רבי דוד שלמה סלושץ

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות רבנית
פרמטרים [ ידוע בשל ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

דוד שלמה סלושץ

לידה	11 בספטמבר 1852 כ"ז באלול תרי"ב אודסה, האימפריה הרוסית
נהרג	15 בפברואר 1906 (בגיל 53) כ' בשבט תרס"ו אודסה, האימפריה הרוסית
השתייכות	ציונות, יהדות אורתודוקסית
תחומי עיסוק	רבנות, ספרות עברית, ציונות
רב ואב בית דין באודסה, פעיל חובבי ציון

הרב דוד שלמה סלושץ (בכתיב יידי: סלאסטש; כ"ז באלול תרי"ב, 11 בספטמבר 1852 – כ' בשבט תרס"ו, 15 בפברואר 1906) היה מגיד, מו"צ, סופר, ופעיל ציוני בולט בקהילת יהודי אודסה שבהאימפריה הרוסית. הוא נמנה עם מייסדי תנועת חובבי ציון בעירו והיה ממובילי הציונות בקרב הציבור הרבני. ונודע כמנהיג דרשני ופולמוסן בתקופת התפתחות הציונות.

קורות חייו

דוד שלמה סלושץ נולד באודסה ביום כ"ז באלול תרי"ב (1852) לרבי יצחק, בן רבי שלמה סלושץ ממינסק, ולבלומא לאה, בתו של רבי דוד. כבן יחיד להוריו, הם שאפו לגדלו לתורה. בהיותו בן ארבע, סברו הוריו כי אודסה אינה מתאימה ללימוד תורה מעמיק, ותכננו לשוב למינסק. בשל מחלה שפקדה אותו, שינו תוכניתם והשתקעו כשנתיים בעיירה וכניבקה הסמוכה לברדיטשוב. לאחר מכן עברו למינסק לשנתיים נוספות, וחזרו לאודסה, שם החל דוד שלמה ללמוד תורה אצל מלמד ליטאי מקומי. מאוחר יותר, כשהגיע המגיד מירושלים רבי יחיאל מפינסק לאודסה, הוא לימד את דוד שלמה במשך כחצי שנה בחנם.

לאחר מכן למד בהישיבה המקומית "עץ חיים" שנוסדה בערך בשנת תרכ"א על ידי רבה של העיר רבי מיכאל צבי היילפרין. הוא הצטיין בלימודיו ונחשב לעילוי בזכות שכלו החריף ותפיסתו המהירה וזכה לכינוי "העילוי מאודסה".

בחודש סיון שנת תרכ"ו (1866) בגיל 13 הלך לעיר מינסק ללמוד בבית המדרש המפורסם בשעתו "בלומקה'ס קלויז" שכיהנו שם כראשי ישיבה גדולי תורה מפורסמים, ולמד מפי רבי חיים חייקל ברנשטיין.

בית המדרש במולדובאנקה

בשנת תרכ"ט (1869) בגיל 17 התחתן בסמורגון שבפלך וילנה עם מרת רבקה לאה בתו של רבי אברהם משה היילפרין מצאצאי רבי יחיאל היילפרין והרב המקובל משה אשכנזי (משה איוויער). לאחר נישואיו, על פי עצת חותנו, המשיך ללמוד בישיבת וולוז'ין שנים אחדות אצל הנצי"ב ורבי רפאל שפירא ונסמך להוראה על ידם. ושהה כמה שנים בחרסון. ובשנת תרל"ט היה מגיד מישרים בבתי כנסיות באודיסה. ובשנת תרמ"א התמנה כמו"צ ומגיד בהפרוור האודסאי מולדובאנקה .

פועלו הרבני והציבורי

סלושץ הקדיש חלק ניכר מחייו לפעילות ציבורית לצד תפקידיו הרבניים. הוא תמך בעלייה וביישוב ארץ ישראל, וארגן גיוס כספים בקרב יהודי אודסה לטובת מוסדות דת וציבור בירושלים ובארץ ישראל. הוא יזם כינוסים ואירועי צדקה, שבהם קרא להגביר את התמיכה ביישוב היהודי החדש. פעילותו זו הפכה אותו לדמות מפתח בסולידריות היהודית ובתמיכה במוסדות רוחניים וחינוכיים בארץ הקודש.

פעילותו בחובבי ציון ובציונות

סלושץ היה מראשוני מנהיגי תנועת חובבי ציון באודסה ונבחר לחבר בהוועד האודסאי. הוא קיים קשר עם הוגים ציוניים מרכזיים כגון בנימין זאב הרצל, ותמך ברעיונות ליישוב יהודי במסגרת בינלאומית, כולל תוכנית אוגנדה. עמדותיו הציוניות היו נלהבות אך מציאותיות; הוא הביע תמיכה בעלייה, אך גם הכיר בקשיים המעשיים. באירוע מתועד אמר לעולים צעירים: "גם אני הייתי רוצה לעלות ארצה, אך אינני נוסע כי אינני יודע אם אוכל להתקיים שם". עם זאת, הוא עודד את העולים וברך אותם לקראת מסעם.

עמדותיו ומחלוקות

עמדותיו הציוניות של סלושץ הציבו אותו לעיתים מול התנגדות מצד רבנים שמרנים. הוא דגל בשילוב לימודי תורה עם התעוררות לאומית ותמיכה בארץ ישראל, וביקר את הגישה הפסיבית של חלק מהציבור הדתי כלפי הציונות. דבריו עוררו דיונים ומחלוקות, אך זכו להערכה על גישתם הפרגמטית. הוא עודד הגירה לארץ ישראל, תוך הדגשת הצורך בהכנה לקשיי ההתיישבות. בהיסטוריוגרפיה הציונית הוא נזכר כדמות שגישרה בין אמונה דתית לשאיפות לאומיות, וכרב בעל השפעה בתמיכתו בציונות.

פטירתו

הרב דוד שלמה סלושץ נפצע במהלך פוגרומי אודסה שהתחוללו ב-1905 (ב'–ו' בחשוון ה'תרס"ו). ביום הפוגרום עצמו נפגע ממכת מוות קשה על ידי הרוצחים, אך הצליח לשרוד עוד כמה חדשים. ביום השלושים לנפגעי הפוגרום נשא הספד נשגב בבית הכנסת הגדול באודסה לעיני אלפי משתתפים, שבו העלה את זכר נשמות החללים. חודשים אחדים לאחר מכן נפטר ביום כ' בשבט תרס"ו.

לאחר פטירתו התמנה תחתיו כרבה של אודסה, רבי שמעון יעקב גליקסברג.

כתביו

סלושץ חיבר מספר ספרים ומאמרים בעברית, שבהם שילב מושגים תלמודיים עם קריאות להתחזקות לאומית. בין כתביו הבולטים:

• ראשית דוד, שו"ת וספר דרשות, ורשה תרמ"א, 1881, באתר היברובוקס
• כבוד ישראל, הספד על רבי ישראל מסלנט, ורשה תרמ"ג, באתר היברובוקס
• תפארת יהודה, דרושים להספד על רבנים ואישי ציבור, ירושלים תרנ"ז, 1897, באתר היברובוקס
• קונטרס מנוחת שלום, דברי מוסר והשקפה, ירושלים תרס"ד, 1904, באתר היברובוקס
• חשבון הנפש או חג היובל, דרוש מוסרי למלאות לו חמשים שנה, ירושלים תרס"ג, 1903, באתר היברובוקס
• שועת בת עמי – צקון לחש, קונטרס תפילות ובקשות על צרות הדור, ירושלים תרס"ד, 1904, באתר היברובוקס
• עלית משה, מאמר הספד לרבי משה מנטיופירי, אודסה תרנ"ה, 1895, באתר היברובוקס
• מכתב לדוד – קובץ מאמרים, ירושלים תרס"א, 1900
• תקון שלמה – על הלכות עירובין, ירושלים תר"ס, 1900
• צדקת משה, או, טוב הארץ – למלאת מאה שנים להשר משה מונטיפיורי, ירושלים תרמ"ה, 1885
• חג הכותרת – דרשה שנשא לכבוד הקיסר ניקולאי השני, אדעסה תרנ"ז, 1896
• לראשית השנה – חמשה דרושים לראשית השנה, ירושלים תרס"ו, 1906

משפחתו

• בנו, הסופר נחום סלושץ
• בנו, ד"ר שמואל סלושץ
• בנו, משה כרמון. אביו של דוד כרמון
• אחיינו, צבי שמשי

ראו גם

• חובבי ציון
• העלייה הראשונה
• ציונות דתית

לקריאה נוספת

• דוד שלמה סלאסטש, תולדות חיי, העבר ה, תל אביב, תשי"ז, עמ' 29–43, באתר אוצר החכמה
• ישראל חיים זאגורודסקי, נחום סוקולוב (עורך), ספר זיכרון לסופרי ישראל החיים אתנו כיום, ורשה: מאיר יחיאל האלטער, תרמ"ט 1889, עמ' 79–80.
• בן-ציון אייזנשטט, סלאוסטש, הרב דוד שלמה, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמוד 53, באתר HebrewBooks
• אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ד, ירושלים תשל"ב, עמ' 138–140.
• צבי שמשי, סדר דורות בקו ישר, מגלת יוחסין, ירושלים, תשיז, עמ' 21, באתר אוצר החכמה

קישורים חיצוניים

• "דוד שלמה סלושץ", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דוד שלמה סלושץ41064222Q118926226