רבי זרח איידליץ
 | |
| שער ספרו "אור לישרים" הוצאה ראשונה (פראג, תקמ"ה) | |
| לידה |
1725 ה'תפ"ה פראג, צ'כיה |
|---|---|
| פטירה |
1780 (בגיל 55 בערך) י"ב באייר ה'תק"מ פראג |
| מקום פעילות | פראג |
| חיבוריו |
|
| רבותיו | רבי יהונתן אייבשיץ |
| תלמידיו | רבי יהושע פלק מליסא |
רבי אברהם משה זרח איידליץ מפראג (ה'תפ"ה - י"ב באייר ה'תק"ם) היה דיין, מגיד מישרים וראש ישיבה בפראג. מחבר הספר "אור לישרים".
תולדות חייו
נוסח מצבתו
|
|---|
|
פ.נ.יום ד' אייר בצל שדי יתלונן[1]. |
נולד בשנת תפ"ה בפראג לרבי מאיר. אביו נפטר בצעירותו, והוא גדל בבית רב העיר - רבי יהונתן אייבשיץ, ממנו למד תורתו[2]. בילדותו למד אצל רבי שמעון פערלש, מלמד התינוקות בפראג[3].
נשא את בתו של הגביר פייבל ירושלמי מפראג ואחר שהיא נפטרה נשא בהשתדלותו של רבו רבי יהונתן אייבשיץ את אחותה איידל[4]. חמיו פרנסו שנים רבות, ולאחר מכן אשתו פרנסה את ביתו[5]. בסוף ימיו, לאחר פטירת אשתו, ירד מנכסיו, ובשל סירובו להתמנות לרב בשכר החליט להדפיס לפרנסתו את ספרו "מלאכת מחשבת" על חכמת החשבון[6].
כאשר התפנתה משרת הרבנות בפראג ביקש להתמנות לתפקיד ללא שכר, אך לבסוף נבחר רבי יחזקאל לנדא לתפקיד, ואילו הוא שימש כדיין בבית דינו. כמו כן כיהן כמגיד ומוכיח בפראג, כאשר אף הנודע ביהודה הגיע לשמוע את דרשותיו[7]. בפראג היו המגידים מכהנים אף כראשי הישיבה, ואכן הוא ניהל את ישיבתו בעיר כארבעים שנה, והיו לו אלפי תלמידים[8].
בדרוש הראשון בספרו "אור לישרים" טען שאמירת לשם יחוד היא עצה שלא יחטפו הסטרא אחרא את המצוות, זאת על אף שהנודע ביהודה התנגד לאמירת לשם יחוד, ואף על פי כן הסכים הנודע ביהודה לספרו. רבי יואל טייטלבוים כתב כי נראה שלאחר שאמר רבי זרח טעם זה - הסכים לכך הנודע ביהודה[9].
נפטר בפראג ביום רביעי פרשת אמור, י"ב באייר ה'תק"מ, ונטמן בבית הקברות היהודי העתיק בפראג. רבי אלעזר פלקלס הספיד אותו, ובין הדברים אמר עליו ”יגע בתורה בעשר אצבעות, העמיד תלמידים הגונים למאות ולאלפים בקיאים וחריפים, ומעולם לא נהנה מאור תורתו הנאת שוה פרוטה”[10].
חיבוריו
בנו רבי משה מעיד בהקדמתו לספר אור לישרים כי אביו כתב חידושי תורה כמעט על כל הש"ס אך מטעם הכמוס הוא לא אווה להדפיסם.
- מלאכת מחשבת - נדפס בפראג בשנת ה'תקל"ה.
- אור לישרים - על שם ספרו זה נתפרסם בעיקר, והוא מכיל 14 מדרשותיו. נדפס על ידי בנו ר' משה בשנת ה'תקמ"ה. הנודע ביהודה כתב בהסכמתו "כי בוודאי הקורא בדרושים הללו יתן אל לבו יראת בוראו ויתגבר כארי לשוב בתשובה שלימה", ורבנים רבים המליצו ללמוד בספר זה[11]. בשנת ה'תש"ב נדפס שוב בבודפשט[12].
- חידושי רבי זרח איידליץ - על מסכת ביצה, נדפס בשנת ה'תש"כ על ידי ישיבת ערלוי.
- חלק קטן מכתבי תלמידיו נדפסו בשנת ה'תשל"ה בספר "ממשנתם של חכמי פראג"[13].
תלמידיו
מבין תלמידיו הגדולים נודעו:
- רבי יהודה ליב טעלטש-טויבער, רבן של קהילות שטמפן (אנ') וגלנטה.
- רבי יהושע פלק, דיין בליסא, מחבר הפירוש 'בנין יהושע' על מסכתות קטנות.
- רבי דוד לנדא (פולק) אב"ד דרעזין.
לקריאה נוספת
- מכון חתם סופר ירושלים, תולדות הגאון רבי זרח איידליץ ז"ל, בתוך: "חידושי רבי זרח איידליץ" על מסכת ביצה, ירושלים תש"כ, עמודים ז'-כ', באתר היברובוקס
קישורים חיצוניים
- ספרו אור לישרים באתר hebrewbooks.
- ספרו מלאכת מחשבת באתר hebrewbooks.
- חידושי רבי זרח איידליץ באתר hebrewbooks.
- אור לישרים, מאת רבי זרח איידליץ, בודפשט, תש"ב [1942], באתר תפארת, פריט 259.
- כתב יד גדול בחידושי תורה לפסח מהגאון האדיר רבי זרח איידליץ, תלמיד רבינו הגאון יהונתן אייבשיץ. [פראג, מאה ה-18], באתר תפארת, פריט 265.
- רשימת הפרסומים של רבי זרח איידליץ, בקטלוג הספרייה הלאומית.
הערות שוליים
- ↑ כנראה שהוא טעות וצ"ל יתלנן [בלי ו'], כי הוא נפטר בשנת תק"מ - וכמו שכבר הספידו אז רבי פלקלס, אלעזר בן דוד, עולת חודש - ג, ג.
- ↑ בספרו אור לישרים, תקמ"ה, עמ' י"ד, דרוש ב'.
- ↑ הוא מזכירו בספרו אור לישרים, תקמ"ה, עמ' ס"ב, ב', דרוש ט', שמות ל'.
- ↑ דוד צינץ, גדולת יהונתן, עמ' 261, חלק ב'.
- ↑ אור לישרים, תקמ"ה, עמ' צ"א, ב', דרוש י"ד.
- ↑ כל הוא כותב בהקדמתו לספרו מלאכת מחשבת.
- ↑ כפי שמעיד הנודע ביהודה בהסכמתו לספר אור לישרים.
- ↑ כנכתב בהסכמת רבי אלעזר פלקלס לספרו אור לישרים: "העמיד תלמידים למאות ולאלפים בקיאים וחריפים" וכן בהקדמת בנו רבי משה
- ↑ רבי יואל טייטלבוים, ויואל משה, מאמר ישוב ארץ ישראל, עמ' רמ"ח-רמ"ט
- ↑ פלקלס, אלעזר בן דוד, עולת חודש - ג, ג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ↑ ראו: רבי יצחק וייס אלף כתב סימן ל"ו; אור לישרים - דרשה ראשונה, הסכמת רבי שלום אליעזר מרצפרט ורבי שלמה זלמן אהרנרייך
- ↑ אור לישרים, מאת רבי זרח איידליץ, בודפשט, תש"ב [1942], באתר תפארת, פריט 259.
- ↑ ממשנתם של חכמי פראג, באתר אוצר החכמה.