רבי יוסף בן ישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי יוסף (גם יהוסף) בן ישראל משתא היה משורר ופייטן יהודי-תימני בן המאה ה-16.

קורות חייו

רבי יוסף חי בשרעב במאה ה-16–17 והיה ראשון המשוררים ממשפחת משתא. לשירתו נודעת השפעה על שירי בן משפחתו רבי שלום שבזי, שחי כחמישים שנה אחריו, מבחינת סוגי השירים ורעיונותיהם והשימוש המופלג בלשון הערבית. הופנו אליו שאלות בתחום המחשבה היהודית.

לדעת הרב יוסף קאפח, מגיע ר' יוסף בן ישראל לשיאו בשיר "טאיר אלגון יבאת יחדי", שבו הוא נותן ביטוי להתרוממות מצורכי הגוף בזמן שהוא דבוק במושכלות.[1]

ידועים לנו כ-110 שירים שכתב, בהם סליחות, קינות ושירי חול, וכן שירים העוסקים בגלות וגאולה, מחשבה ומוסר. כמה משיריו התחבבו במיוחד על יהודי תימן ובהם: אשאל א-לוהיי יגאלה שבויים[2]; א-להים אשאלה יוצר מאורים[3]; ישקף אלקים ממעון קדשו[4].

שימש כרב וכמנהיג קהילות.[דרושה הבהרה] בנו, ר' ישראל ספרא, היה גם הוא משורר ומעתיק ספרים. ר' שלום שבזי מזכיר דברי תורה בשמו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


ערך זה הוא קצרמר בנושא משוררים ובנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יוסף בן ישראל40358847Q30526553