רוברט קורנליוס
| לידה |
1 במרץ 1809 פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
10 באוגוסט 1893 (בגיל 84) פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית |
| מקום קבורה | בית הקברות לורל היל (אנ') |
| מדינה | ארצות הברית |
| פעילות בולטת | צלם |
| ידוע בשל | צילום דיוקן עצמי |
| בת זוג | הארייט קומלי |
| מספר ילדים | 8 |
רוברט קורנליוס (באנגלית: Robert Cornelius; 1 במרץ 1809 – 10 באוגוסט 1893) היה צלם אמריקאי וחלוץ בהיסטוריה של הצילום. הדיוקן העצמי שלו שצולם ב-1839 מקובל בדרך כלל כדיוקן הצילומי הראשון הידוע של אדם שצולם בארצות הברית, והישג משמעותי לצילום דיוקן עצמי. הוא הפעיל כמה מאולפני הצילום הראשונים בארצות הברית בין השנים 1840 ל-1842 ויישם טכניקות חדשניות כדי להפחית משמעותית את זמן החשיפה הנדרש לדיוקנאות.
קורנליוס היה ממציא, איש עסקים ויצרן מנורות. הוא יצר ורשם פטנט על "המנורה הסולארית" ב-1843 שבערה בבהירות רבה יותר ואפשרה שימוש בשומן חזיר (אנ') זול יותר כמקור דלק במקום שמן לווייתנים (אנ') יקר יותר.
ביוגרפיה
קורנליוס נולד בפילדלפיה לשרה וכריסטיאן קורנליוס. אביו היגר מאמסטרדם ב-1783 ועבד כצורף לפני שפתח חברה לייצור מנורות. הוא למד בבית ספר פרטי כנער והתעניין במיוחד בכימיה.[1] בשנת 1831 החל לעבוד אצל אביו והתמחה בציפוי כסף וליטוש מתכות.
בסוף ספטמבר 1839, זמן קצר לאחר פרסום הדאגרוטיפ, צילם ג'וזף סקסטון (אנ') את בית הספר התיכון המרכזי של פילדלפיה, במה שנחשב לאחד התצלומים העתיקים ביותר שצולמו בארצות הברית.[2] זמן קצר לאחר מכן, סקסטון ניגש לקורנליוס על מנת לקבל לוחות דאגרוטיפ טובים יותר. פגישה זו הציתה את התעניינותו של קורנליוס בצילום. בסביבות אוקטובר 1839 אלתר קורנליוס קמרה אובסקורה ויצר את הדאגרוטיפ הראשון שלו, דיוקן עצמי מחוץ לחנות המשפחתית. התמונה דרשה ממנו להצטלם במשך 10 עד 15 דקות והיא שרדה.[3] תמונות מוקדמות אחרות של משפחתו לא השתמרו.
בעוד שתצלומו של לואי ז'אק מנדה דאגר דאגרוטיפ של שדרות דו-טמפל, שצולם שנה או שנתיים קודם לכן, כלל שני אנשים אקראיים על מדרכה,[4] הדיוקן העצמי של קורנליוס מקובל בדרך כלל כדיוקן הצילומי המכוון העתיק ביותר הידוע של אדם שצולם בארצות הברית.[5][6] עם זאת, ישנן מספר טענות מוקדמות יותר לדיוקנאות מצולמים, הן מאירופה והן מארצות הברית, החל משנת 1837.[7][8]
הצילום של קורנליוס שרד הודות למאמציו של מרקוס אורליוס רוט, תלמיד בסטודיו שלו. רוט פרסם ספר שסיפק רקע על שורשי הצילום בארצות הברית. הספר הוצג בתערוכת המאה בפילדלפיה ב-1876 ומשך את תשומת לבו של ג'וליוס זקס, צלם נודע מפילדלפיה ולימים העורך של כתב העת האמריקאי לצילום. זקס החל לראיין את קורנליוס וחברים אחרים בחברה הפילוסופית האמריקאית כדי לתעד את ההיסטוריה של הצילום בארצות הברית. קורנליוס סיפר לזקס שהוא החל לצלם באוקטובר 1839, אך לא נמצאו ראיות לטענתו עד 1975, כאשר ספרן בחברה הפילוסופית גילה תצלומים שצילם קורנליוס משנת 1839.[3]
בעבודה לצד הכימאי פול בק גודארד (אנ'), קורנליוס עשה התקדמות משמעותית בהפחתת זמני החשיפה לדאגרוטיפים. באמצעות שימוש בברום, לוחות טובים יותר ויישום שימוש במחזירי אור ומסנני זכוכית כחולה לשיפור תנאי התאורה, הם הצליחו להפחית את זמן החשיפה לדיוקנאות דאגרוטיפ לפחות מדקה.
במאי 1840 פתח קורנליוס סטודיו לצילום, הראשון בפילדלפיה והשני בעולם. קדם לו הסטודיו של אלכסנדר וולקוט וג'ון ג'ונסון בניו יורק, שבו ביקר קורנליוס בתחילת האביב של 1840. הסטודיו של קורנליוס זכה לפופולריות, ורבים מהדיוקנאות שלו של אנשים מפורסמים קיימים עד היום.[9] קורנליוס הפעיל סטודיו שני מ-1841 עד 1842. ככל שהפופולריות של הצילום גדלה וצלמים נוספים פתחו סטודיו, קורנליוס איבד עניין או הבין שהוא יכול להרוויח יותר כסף בחברת הגז והתאורה המשפחתית.[10]
קורנליוס ניהל את חברת קורנליוס ושות' (שנודעה מאוחר יותר בשם קורנליוס ובייקר) וזכה להצלחה רבה עם המצאת "המנורה הסולארית". באותה תקופה, שמן לווייתנים שימש במנורות אך הפך ליקר מאוד. קורנליוס תיקן את עיצוב המנורה הבריטית באופן שדחף אוויר נוסף לתוך המבער ואיפשר שריפת שומן חזיר במקום שמן לווייתן. הוא רשם פטנט אמריקאי על "המנורה הסולארית" ב-1843. המנורה התגלתה כפופולרית ביותר ונמכרה בארצות הברית ובאירופה, כאשר שני מפעלים גדולים בפילדלפיה ייצרו אותה. קורנליוס רשם גם פטנטים על הדלקת פנסי גז עם ניצוצות חשמליים. חברת המנורות קורנליוס יצרה גם את מנורת הנפט הראשונה, אולם גרסאות זולות ויעילות יותר שלטו בשוק.[11]
חיים אישיים
קורנליוס נשא לאישה את הארייט קומלי ב-1832. נולדו להם שמונה ילדים: שלושה בנים וחמש בנות.
קורנליוס פרש מהעסק המשפחתי ב-1877.[12] בשנותיו האחרונות הוא התגורר בביתו הכפרי בפרנקפורד, פילדלפיה, שם גם היה חבר במשך חמישים שנה בכנסייה הפרסביטריאנית.
הוא נפטר בביתו בפרנקפורד ב-10 באוגוסט 1893 ונקבר בבית הקברות לורל היל (אנ').[13]
דאגרוטיפים של קורנליוס
-
דיוקן קבוצתי מאת קורנליוס, 1839 -
פול בק גודארד, עוזרו של קורנליוס, דצמבר 1839 -
ג'ון מקאליסטר ג'וניור, 6 במאי 1840 -
פיטר סטפן דו פונסו, מרץ 1840 (או קודם לכן) -
מרטין הנס בויה, 19 במאי 1842
קישורים חיצוניים
- רוברט קורנליוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ M. Susan Barger, William B. White, The Daguerreotype: Nineteenth-Century Technology and Modern Science, JHU Press, 2000-05-12, מסת"ב 978-0-8018-6458-2. (באנגלית)
- ↑ John Hannavy, Encyclopedia of Nineteenth-Century Photography, Routledge, 2013-12-16, מסת"ב 978-1-135-87327-1. (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 Robert Cornelius Historical Marker
- ↑ Nicholas Jackson, The First Photograph of a Human, The Atlantic, 2010-10-26 (באנגלית)
- ↑ אהוד קינן, זה אני: הסלפי הראשון בעולם, באתר ynet, 25 בנובמבר 2013
- ↑ John Hannavy, Encyclopedia of Nineteenth-Century Photography, Routledge, 2013-12-16, מסת"ב 978-1-135-87327-1. (באנגלית)
- ↑ Le boulevard du Temple, la première photo où apparaît un humain ?, Le Nouvel Obs, 2017-09-02 (בצרפתית)
- ↑ The American journal of photography v. 1 June 1858-May 1859, library.si.edu, 1858
- ↑ John Davis Long, William Powell Wilson, Everett Cephas Bumpus, The American Business Encyclopædia and Legal Adviser, J.B. Millet Company, 1913. (באנגלית)
- ↑ I’m Still Here: Saving The Work Of Robert Cornelius, Hidden City Philadelphia, 2017-09-01 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ "A tour through storage brings an innovator to light" (באנגלית). 2015-04-06. נבדק ב-2025-09-03.
- ↑ American Journal of Photography, Thos. H. McCollin & Company, 1893. (באנגלית)
- ↑ Rachel Wolgemuth, Cemetery Tours and Programming: A Guide, Bloomsbury Publishing PLC, 2016-03-08, מסת"ב 978-1-4422-6319-2. (באנגלית)
רוברט קורנליוס41991751Q1398104