חבל הרוהר
| מיקומו של חבל הרוהר בגרמניה |
|---|
|
לחצו כדי להקטין חזרה 
|
חבל הרוהר ( בגרמנית: das Ruhrgebiet; מבוטא "חבל הרוּר") הוא אזור עירוני במדינת נורדריין-וסטפאליה שבגרמניה. רוב חבל הרוהר נחשב לחלק מאזור נורדריין (צפון הריין); חלקיו המזרחיים נחשבים לחלק מאזור וסטפאליה. לאורך החבל זורם נהר הרוהר, יובל של הריין. שטחו של האזור: 4,500 קמ"ר.
חבל הרוהר הוא אזור תעשייתי חשוב.
ערי החבל
האזור, השוכן במערב המדינה, רק כמה עשרות קילומטרים מהגבול עם הולנד, כולל בתחומו ערים רבות ומהווה את האזור המטרופוליטני הגדול ביותר בגרמניה, והרביעי בגודלו באירופה (אחרי מוסקבה, לונדון ופריז), עם 5.5 מיליון תושבים. מתוך 50 הערים הגדולות בגרמניה, 10 נמצאות בחבל הרוהר. ארבע ערי הרוהר החשובות והגדולות ביותר הן, לפי סדר גודלן:
- דוֹרטמוּנד: העיר השביעית בגודלה בגרמניה. נוסדה בשנת 880. נחשבת לעיר הירוקה ביותר בחבל הרוהר: כמחצית משטחה מוקדש לפארקים וליערות.
- אֶסֶן: העיר הששית בגודלה בגרמניה. באסן נמצא בית הכנסת הגדול בגרמניה; בית העירייה של אסן הוא הגבוה בגרמניה (106 מטרים). זוהי עיר תאומה של תל אביב מאז 1991.
- דיסבורג: בתחומה נשפך נהר הרוהר אל הריין. נוסדה בשנת 883. גובלת מדרום בדיסלדורף. נמלה הענק של העיר, הקרוי דואיספּוֹרט (Duisport), הוא הנמל הפנימי (שוכן על גדות נהר) הגדול בעולם, והנמל השני בגודלו בגרמניה (אחרי נמל המבורג). דואיסבורג היא מרכז תעשיית הפלדה של גרמניה; למעלה משליש מהפלדה בגרמניה מיוצרת בעיר זו. ב-1999 נחנך מחדש בית הכנסת בעיר, אשר נחרב על ידי הנאצים ב-1938.
- בוכום: עד למהפכה התעשייתית הייתה עיירה קטנה; בין השנים 1850 ו-1890 גדלה אוכלוסייתה פי 10. בעיר הוקמו מכרות פחם רבים, אשר כולם נסגרו בין 1960 ו-1973. המכרות הוחלפו בתעשיית רכב ענפה; תולדות המכרות מוצגות ב"מוזיאון הכריה הגרמני", אשר נפתח בעיר. אוניברסיטת בוכום, אשר נוסדה ב-1965, הייתה הראשונה בחבל הרוהר.
המעבר בין הערים רציף והגבולות מטושטשים, כך שבמובנים מסוימים היחס אל האזור הוא כאל עיר אחת גדולה - זאת מבחינה רשמית ולא-רשמית כאחד. דוגמה רשמית: האוניברסיטאות באסן ובדואיסבורג אוחדו בשנת 2003 לאוניברסיטה משותפת.
חבל הרוהר בעבר ובהווה
בתור החבל התעשייתי ביותר בגרמניה סבל החבל רבות ממלחמות העולם: אחרי מלחמת העולם הראשונה, השתלטו הצרפתים על החבל על מנת לקבל פיצויים מגרמניה (לפירוט ראו רפובליקת ויימאר); במהלך מלחמת העולם השנייה סבל החבל מהפצצות כבדות ביותר של בעלות הברית, אשר הפכו אותו לעיי חורבות.
החבל נחשב, כאמור, לאזור תעשייתי ותיק, מהראשונים שקמו באירופה. עד לא מזמן שלטו באזור מפעלי תעשייה כבדה, רכב ומתכות. בנוסף, היו באזור מכרות פחם רבים. בשנים האחרונות עובר החבל "מתיחת פנים" ומנסה לשנות את תדמיתו התעשייתית והאפורה. למעשה, רק 37% משטח החבל הם שטח בנוי. 40% מהווים שטח חקלאי ו-23% הם אגמים ויערות. זיהום האוויר, אשר היה נפוץ למדי בערי החבל בשנות ה-60 וה-70, נעלם כמעט כליל.
את מכרות הפחם והמפעלים הכבדים החליפו בשנים האחרונות מוסדות תרבות מהראשונים במעלה בגרמניה, כגון בתי אופרה, היכלי קונצרטים ופארקי שעשועים. ה-Deutschlandexpress בעיר גלזנקירכן (Gelsenkirchen) היה עד לשנת 2001 מתחם דגמי הרכבות הגדול בעולם (כיום המתחם הגדול בעולם נמצא אף הוא בגרמניה, בעיר המבורג). למרות שחבל הרוהר אינו מהווה יעד תיירותי אופייני, תיירים רבים המתעניינים בתולדות המהפכה התעשייתית מבקרים בהמוניהם במוזיאונים השונים בחבל ובכמה מפעלים ומכרות לשעבר, אשר נפתחו לציבור. בנוסף, קיים בחבל הרוהר מספר רב מאד של טירות עתיקות ושל חורבות בעלות ערך היסטורי, אשר מושכות גם הן מספר ניכר של תיירים.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חבל הרוהר |
