום מיוונית: "נשות הנשמה") בו תיאר את מעשה ההתאבדות[8]. הציור הוצג בסלון עד אפריל 1828 וכיום הוא מוצג במוזיאון הלובר[א][9][3].
כמו כן, קלוד פינט, צייר בסביבות שנת 1820 ציור שמן בשם "ריקוד זלונגו" ומוצג במוזיאון בנקי שביוון[10].
בשנת 1961 הושלמה[ב] בנייתה של אנדרטה בגובה 13 מטר[4] על גבי הר זלונגו לזכר מעשה הגבורה של נשות סולי. באנדרטה שעוצבה על ידי האמן George Zongolopoulos נראים שישה פסלים מונומנטלים מופשטים של נשים האוחזות אחת בשנייה ומייצגות את הנשים הרוקדות. גובהם של הפסלים הולך וקטן עם התקרבותם לסף הצוק[ג][11][12].
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
- ↑ Μιχαήλ Β Σακελλαρίου, Epirus, 4000 Years of Greek History and Civilization, Ekdotike Athenon, 1997, עמ' 250-251, מסת"ב 978-960-213-371-2. (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 The Dance of Zalongo and the Self-Sacrifice of Greek Women, GreekReporter.com, 3 במרץ 2022
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 סיפורים היסטוריים מכוננים מההיסטוריה המודרנית של יוון - שמתי לב, באתר שמתי לב, 6 בפברואר 2016
- ^ 4.0 4.1 4.2 The Dance of Zalongo - flight over the rocks, Nikana.gr (באנגלית)
- ↑ International Folk Music Council, Journal of the International Folk Music Council, 1954. (באנגלית)
- ↑ The Dance of Zalongo, www.helleniccomserve.com
- ↑ International Folk Music Council, Journal of the International Folk Music Council, 1954, עמ' 6-10. (באנגלית)
- ↑ Nina Athanassoglou-Kallmyer, Nina M. Athanassoglou-Kallmyer, French Images from the Greek War of Independence (1821-1830): Art and Politics Under the Restoration, Yale University Press, 1989-01-01, מסת"ב 978-0-300-04532-1. (באנגלית)
- ↑ The Dance of Zalongo, www.amusingplanet.com (באנגלית)
- ↑ #The Dance of Zalongo | Explore Tumblr Posts and Blogs | Tumpik, www.tumpik.com (באנגלית)
- ↑ Monument Of Zalongo Finally Listed As Cultural Heritage Site, Greek City Times, 2 במאי 2021
- ↑ W. Kendrick Pritchett, The Greek State at War: Part V, University of California Press, 1974, מסת"ב 978-0-520-07374-6. (באנגלית)
ריקוד זלונגו40899917Q3559567