רבי יעקב ישראל רבינוביץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יעקב ישראל רבינוביץ
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

רבי יעקב ישראל רבינוביץ (תר"מ, 1840 - תש"ב, 1941) היה האדמו"ר מחרסון, עלה לארץ ישראל והיה האדמו"ר הראשון בתל אביב.

ביוגרפיה

נולד באוקראינה, היה בנו הבכור של האדמו"ר רבי פנחס מקנטיקוזבה, בן אחר בן לרבי גדליה מליניץ. אמו הייתה שיינה פרל רבינוביץ לבית טברסקי – שניאורסון. נקרא על שם רבי יעקב ישראל טברסקי מטשרקאס, בנו של המגיד רבי מרדכי טברסקי מטשרנוביל. הוא היה יחסן, נכד האדמו"רים מליניץ, קוריץ, טשרנוביל, אפטא, ברדיטשוב, בעל התניא, רוז'ין, סאווראן וטשרקאס. נישא לבלומה רייזל, בת רבי שלמה זלמינא צוקרמן מרשקוב.

בשנת 1910 החל לכהן באדמו"רות בחרסון, ובשנת 1923 עבר לאודסה ואף שם כיהן כאדמו"ר. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב והיה האדמו"ר הראשון בתל אביב. הוא התגורר בבית משה ארוך, ברחוב יהודה הלוי 3 בתל אביב. הוא פתח במבנה "שטיבל שהיה הראשון בתל אביב.

בנו אברהם יהושע השל ובתו חיה חלו בשחפת. הבן נפטר ממחלה בשנת תש"א ונקבר בהר הזיתים סמוך לאוהל אדמו"רי רחמסטריווקה, הבת נפטרה בווינה לאחר שנסעה לטיפול רפואי. גיסו היה רבי גדליה אהרן רבינוביץ. אחיינו היה האדמו"ר רבי יוחנן טברסקי מרחמסטריווקא, שהיה נוהג לבקרו בתכיפות בתל אביב.

רבי יעקב ישראל רבינוביץ נפטר בט"ז חשון תש"ב, 1941, ונקבר סמוך לבנו בבית הקברות בהר הזיתים.

לאחר פטירתו הוציאה הרבנית את ספרו "שארית יעקב".

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37005488יעקב ישראל רבינוביץ