רבי פייביש רפפורט
| מקום פעילות | רוסיה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 בספטמבר 1863 כ"ג באלול ה'תרכ"ג | ||||
| תחומי עיסוק | רב, דיין | ||||
| |||||
רבי פייביש רפפורט (כונה גם רבי פייביל, ? - כ"ב באלול ה'תרכ"ג 5 בספטמבר 1863) היה מרבני חסידות חב"ד, רבה הראשי האחרון של דווינסק.
ביוגרפיה
בצעירותו עסק במסחר כשהוא נמנע מהשתכרות מלימוד תורה. לאחר שהפסיד את כספו מונה לכהן כרבה הראשי של דווינסק, זאת לאחר פטירתו של מהרי"ל בטלן בכסלו תרי"ח. סוחרים היו נועצים בו בענייני מסחר[1].
בתקופת כהונתו סמכות הרב הייתה על כל אנשי העיר, כך שגם "המתנגדים" היו כפופים למרותו, בסוף תקופת כהונתו ביקשו המתנגדים למנות רב מטעמם, הניסיון לא צלח משום שרבנותו הוכרה גם על ידי הרשויות, אך מונה מטעמם כדיין ומו"ץ רבי פנחס וויגודצקי[2]. לאחר פטירתו כיהנו בעיר שני רבנים במקביל[3].
האדמו"ר המהרי"ן מניעז'ין בתשובה אל רבי נפתלי הרץ קלצקין מזכיר את רבי פייביש לדוגמה כ"מורה אחד מן המפורסמים"[4]. שאלה אחת בספרו של הרב קלצקין[5] מופנית אליו[6].
נבחר כדיין מטעם החסידים במחלוקת הגדולה בעיר וילקומיר, לצד רבי אברהם שמואל רבינוביץ' רבה של ראסיין[7].
לקריאה נוספת
- לטביה ורבניה כרך ג, מרדכי גלזמן, עמוד 59.
הערות שוליים
- ^ בית שלום, מהרם, שלום מנחם מענדיל, עמוד סו
- ^ הרחבה על כך בספר בית שלום, עמודים סג-סו
- ^ רבי אריה ליב זיבוב (ה'תרכ"ד – ה'תרמ"ז) עם רבי אהרן שאול זליג גוריון-מאירוב מפרוזשאן (תרכ"ה – תרל"ט) ורבי ראובן דננבורג (ה'תרל"ט –ה'תרמ"ז), ורבי יוסף רוזין ("הרוגוצ'ובר") (ה'תרמ"ט – ה'תרצ"ו) עם רבי מאיר שמחה הכהן ("האור שמח") (ה'תרמ"ח - ה'תרפ"ו), מבוא לשו"ת זכר יהודה
- ^ שו"ת איילה שלוחה, סוף סימן כח
- ^ שו"ת איילה שלוחה סימן ה
- ^ יהושע מונדשיין מבוא לספר זכר יהודה הערה 22, על פי כתבי יד בספריה הלאומית
- ^ זכרון יעקב כרך ב, יעקב ליפשיץ, מחלוקת החסידים בוילקומיר והסביבה, עמוד 52