רימון (כתב עת)
רִמּוֹן היה כתב העת האמנותי הראשון שיצא לאור בעברית. כתב העת פורסם בברלין מ-1922 עד 1924
מייסדי כתב העת היו בני הזוג רחל ומארק וישניצר, ילידי רוסיה והיסטוריונים בהשכלתם, שהיגרו לברלין ב-1921. הם גייסו למשימה את בעל ההון אליהו פאינסון ואת אלכסנדר קוגן מגדולי המו"לים היהודים-רוסים[1] שהיגר גם הוא לברלין.
העיתון עסק בשני תחומים: אמנות בעריכת רחל, וספרות בעריכת מארק וברוך קרוא ויותר מאוחר משה קליינמן[2]. על העריכה הגרפית היו אמונים פרנציסקה ברוך וארנסט בהם(גר')[3].
העיתון יצא בתקופת פריחה של תרבות עברית בברלין של אחרי מלחמת העולם הראשונה[4]. היהודים הרוסים בברלין קראו עברית, אך דיברו ביניהם גם רוסית ויידיש, ולכן בני הזוג וישניצר החליטו להוציא לאור כתב עת תאום לרימון - 'מילגרוים', ביידיש (תרגום של רימון ליידיש).
בין היוצרים שכתבו מאמרים ספרותיים לרימון נמצאו שאול טשרניחובסקי, אביגדור המאירי, ש"י עגנון, חיים נחמן ביאליק ובנימין ברלוי[5]. מיכה יוסף ברדיצ'בסקי פרסם חלק (כנראה) מעבודת הדוקטורט שלו בשם "מוסר ויופי"[6].
בד בבד עם הוצאת העיתונים, הוציאה לאור חבורת רימון שבעה כותרים (לעיתים בשלוש וארבע שפות) ובסה"כ 12 ספרים[1].
שאיפותיהם של מייסדי העיתון להוציא לאור עיתון איכותי גם ברמה החומרית כשלה אל מול המציאות. ב-1924 החליטו המייסדים לסגור את העיתונים וסה"כ יצאו לאור שישה גליונות של רימון ושישה גליונות של מילגרוים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 כתב העת "רימון" – "מילגרוים", באתר הספרנים, 2 בינואר 2017
- ^ דוד תדהר (עורך), "משה קליינמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 345
- ^
עופר אדרת, סיפורה של פרנציסקה ברוך, המעצבת הנשכחת שעיצבה את הסמלים הבולטים של מדינת ישראל, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2015
- ^ גיל וייסבלאי, כתב העת "רימון": מתוק לחך ותאווה לעיניים, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2012
- ^ אבידב ליפסקר, שיר אדום \ שיר כחול: שבע מסות על שירת אורי צבי גרינברג ושתיים על אלזה לסקר שילר, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2010, עמ' 40
- ^ מנוחה גלבוע, רמון מילגרוים: כתב עת אמנותי יוצא דופן בצורתו ובתוכנו הופיע בברלין בעברית וביידיש לפני 70 שנה, קשר 14, 1993
33852843רימון (כתב עת)