רבי יצחק קלויבר
רבי יצחק קלויבֶר (לעיתים גם: קלובר, קלויבערס; נפטר ה'רצ"ח[דרוש מקור], 1538) היה רב וראש ישיבה בפוזנא בראשית המאה ה-16. רבו של נכדו המהרש"ל.
ביוגרפיה
שמה של משפחת קלויבר, נובע משם עיירת מוצאה, קליווא (גרמנית: Kleve, קרי: קלֵוֶוה), ויש הסוברים כי כיהן בעצמו כרב העיירה[1]. אך נמסר כי ר' יצחק עצמו נולד וגדל בוורמס[2], נישא בנישואיו השניים לבתו של הרב אליעזר שרנצלס מלבוב וממנה נולדו כל ילדיו.
עקר לפוזנא שבה כיהן כרב, בה יסד את ישיבתו ובה גידל את משפחתו. לפי אליקים כרמולי היה תלמידו של רבי יעקב פולק[3]. לפי מסורת חב"דית[4] היה המהר"ל מפראג תלמידו במשך שנתיים למד עם נכדו המהרש"ל.
תלמידו ונכדו, מהרש"ל, כותב כי כתביו נשרפו בשרפה גדולה שפרצה בפוזנא וכילתה בתים רבים על תכולתם.
מעמדו בקהילת פוזנא היה מוחלט, דעתו ופסיקותיו הכתיבו את חיי היהודים בקהילה בכל המישורים. כך כתב נכדו המהרש"ל כשהתעוררה שאלת ייחוס ופגם משפחה על משפחתו של רבי בצלאל ב"ר חיים ובניו: רבי חיים בן בצלאל, המהר"ל מפראג, רבי סיני אב"ד ניקלשבורג ורבי שמשון אב"ד קרמניץ:
אומר אני האמת שלא הגעתי עדיין לכלל זקנה אבל יניק אני וחכימא אני מקדמין, כי כאשר נולדתי בעיר בית אבותי על ברכי זקני והורגלתי על זרועותיו הוא היה הטהור חסיד ועניו ירא אלקים פרקו נאה איש השלום מהר"ר יצחק קלוייבר ז"ל והוא היה זקן מופלג מתושבי עירו ואביהם של הבנים האלופים הנזכרים היה כבוד ר' בצלאל בר חיים ז"ל והיה לו שייכ[ו]ת מחותנית ממשפחתו לאבי אמו הנ"ל מצד זוגתו הרבנית ומאוד היה מקרבם אליו וגם הם היו מקורבים אליו לכל דבר שבקדושה ואם ח"ו שהיה איזה שמץ בזיווגו ח"ו שהיה נאות להם ולא היה מוחה בידם כי הכל עשו על פיו בין דבר גדול בין דבר קטון וגם אני מקבל עלי שבועת שמים וארץ שכמה משפחות שמעתי וקבלתי ממנו לפסול ומשפחה זו היה לעולם בחזקת כשרות בעיניו בלי פקפוק ונידנוד
— שו"ת מהרש"ל סימן יב
ממנהגיו התפרסמה הקפדתו שלא לאכול דגים בראש השנה, כך מוסר הב"ח בשם מהרש"ל: "שקיבל מזקנו שלא אכל דגים בראש השנה כדי למעט תאוות האנושי במקצת דבר המסוים ויזכור יום הדין ולא יבוא לידי קלות ראש" (בית חדש, אורח חיים, סימן תרצז).
משפחתו
רבי יצחק נישא בשנית לאשה ממשפחת שרנצלס (שרענצילש) המיוחסת מלבוב וממנה כל ילדיו. שלוש בנותיו נישאו והתגוררו בפוזנא, בניהן של שתים מהן התפרסמו כתלמידי חכמים בדורם:
- נכדו רבי שלמה לוריא "מהרש"ל", בן חתנו רבי יחיאל לוריא אב"ד סלוצק, גדל אצלו ולמד תורה מפיו לאחר פטירת אביו בגיל צעיר. נכד זה תיארו בספרו כ"טהור, חסיד ועניו, ירא אלוקים, פרקו נאה ואיש השלום" ועל לימודיו אצלו כתב "כי לא זכיתי לקבל מאדוני מורי זקני החסיד מורנו הרב רבי יצחק ז"ל אפילו ככלב המלקק מן הים". בתקופה מסוימת נהג נכדו זה לחתום בכינוי "שר יצחק" שפיענוחו: שלמה ר' יצחק'ס, לשון ייחוס המקובלת בדרך כלל כלפי אבא.
- נכדו רבי יוסף כץ, בן חתנו "האלוף רבי מרדכי גרשון הכהן", כיהן כראש ישיבה ואב בית דין בעיר קרקוב שבפולין, והיה גיסו של הרמ"א. הוא מחבר שו"ת "שארית יוסף".
בתו השלישית, יש הסבורים שהייתה בתו החורגת[5], נישאה לרבי משה יפה מקרקוב, מצאצאיו היה כנראה רבי יואל סירקיש "הב"ח".
לקריאה נוספת
- מ' רפלד, "ר' יצחק קלויבר - הנהגותיו, מורשתו ומסביב להן", בתוך: דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, ח, ירושלים תשס"ד, עמ' קעד ואילך.
הערות שוליים
- ^ ראו: מאיר וונדר, אלף מרגליות, ירושלים תשנ"ג, פרק ה' פריט 83. עמ' 77 בערכו.
- ^ המקור לכך שמוצאו של ר"י קלויבר מוורמייזא הוא ההיסטוריון היינריך גרץ (דברי ימי ישראל, במהדורה הגרמנית כרך 9 עמ' 436), ואולם אברהם אפשטיין פקפק בכך, ראו: אפשטיין, משפחת לוריא, וינה תרס"א, עמ' 14 הערה 11.
- ^ כרמולי, העורבים ובני יונה דף כט. ם בספר שם ושארית (קרקוב תרנ"ה) עמ' 64, כתב שהוא תלמיד של ר' יעקב פולק. יש מן החוקרים שקיבלו את המסורת שהעביר כרמולי, אך אברהם אפשטיין פקפק בכך, ראו: אפשטיין, משפחת לוריא, וינה תרס"א, עמ' 18 הערה 4 ללוח א'.
- ^ מובאת בכמה מקומות, למשל "ספר הזכרונות" ח"ב עמ' 106.
- ^ על כך ראו: גרטינהויז, אשל הגדולים, ניו יורק תשי"ח, אות י' עמ' קמו.