רבי דוד שטראוס כ"ץ

דוד שטראוס כ"ץ

לידה	1687 ה'תמ"ז פרנקפורט
פטירה	1762 (בגיל 75 בערך) כ"ח באייר ה'תקכ"ב פיורדא
מדינה	גרמניה
השכלה	ישיבות פרנקפורט
רבותיו	מהרשש"ך, ר' נפתלי כ"ץ, ר' יוסף שמואל מקראקא
תלמידיו	ר' נח חיים צבי ברלין, ר' אריה ליב ברלין, מאיר אמשל רוטשילד.
בני דורו	ר' יעקב יהושע פאלק, ר' יהונתן אייבשיץ

ר' דוד שטראוס כ"ץ (נכתב גם: שטרויז, בגרמנית: David Strauss;‏ 1687, ה'תמ"ז – 1762, ה'תקכ"ב) היה רב וראש ישיבה חשוב במאה ה-18. שימש כאב"ד וראש ישיבת פיורדא, מחשובי הרבנים בדורו ובעל השפעה רחבה.

ביוגרפיה

הרב שטראוס נולד בפרנקפורט בשנת תמ"ז (1687) לאביו שמואל זנוויל ב"ר קלמן, בן למשפחה מיוחסת. לא ידוע אצל מי למד אך יש לשער שלמד מפי רבני פרנקפורט באותו זמן, הלא הם ר' יוסף שמואל מקראקא, ר' נפתלי כ"ץ ור' שמואל שאטין כהן. נשא לאישה את הרבנית שרכן בת ר' מודל כהן מיטוויץ. בשנת ת"ף התקבל לאב"ד קהילת העלישוי והוא בן 33, קהילה זו הייתה חשובה ולפניו כיהנו בה בין השאר הש"ך ור' ישראל סג"ל פרנקל. בשנת תפ"ג עם תום חוזה הרבנות שלו בהלישוי שב לעיר מולדתו פרנקפורט ושימש בה כראב"ד במשך 20 שנה, מה שהוציא לו מוניטין כדיין מומחה שאינו נושא פנים בדין. בשנת תק"ג מינתה אותו קהילת וורמייזא לאב"ד וראש הישיבה, ובאותה תקופה נודע כלמדן מופלג וחידושיו שעברו מפה לאוזן התגלגלו למרחקים.

הבחירה לרבנות פיורדא

באותו זמן קהילת פיורדא חיפשה רב שימלא את מקומו של רבי ברוך כהנא רפפורט, הבחירות נעשו על ידי מינו ועד בוחר (שנקבע באמצעות הגרלה) ולאחר מכן הייתה הצבעה על המועמדים השונים. כיוון שהרבנות הייתה כרוכה גם בעמידה בראשות השיבה התמודדו לתפקיד גדולי הרבנים.

התוצאה של הבחירות שנערכו בניסן ה'תק"ח היו:

• רבי יהונתן אייבשיץ, אב"ד מץ - 32 קולות .
• רבי דוד שטראוס, אב"ד וורמייזא - 30 קולות .
• רבי יעקב יצחק סג"ל-חריף, אב"ד דוקלא - 18 קולות
• רבי שמואל הילמן, אב"ד מנהיים - 12 קולות.
• רבי יצחק הלוי הורוויץ, אב"ד הורחוב - 7 קולות .
• רבי שלום ב"ר אלעזר רוקח מברודי, אב"ד טיקטין - 5 קולות.

בהתאם לתוצאות הבחירות פנתה הקהילה לרבי יהונתן אייבשיץ בבקשה שיקבל עליו את רבנות הקהילה. הוא נענה בשמחה לבקשה אך ראשי הקהל במץ הודיעו לו כי על פי התנאים אותם קיבל על עצמו כאשר קיבל את הרבנות, עליו להישאר עוד לפחות שנתיים במץ, או שישלם קנס בסך 6,000 פרנקים. כיוון שכך, ויתר ר' יהונתן על רבנות פיורדא בלב כבד. לאחר סירובו של רבי יהונתן אייבשיץ פנו ראשי הקהל בפיורדא אל הרב שטראוס שהגיע למקום השני בבחירות. רבי דוד שטראוס קיבל על עצמו את התפקיד ועל פי התקנון היה עליו לעבור בתוך שישה חודשים. לרשות הנסיעה הועמדו לו מטעם הקהילה 50 דוקטים ולריהוט הדירה הוקצבו 175 פלורינים. קבלת הפנים שנערכה לו בבואו לפיורדא הייתה מרשימה. לקראתו הורשו לצאת רק נציגי הקהל - שני הדיינים ושני החזנים, בבואו לעיר נפגשו איתו שאר ראשי הקהל. בשבת הראשונה נערכה לכבודו סעודה חגיגית והוענק לו גביע כסף.

עם כל חשיבותה של וורמייזא, באותה תקופה קרנה הייתה בירידה, ומשנקרא לכהן בקהילת פיורדא, בעלת הישיבה הנודעת, הוא עבר אליה בכסליו תק"ט בטקס מפואר אשר פרטיו נרשמו בפרוטוקלים של הקהילה. רוב ימיו חי במחסור עקב חוסר יכולתה של קהילת פיורדא לממן את משפחתו הגדולה ואת הישיבה מרובת התלמידים. בנוסף, שנה לאחר הגיעו לפיורדא נפטרה אישתו, שרכן לבית מיטוויץ. גאונותו בתורה שיצאה למרחקים משכה אל הישיבה בחורים מכל קצוות אירופה ומספר תלמידי הישיבה גדל הרבה בזכותו. בין תלמידיו בפיורדא: מאיר אמשל רוטשילד והאחים ר' אריה לייב ברלין ור' נח חיים צבי ברלין.

פולמוס הדפסת ש"ס זולצבאך

בין השנים תקט"ו- תקכ"ג הדפיס ר' משולם זלמן ב"ר אהרן בזולצבאך(גר') את הש"ס, דבר שסייע לתלמידי ישיבת פיורדא הסמוכה לקנות את המסכתות הנלמדות בקלות. הדפסת ש"ס זולצבאך פגעה במשפחת המדפיסים פרופס מאמסטרדם והם פנו לוועד ארבע ארצות, מה שהביא את רבניו להטיל חרם על: מדפיסי זולצבאך, הקונים מהם ומי שבידו למחות בידם ואינו מוחה. רבני ועד ארבע ארצות גזרו שריפה או גניזה על ספרי הש"ס של זולצבאך, והמדפיסים פנו לעזרת הרב שטראוס שהיה מגדולי הדור. ר' משולם זלמן, מדפיס זולצבאך, חשף כי זמן מה קודם לכן הדפיסו פרופס באמסטרדם ספרים אשר נדפסו לפני כן על ידו בתוספת חרם הרבנים על מי שידפיסם אח"כ, אך האמסטרדמים הצטדקו בתואנה שאצלם לא נהוג לחשוש לחרמות מעין אלו. מששמע זאת הרב שטראוס זימן את פרופס אליו לדין תורה מול ר' משולם זלמן מזולצבאך.

במקום לבוא להתדיין אצל הרב שטראוס, פרופס שלחו לפיורדא את כתבי החרמות של רבני ועד ארבע ארצות נגד המדפיס של זולצבאך בצירוף מכתב מר' שאול לוונשטם ופרנסי אמסטרדם בשבח דפוס אמסטרדם ובגנות מדפיסי זולצבאך, בו מצופה מהרב שטראוס לשלם למדפיס זולצבאך כרוע מעללו. הרב שטראוס כינס דיון של פרנסי פיורדא עם עוד עשרה דיינים ולמדנים שנמשך יומיים, ובסופו התירו את החרם של רבני פולין. בנוסף החתימו את ר' משולם זלמן מזולצבאך לבל יתפשרו במאומה עם דפוס אמסטרדם, באשר דפוס זולצבאך הוא זול וכך הגמרות בהישג יד, בשונה מהגמרות היקרות של אמסטרדם אשר ניתנות לקנייה רק על ידי עשירים. על פסק דין זה הסכימו גם ר' גבריאל פוליץ אב"ד ניקלסבורג, ר' משה לבוב, רב מדינת מוראביה, ור' יוסף אופנהיים אב"ד טריביטש. בנוסף, הכעיסה את רבני גרמניה העובדה כי רבני פולין חושבים עצמם לאדונים עליהם וגוזרים עליהם חרמות כאילו היו רבותיהם. מדפיסי אמסטרדם המשיכו להפיץ את כתבי החרמות באירופה, אך לאחר כשנה הסכסוך נדם. לאחר פטירתו של הרב שטראוס, בתקכ"ד, הדפיסו זולצבאך שוב את הש"ס, לפני גמר הדפסת הש"ס של אמסטרדם, ובזה שב הוויכוח והתלהט ביתר שאת עם כל כתבי החרמות הישנים, והפעם טענו פרופס כי במקרה זה גם הרב שטראוס היה מחייב את מדפיסי זולצבאך.

משפט החיד"א

בשנת תקי"ד הגיע החיד"א במסגרת שליחותו כשד"ר לגרמניה. בשונה מרוב המקומות הקודמים בהם עבר, ברוב קהילות גרמניה הוא נחל בוז ולעג, וקהילות רבות גרשוהו בבושת פנים מבלי לממן לו עגלה להמשך הדרך, כמנהג הקהילות עם השד"רים. יחס זה הגיע בעקבות השד"ר ר' יהודה ירוחם, שנשלח מטעם האשכנזים בירושלים זמן קצר קודם לכן, עבר בכל קהילות גרמניה וגרף את הקופות למען ארץ ישראל. משהגיע החיד"א לפיורדא, חשדו שהוא זייפן והסבירו לו את העניין עם הרב ירוחם, השד"ר האשכנזי מירושלים, והחיד"א הסביר כי יש בידו כתב נגד השד"ר האשכנזי ומינוי מרבני חברון שהוא שלוח עבור כל יהודי ארץ ישראל, בשונה מהרב ירוחם שאסף כספים רק עבור אשכנזי ירושלים. למשמע הדברים תבע הרב שטראוס מהחיד"א לראות את המינוי מרבני חברון, אך כתב המינוי היה רק לאסוף את כספי הנודרים הרשומים בפנקס השליח הקודם, ולא את כספי קופת ארץ ישראל אשר מתמלאת מכספי "זכר למחצית השקל" ו"מתנת יד".

למרות הסברי החיד"א כי הניסוח חסר הדיוק של רבני חברון בטעות יסודו, לא הקשיבו לו פרנסי פיורדא, וכתב המחאה נגד הרב ירוחם רק הגביר את חשדם וכעסם עליו. הם זימנו אותו לחקירה בפני הפרנסים על כך שניסה לגבות כספים שלא הוסמך לגבותם, אך למזלו, משהגיע לחקירה המדוברת בדיוק הגיעה גזירה מהשלטונות והפרנסים לא התפנו אליו. הוא רצה לעזוב את פיורדא במהירות מבלי להראות את הכתב נגד הרב ירוחם, אך מפני יראת הכבוד הלך להיפרד מהרב שטראוס אותו כינה "איש האלוקים", שניסה לחקור אותו בעניין השד"רות אך החיד"א הצליח להתחמק ממנו בתשבות שאינם מן העניין.

פולמוס ר' יהונתן אייבשיץ

בזמנו של הרב שטראוס התעורר החשד בר' יהונתן אייבשיץ שהוא נגוע בשבתאות. משהובאו קמיעות שנכתבו על ידו בפני בית הדין בפרנקפורט, בית הדין הזמין את הרב שטראוס לדון, ומשסבר הרב שטראוס לחייב את ר' יהונתן, רצו בית הדין שיפרסם את דבריו, ואכן היעב"ץ מזכירו בין הרבנים שצידדו נגד ר' יהונתן בפולמוס.

פטירתו

סוף חייו בפיורדא היה רדוף פורענויות, ביניהם מלחמת שבע השנים שפגעה אנושות בקהילת פיורדא ובצורת קשה שפקדה את האזור. תפילה שתיקן לבצורת נשתמרה בספר מנהגי פיורדא. הוא נפטר בימי התפילות על הבצורת ביום ו' כ"ח אייר התקכ"ב, ובגלל ערב שבת לא נספד בהלוייתו אך קבורתו הייתה "בקולי קולות". הוא נספד בשבוע לאחר מכן על ידי רבנים ודיינים בפיורדא וחוצה לה. לזכרו הוקם בית יתומים של הקהילה- הראשון בגרמניה. בניו וחתניו נודעו כתלמידי חכמים וחלקם שימשו ברבנויות שונות. אחרי פטירתו הקהילה הונהגה בידי הדיינים כשנתיים, ולאחר מכן מונה ממלא מקומו הרב נח חיים צבי ברלין. מכתביו לא השתמר כיום מאומה מלבד תשובה הלכתית, דרשה לראש השנה, וחידושים משמו.

לקריאה נוספת

• בנימין שלמה המבורגר, הישיבה הרמה בפיורדא חלק ב' עמ' 9–50.

קישורים חיצוניים

• מידע עליו בפורום בחדרי חרדים.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דוד שטראוס כ"ץ41751199Q136026507