רבי ישראל ליבוביץ
| לידה |
15 במאי 1894 י"ב באייר ה'תרנ"ד אוזבנט  ליטא |
|---|---|
| נרצח |
ט' באב ה'תש"ד (בגיל 50) קייזרוואלד  גרמניה הנאצית |
| תחומי עיסוק | ראש ישיבה |
| בת זוג | חוה קוסובסקי |
| מספר ילדים | 3 |
רבי ישראל ליבוביץ (בכתב יידי ליוואוויץ; י"ב באייר ה'תרנ"ד[1] - ט' באב ה'תש"ד) היה ראש ישיבת רמיילס בווילנה ובנו של רבי ירוחם ליבוביץ משגיח ישיבת מיר.
ביוגרפיה
נולד באוזבנט שבליטא לרבי ירוחם ורבקה. בתקופת ילדותו למד אביו בכולל קדשים שבראדין והיה מגיע לביתו רק לפסח וסוכות, גם לאחר שמונה רבי ירוחם למשגיח בראדין ואחר כך במיר, נשארה משפחתו לגור באוזבנט, שם ניהלה רבקה מסעדה וממנו התפרנסו.
בבחרותו למד בישיבת מיר, שם למד בין היתר בחברותא עם רבי דוד פוברסקי.[2] בה' בטבת ה'תרצ"ב נשא את חוה ביתו של רבי יצחק קוסובסקי, חמיו קיבל על עצמו להחזיק אותו כמה שנים אחרי החתונה עד שיקבל משרה תורנית.[3] בכסליו ה'תרצ"ג נולדה בתו הבכורה,[4] ובשנים שלאחר מכן נולדו להם עוד בן ובת.
בתחילת חורף ה'תרצ"ד בעקבות ביקור של רבי ירוחם בווילנה, ואסיפה שהתקיימה אצל דודו רבי חיים עוזר גרודזנסקי, הוחלט על מינויו כר"מ בישיבת רמיילס לזמן קיץ הבא.[5] בסופו של דבר המינוי יצא לפועל רק בקיץ ה'תרצ"ה, בעקבות נסיעתו של ראש הישיבה רבי שלמה היימן לארצות הברית לכהן כראש ישיבת תורה ודעת, והוא החל למסור שיעורים בכ' באייר ה'תרצ"ה.[6] במסגרת תפקידו מונה למסור שיעור יומי לבחורי הישיבה, ופעמיים בשבוע חידושי תורה לבני הקיבוץ.[6]
בשנות השואה
עם פרוץ מלחמת העולם השניה ומעבר הישיבות לווילנה, סייע בידי דודו רבי חיים עוזר, באיסוף כספים עבור בני הישיבות הפליטים בווילנה.[7] בלילה שלפני פטירתו הפקיד רבי חיים עוזר את ארכיונו בידיו,[8] ומינה אותו לאחד האפוטרופוסים על עזבונו.[9]
לאחר השתלטות הקומוניסטים על ליטא, הצליח להשיג אשרת כניסה לארצות הברית, בעזרת בן משפחה שכבר היה שם,[9] אולם השלטונות לא איפשרו לו לצאת.[10]
בעת הכיבוש הנאצי שהה בווילנה, ובאוקטובר 1941 תקופה קצרה אחרי פתיחת גטו וילנה עבר למחנה העבודה קייליס, יחד עם משפחתו. במפקד מסיון ה'תש"ב הרב ישראל רשום כ"מומחה לעיבוד עור",[11], שם גם רשומים משפחת לוואוויץ במחנה העבודה בקייליס, ועמם גם קרובת משפחה בת 15 בשם שרה מוסטקוב.[12] תנאיהם של היהודים בקייליס היו טובים יותר משל אלו בגטו עצמו, ובמכתבים שכתב רבי ישראל בחודש אב ה'תש"ג הוא כותב שעל אף שהם כבר שנתיים בגלות ועבדות, הם לא סבלו כל הזמן הזה מחסור ודוחק, והילדים מושגחים כל הזמן.
במשך שהותו בקייליס לווה רבי ישראל בשלוש הזדמנויות כספים מאדם בשם משה קאופמן, שהועסק על ידי הגרמנים כמנהל טכני בקייליס, ובגלל תפקידו קיבל הרבה פעמים כספים כשוחד מהליטאים שעבדו במחנה. רבי ישראל כתב אז מכתבים לבני משפחתו שאם לא ישרוד שיפרעו את החוב, קופמן מסר את המכתבים לידידים מחוץ לגטו, שהחזירו לו אותם לאחר המלחמה. אחרי המלחמה הוא שלח את המכתבים לרבי יצחק קוסובסקי ובניו, לאחר שאלו שילמו לו את החוב שנטל גיסם. על שני המכתבים הראשונים שהיו גם שטרי התחייבות הוחתמו שני עדים, רבי אברהם ניסן יפה[13] מחבר ספר זרע אברהם, ומאיר טיקוצ'ינסקי.[14]
בג' בניסן תש"ד היתה בקייליס אקציית ילדים, בה נלקחו שלושת ילדיו על ידי הנאצים לקרקוב שם נרצחו.[15]
ב27 במאי 1944 הועבר רבי ישראל ואשתו חוה לקייזרוואלד. לפי עדות אשתו הפרידו ביניהם בט' באב ה'תש"ד. עדויות נוספות מספרות כי סמוך לאותה עת הוכה רבי ישראל עם קת רובה, ואושפז בבית החולים, ובמהלך אקציה שהתרחשה במחנה באותם ימים נרצח עם יתר החולים והזקנים.[15]
אשתו חוה נלקחה ב6 באוגוסט 1944 מקייזרוואלד, והגיעה ב9 באוגוסט למחנה הריכוז שטוטהוף,[16] משם יצאה לצעדות המוות בסוף ינואר 1945. לפי עדויות היא שרדה את המלחמה, אולם בחיפושה אחרי ילדיה חצתה את הנהר בווילנה על גבי סירה, והאמריקאים חשבו שיש בה גרמנים והפציצו אותה וכך נהרגה.[17] יש שציינו שבאותה עת הרוסים שלטו באזור, ולא הגיוני שהאמריקאים יפציצו שמה.[18] לפי עדויות אחרות היא שהתה לאחר השואה למשך תקופה בלודז', משם יצאה לכיוון מינכן, ומאז נעלמו עקבותיה.[19]
קישורים חיצוניים
- בר אילן, נפתלי צבי יהודה בן טוביה, מכתבים אחרונים ממחנה קייליס בוילנה, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ↑ בר אילן, נפתלי צבי יהודה בן טוביה, מכתבים אחרונים ממחנה קייליס בוילנה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ↑ כולל ישועת דוד, קובץ חידושי תורה עטרת דוד - א, א, באתר אוצר החכמה
- ↑ קוסובסקי-שחור, יצחק בן שאול, עקבי יצחק, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ↑ גרודזנסקי, רבי חיים עוזר בן דוד שלמה, אגרות ר' חיים עוזר - ב, ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ↑ גרודזנסקי, רבי חיים עוזר בן דוד שלמה, אגרות ר' חיים עוזר - א, א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ 6.0 6.1 גרודזנסקי, רבי חיים עוזר בן דוד שלמה, אגרות ר' חיים עוזר - א, א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ↑ גרודזנסקי, חיים עוזר בן דוד שלמה, אגרות ר' חיים עוזר - ג, ג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ↑ גרודזנסקי, חיים עוזר בן דוד שלמה, אגרות ר' חיים עוזר - ג, ג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ 9.0 9.1 קוסובסקי-שחור, יצחק בן שאול, עקבי יצחק, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ↑ קוסובסקי-שחור, יצחק בן שאול, עקבי יצחק, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ↑ בר אילן, נפתלי צבי יהודה בן טוביה, מכתבים אחרונים ממחנה קייליס בוילנה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ↑ בר אילן, נפתלי צבי יהודה בן טוביה, מכתבים אחרונים ממחנה קייליס בוילנה, באתר אוצר החכמה
- ↑ רבי אברהם ניסן היה גר בגטו, אולם מורים הורשו להיכנס לקייליס, ולכן יכול היה לחתום על שתי השטרות הראשונים
- ↑ בר אילן, נפתלי צבי יהודה בן טוביה, מכתבים אחרונים ממחנה קייליס בוילנה, באתר אוצר החכמה
- ^ 15.0 15.1 בר אילן, נפתלי צבי יהודה בן טוביה, מכתבים אחרונים ממחנה קייליס בוילנה, באתר אוצר החכמה
- ↑ בר אילן, נפתלי צבי יהודה בן טוביה, מכתבים אחרונים ממחנה קייליס בוילנה, באתר אוצר החכמה
- ↑ בר אילן, נפתלי צבי יהודה בן טוביה, מכתבים אחרונים ממחנה קייליס בוילנה, באתר אוצר החכמה
- ↑ בר אילן, נפתלי צבי יהודה בן טוביה, מכתבים אחרונים ממחנה קייליס בוילנה, באתר אוצר החכמה
- ↑ בר אילן, נפתלי צבי יהודה בן טוביה, מכתבים אחרונים ממחנה קייליס בוילנה, באתר אוצר החכמה