קשרי פטרון-קליינט ברומא העתיקה
קשרי פטרון קליינט ברומא העתיקה [מלטינית: קליינטים (clientes), פטרון (patronus)], או פטרונואז' וקליינטלה, היו מערכת חברתית נפוצה ויסודית ברומא העתיקה. מערכת זו התבססה על קשר בין בני מעמדות שונים בחברה הרומית והיא הייתה בעלת השפעה רבה על חיי החברה, הפוליטיקה, הכלכלה ויחסי החוץ של המדינה הרומית לאורך רוב תקופות המלוכה הרומית, הרפובליקה הרומית והקיסרות הרומית. ההיסטוריון צבי יעבץ מדגיש את חשיבותה של מערכת זו והשפעתה תוך שהוא מכנה אותה "התופעה החברתית הבסיסית ביותר" בחברה הרומית.[1]
קשר הקליינטלה היה מבוסס על הצורך של הקליינטים בהגנה וחסות, כלכלית, משפטית וחברתית ועל הצורך של הפטרון בתמיכה פוליטית, ביוקרה ומעמד שהאצילה עליו הקליינטלה שלו. הקליינט היה רומאי, לא בהכרח בן השכבות הנמוכות, שנזדקק לסוג של תמיכה מצד אדם עשיר או מכובד יותר. בתמורה לעזרה זו, ה"חסד" (beneficium), היה הקליינט מחויב לפטרון, העניק לו שירותים (officium) ותמך בו, הן בחייו הפרטיים והן בחייו הפוליטיים.[2]
חסות הפטרונים כללה, בין השאר, הגנה משפטית ואף פיזית לקליינטים שלהם. התמורה שהם קיבלו מהקליינטים הקיפה מספר רב של תחומים בחייהם; בין השאר הקליינט הצטרף לפטרונו בעיתות מלחמה והפגין כלפיו כבוד בפומבי. לגודל הקליינטלה הייתה חשיבות רבה לפטרונים, השפעתם הפוליטית ויוקרתם החברתית הושפעה ישירות ממספר הקליינטים שהיו להם.[3]
ההיסטוריון תאודור מומזן מתאר את הקליינטים כחלק בלתי נפרד מהיחידה הבסיסית של החברה הרומית, בית האב. הוא מגדיר אותם כ"בני חורין תחת חסותם של בני העדה" ומתאר אותם כחוג של אנשים חופשיים בתוך בית האב, התלוי בדעותיו של ראש הבית, אך נבדל הן מהעבדים, והן מחברי המשפחה שווי הזכויות.[4]
קשרי פטרון-קליינט לא היו מבוססים על החוק הרומי, לפחות בחלקם הגדול ויסודם היה בחובת הנאמנות ההדדית בין שני הצדדים.[5] מקור סמכותם של קשרים התבסס על מסורת אבות, יחסי נאמנות (fides) ונורמות מוסריות, חברתיות ודתיות.[5][6][7] בשנת 450 לפנה"ס לערך קיבלו יחסים אלו מעמד חוקי מסוים בחוקת 12 הלוחות.[8] מאפיין בולט נוסף של קשרים אלו היה, לפחות בקרב המשפחות הרומיות הגדולות ובני חסותן, שהם עברו בירושה מדור לדור.
סוג מסוים של קשרי פטרון וקליינט, נוקשה יותר, בעל תוקף חוקי, התקיים בין עבדים משוחררים לאדוניהם לשעבר. לפי מומזן היה הפטרון יכול לקחת את רכוש עבדו לשעבר, חלקו או כולו, להחזירו לעבדות ואף להוציאו להורג. עם זאת, לפטרון עדיין הייתה חובה מוסרית להגן ולשמור על עבדו המשוחרר, ולרוב הוא לא הפגין כלפיו את אותו יחס נוקשה שהפגין כלפי עבדיו.[6]
מקור הקליינטלה והפטרונואז' אינו ברור, אולם הוא היה קיים עוד מימי המלוכה הרומית ומהתקופות הקדומות ביותר של קיומה של רומא.[5] בחברה האטרוסקית ששלטה במרכז וצפון איטליה במאות- ה-8 וה-7 לפנה"ס, היה קיים מעמד שכונה בשם "אטרא" (etera), שההיסטוריון ישראל שצמן משער שהיה מקביל למעמד הקליינטים ברומא.[9]
במשבר החברתי-מדיני של המאה ה-3 איבד מוסד הפטרון את חשיבותו.
המושג משמש בהשאלה גם לתיאור מדינה חלשה הכפופה למדינה חזקה ממנה - מדינה קליינטית.
הערות שוליים
- ^ צבי יעבץ, אוגוסטוס - ניצחונה של מתינות, הוצאת דביר, 1988, עמ' 104. יעבץ מתייחס בפרט לימי אוגוסטוס.
- ^ יעבץ, עמ' 51
- ^ ישראל שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, ירושלים: י"ל מאגנס, תש"ן, עמ' 43.
- ^ תאודור מומסן, דברי ימי רומא, כרכים א וב; תרגום על ידי דוד קלעי, צבי ויסלבסקי וצבי רודי, תל אביב, מסדה, תשכ"א, כרך א, עמ' 42.
- ^ 5.0 5.1 5.2 שצמן, עמ' 42
- ^ 6.0 6.1 מומזן, עמ' 42
- ^ יעבץ, 51
- ^ שצמן, עמ' 58
- ^ שצמן, עמ' 23
21993784קשרי פטרון-קליינט ברומא העתיקה