רבי משה חסיד מפראג

רבי משה חסיד מפראג
מקום פעילות	פראג
פעילות בולטת	מאבק בשבתאות
ידוע בשל	מקובל ותלמיד חכם
רבותיו	רבי אברהם ברודא
תלמידיו	רבי נתנאל ווייל; רבי משה גינצבורג

רבי משה חסיד מפראג היה מקובל ותלמיד חכם שפעל בפראג בשלהי המאה ה-17 ובראשית המאה ה-18.

ביוגרפיה

רבי משה חסיד נמנה עם תלמידיו המובהקים של רבי אברהם ברודא בישיבתו בפראג. בישיבה זו נקשר בידידות עמוקה עם רבי יונה לנדסופר, ושניהם נודעו בבקיאותם הן בתורת הנגלה והן בתורת הנסתר^[2].

בתקופה זו העמיד תלמידים בתורת הקבלה. בין תלמידיו הנודעים נמנו רבי נתנאל ווייל, בעל ה"קרבן נתנאל", ורבי משה גינצבורג^[3].

מאבק בשבתאות

בשליחות רבו, רבי אברהם ברודא, יצא יחד עם רבי יונה לנדסופר לוינה כדי להתווכח עם חיים מלאך, מן המפיצים הבולטים של השבתאות. לאחר שלא הצליחו להשיב באופן מיידי לטענותיו, שבו השניים לפראג. רבם הורה להם להתמסר באופן בלעדי לבירור הנושא ולהכנת תשובה מפורטת. בהמשך לכך נשלח רבי משה חסיד לאיטליה כדי להדפיס את התשובות ולהיאבק בהשפעת השבתאות שם^[4].

נסיעתו לארץ ישראל

בשלב מאוחר יותר נסע לארץ ישראל, וייתכן שהיה קשור לחבורתו של רבי יהודה חסיד^[5]. בשנת ה'תס"ז (1707) כתב מירושלים איגרת אל רבי יונה לנדסופר, שעניינה הספר הימנותא דכֹלא^[1]. ביקורו בארץ ישראל, כמו גם העדויות שאסף באזור אודות מקורותיו של הספר, היוו נדבך בפולמוס שהתעורר סביב שאלת זהות מחברו^[6].

ייתכן כי שימש גם כשליח מארץ ישראל לאירופה לצורך גיוס כספים להסדרת חובותיה של הקהילה האשכנזית בירושלים^[7].

את שנת פטירתו ניתן לקבוע לכל המאוחר לשנת ה'תע"ז^[9].

כתביו

צוואתו נדפסה מספר פעמים יחד עם צוואת רעו רבי יונה לנדסופר^[8].

איגרת בעניין ״הימנותא דכֹלא״ – בספרייה הבודליינית שבאוקספורד השתמר כתב יד של איגרת העוסקת בחיבור הספר הימנותא דכֹלא. מאיר בניהו הציע לראות בה העתק חלקי מאיגרת שכתב רבי משה אל רבי דוד אופנהיים, ונשלחה לפראג בצירוף העתק הספר תולדות האר"י^[10].

הערות שוליים

^ ^1.0 ^1.1 ^1.2 רבי יעקב עמדין, בית יהונתן הסופר, אלטונה, תקכג, דף יז עמ' א
↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, עמ' 1; ^[1]. הקשר משתקף גם בשער הספר צוואות ודרך טובים (פולנאה, תקנ"ה): "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו".
↑ כתב ידו של רבי ידידיה טיאה וייל בנו של בעל הקרבן נתנאל, שהובא אצל ראובן דוב דסלר, שנות דור ודור - ו, ירושלים, תש"פ, עמ' קכח
↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, עמ' 1. לתיארוך אפשרי של האירועים ראו: מאיר בניהו, החברה הקדושה של רבי יהודה החסיד ועליתה לארץ ישראל, ספונות: מחקרים ומקורות לתולדות קהילות ישראל במזרח, כרכים 3-4, ירושלים, תש"כ, עמוד קפב.
↑ לפי השערת מאיר בניהו, שכלל אותו ברשימת החכמים שהיו בירושלים ויש להניח שחלק מהם היה מחבורתו של ר׳ יהודה חסיד, בתוך החברה הקדושה של רבי יהודה החסיד ועליתה לארץ ישראל, עמוד קפא
↑ בית יהונתן הסופר, דף ג עמ' א ובהמשך שם^[1]; דברי נחמיה חייא חיון בספרו הצד צבי, דף לב עמוד א, אמסטרדם תעד, דבריו הובאו גם אצל מאיר בניהו, תולדות האר"י, ירושלים, תשכ"ז, עמוד 24, הערה 2 ואצל היינריך גרץ, ‏Geschichte der Juden von der dauernden Ansiedelung der Marranen in Holland (1618) bis zum Beginne der Mendelssohnschen Zeit (1750), לייפציג, 1868, עמ' xlii, באתר גוגל ספרים.
↑ בהתחייבות ראשי עדת מיץ לתרומות לפירעון חובות הקהילה נזכר השליח: ”החסיד כבוד מוהר״ר משה מפראג” (דוד קאופמן, לקורות עדת האשכנזים בירושלים (בהמאה החמשית להאלף הנוכחי), אברהם משה לונץ (עורך), ירושלים, שנתון לידיעת ארץ ישראל, שנה רביעית (תרנ"ב), עמ' 35). על מצבת נפטר מיום י"א בתשרי תע"ד, בבית העלמין העתיק בפראג, נכתב: ”החסיד המופלג בתורה מו"ה משה ניקלשפורג משולח מירושלים עה"ק תוב"ב בן הרב מו"ה אלחנן מגיד בק"ק נ"ש תנצב״ה” (קלמן ליבן, גל עד: קובץ מאה ושבעים כתבי לוחות אבני זכרון בשדה הקבורה ישן נושן ק"ק פראג, עמ' 16 מס' 36).
^ ^8.0 ^8.1 ר' צבי הירש ב"ר מאיר מיאנוב (מביא לדפוס), איגרת מוסר, ”חיברו הרב ר' משה חסיד זצ"ל מפראג” – חלקה השלישי של הצוואה; בסוף ספר *מראות הצובאות* של רבי משה אלשיך, יעסניץ, ת"פ; כץ, יעקב בן משה הכהן מיאנוב (מביא לדפוס), מעגלי קצירה, הומבורג, תצז; צוואות ודרך טובים, פולנאה, תקנה; צוואות ודרך טובים, זיטאמיר, תרל"ה. (שאלת מועד ההדפסה הראשונה של הצוואה משמעותית לקביעת זמן פטירתו: מקורות ביבליוגרפיים אחדים מזכירים מהדורה מוקדמת שנדפסה בפרנקפורט דמיין בשנת ה'תע"ז (1717) (ראו למשל: יצחק אייזיק בן יעקב, אוצר הספרים, ווילנה, תר"מ; רבי משה מרקוביץ, כ"י שם הגדולים השלישי, מערכת הגדולים, רבי משה חסיד). נוסף על כך, כבר בשנת תע"ח מצטט רבי אליעזר בן יהושע שברשין מתוך צוואה מודפסת של רבי יונה לנדסופר (הקדמת המחבר, דמשק אליעזר, ווילמרשדארף, תע"ח). עם זאת, מדברי מביא הספר מעיל צדקה לבית הדפוס משתמע כי בשנת תקי"ד טרם הייתה צוואת רבי יונה מצויה בדפוס (ר' יום טוב ב"ר יונה בומסלא, התנצלות המביא לבית הדפוס, מעיל צדקה, פראג, תקיז) — דבר המעורר קושי כרונולוגי לנוכח הידיעות על הדפסות קודמות.)
↑ בהתאם למהדורה המוקדמת ביותר הידועה של צוואתו^[8].
↑ מאיר בניהו, תולדות האר"י, עמ' 22

[יהונתן_הסופר-1] 1.0 ^1.1 ^1.2 רבי יעקב עמדין, בית יהונתן הסופר, אלטונה, תקכג, דף יז עמ' א

[2] רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, עמ' 1; ^[1]. הקשר משתקף גם בשער הספר צוואות ודרך טובים (פולנאה, תקנ"ה): "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו".

[3] כתב ידו של רבי ידידיה טיאה וייל בנו של בעל הקרבן נתנאל, שהובא אצל ראובן דוב דסלר, שנות דור ודור - ו, ירושלים, תש"פ, עמ' קכח

[4] רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, עמ' 1. לתיארוך אפשרי של האירועים ראו: מאיר בניהו, החברה הקדושה של רבי יהודה החסיד ועליתה לארץ ישראל, ספונות: מחקרים ומקורות לתולדות קהילות ישראל במזרח, כרכים 3-4, ירושלים, תש"כ, עמוד קפב.

[5] לפי השערת מאיר בניהו, שכלל אותו ברשימת החכמים שהיו בירושלים ויש להניח שחלק מהם היה מחבורתו של ר׳ יהודה חסיד, בתוך החברה הקדושה של רבי יהודה החסיד ועליתה לארץ ישראל, עמוד קפא

[6] בית יהונתן הסופר, דף ג עמ' א ובהמשך שם^[1]; דברי נחמיה חייא חיון בספרו הצד צבי, דף לב עמוד א, אמסטרדם תעד, דבריו הובאו גם אצל מאיר בניהו, תולדות האר"י, ירושלים, תשכ"ז, עמוד 24, הערה 2 ואצל היינריך גרץ, ‏Geschichte der Juden von der dauernden Ansiedelung der Marranen in Holland (1618) bis zum Beginne der Mendelssohnschen Zeit (1750), לייפציג, 1868, עמ' xlii, באתר גוגל ספרים.

[7] בהתחייבות ראשי עדת מיץ לתרומות לפירעון חובות הקהילה נזכר השליח: ”החסיד כבוד מוהר״ר משה מפראג” (דוד קאופמן, לקורות עדת האשכנזים בירושלים (בהמאה החמשית להאלף הנוכחי), אברהם משה לונץ (עורך), ירושלים, שנתון לידיעת ארץ ישראל, שנה רביעית (תרנ"ב), עמ' 35). על מצבת נפטר מיום י"א בתשרי תע"ד, בבית העלמין העתיק בפראג, נכתב: ”החסיד המופלג בתורה מו"ה משה ניקלשפורג משולח מירושלים עה"ק תוב"ב בן הרב מו"ה אלחנן מגיד בק"ק נ"ש תנצב״ה” (קלמן ליבן, גל עד: קובץ מאה ושבעים כתבי לוחות אבני זכרון בשדה הקבורה ישן נושן ק"ק פראג, עמ' 16 מס' 36).

[צוואה-8] 8.0 ^8.1 ר' צבי הירש ב"ר מאיר מיאנוב (מביא לדפוס), איגרת מוסר, ”חיברו הרב ר' משה חסיד זצ"ל מפראג” – חלקה השלישי של הצוואה; בסוף ספר *מראות הצובאות* של רבי משה אלשיך, יעסניץ, ת"פ; כץ, יעקב בן משה הכהן מיאנוב (מביא לדפוס), מעגלי קצירה, הומבורג, תצז; צוואות ודרך טובים, פולנאה, תקנה; צוואות ודרך טובים, זיטאמיר, תרל"ה. (שאלת מועד ההדפסה הראשונה של הצוואה משמעותית לקביעת זמן פטירתו: מקורות ביבליוגרפיים אחדים מזכירים מהדורה מוקדמת שנדפסה בפרנקפורט דמיין בשנת ה'תע"ז (1717) (ראו למשל: יצחק אייזיק בן יעקב, אוצר הספרים, ווילנה, תר"מ; רבי משה מרקוביץ, כ"י שם הגדולים השלישי, מערכת הגדולים, רבי משה חסיד). נוסף על כך, כבר בשנת תע"ח מצטט רבי אליעזר בן יהושע שברשין מתוך צוואה מודפסת של רבי יונה לנדסופר (הקדמת המחבר, דמשק אליעזר, ווילמרשדארף, תע"ח). עם זאת, מדברי מביא הספר מעיל צדקה לבית הדפוס משתמע כי בשנת תקי"ד טרם הייתה צוואת רבי יונה מצויה בדפוס (ר' יום טוב ב"ר יונה בומסלא, התנצלות המביא לבית הדפוס, מעיל צדקה, פראג, תקיז) — דבר המעורר קושי כרונולוגי לנוכח הידיעות על הדפסות קודמות.)

[9] בהתאם למהדורה המוקדמת ביותר הידועה של צוואתו^[8].

[10] מאיר בניהו, תולדות האר"י, עמ' 22

[2]

[3]

[4]

[5]

[1]

[6]

[7]

[9]

[8]

[10]