קרל, נסיך ליינינגן

קרל, נסיך ליינינגן
Karl Friedrich Wilhelm Emich Fürst zu Leiningen
לידה	אמורבאך, נסיכות ליינינגן
פטירה	מרשנהארדט, הדוכסות הגדולה של באדן
שם מלא	קרל פרידריך וילהלם אמיך, נסיך ליינינגן
בת זוג	הרוזנת מריה פון קלבלסברג
שושלת בית ליינינגן
צאצאים	ראו בהמשך

קרל, נסיך ליינינגן, (בגרמנית: Karl Fürst zu Leiningen; ‏12 בספטמבר 1804 - 13 בנובמבר 1856), היה נסיך ליינינגן ואחיה למחצה של המלכה ויקטוריה.

ביוגרפיה

ראשית חייו

קרל נולד ב-12 בספטמבר 1804 באמורבאך, לאמיך קרל, נסיך ליינינגן ולויקטוריה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד, בתם של פרנץ, דוכס סקסוניה-קובורג-זאלפלד ואוגוסטה, נסיכת רויס-אברסדורף.

אביו קיבל את נסיכות ליינינגן במהלך המדיטציה הגרמנית (Reichsdeputationshauptschluss) בשנת 1803, כפיצוי על אובדן אחוזות הארדנבורג בפפאלץ, שנכבשו על ידי הצבא הצרפתי המהפכני, וקבע את מקום מגוריו באמורבאך. עם זאת, זמן קצר לאחר מכן חולקה הנסיכות בין הדוכסות הגדולה של באדן, ממלכת בוואריה והדוכסות הגדולה של הסן. בשנת 1814 מת אביו, וקרל ירש את תאריו. בשנת 1818, התחתנה אימו האלמנה עם הנסיך אדוארד, בנו הרביעי של ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת, ובשנת 1819 נלקחו קרל הצעיר ואחותו פאודורה, נסיכת ליינינגן ללונדון, לפגוש את אחותם למחצה הנסיכה ויקטוריה.

נסיך זוטר

קרל למד בבית ספר פרטי בברן ומשנת 1821 ואילך למד משפטים באוניברסיטת גטינגן אצל המשפטן קרל פרידריך אייכהורן. בשנת 1837 קיבל קרל את תואר אביר מסדר הבירית.

נסיכי ליינינגן היו חברי הלנדטאג בבאדן, בוואריה ובהסן. בשנת 1842 הפך קרל לנשיא הבית העליון של בוואריה (Reichsrat), ואף מונה לגנרל-לויטננט בצבא הבווארי בחיל הפרשים. ב-20 באפריל 1842, הוא ו-20 אצילים אחרים התכנסו בארמון ביבריך, והקימו את Adelsverein לארגן את התיישבות המהגרים הגרמנים בטקסס, וקרל נבחר לנשיא החברה.

1848: רגע קצר של תהילה

במהלך המהפכות הגרמניות של 49–1848, קרל השיג מוניטין רב כרפורמטור ליברלי הדוגל במחשבה חופשית. הוא תמך ביישום דמוקרטיה פרלמנטרית, והשמיע ביקורת גלויה על זכויות האצולה; בעקבות כך, ב-6 באוגוסט 1848 הוא מונה לראש ממשלת גרמניה המהפכנית, על ידי (Reichsverweser) יוהאן, ארכידוכס אוסטריה האוסטרי. עם ראש מדינה קתולי וראש ממשלה לותרני, הושג שיווי משקל בדואליזם הגרמני. יתר על כן, לקרל היו קשרים קרובים לבית המלוכה הבריטי, והוא זכה בדרך כלל להערכה. הקבינט הסתמך בתחילה על הרוב של הליברלים והשמאל בפרלמנט של פרנקפורט שזה עתה הוקם. עם זאת, ב-5 בספטמבר התפטר קרל, בשל הסכסוך בשלזוויג-הולשטיין, כאשר במלחמת שלזוויג הראשונה פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה חתם באופן חד צדדי על שביתת נשק עם דנמרק במאלמו. צירים מהפרלמנט של פרנקפורט הגיבו בזעם וקרל, שלא היה מסוגל להחזיק את הסמכויות של השלטון המרכזי, אולץ להתפטר, והוחלף על ידי הפוליטיקאי האוסטרי אנטון פון שמרלינג, אשר שימש כראש ממשלה עד דצמבר.

מותו

בשנת 1851 התפטר קרל מתפקיד נשיא Adelsverein והתפקיד עבר לידי הרמן, נסיך ויד. זמן קצר לאחר שאחייניתו ויקטוריה התארסה עם פרידריך, נסיך הכתר של פרוסיה, בשנת 1855 הוא סובל קשות מהתקף אפולקטי קשה, וב-13 בנובמבר 1856 הוא מת לאחר התקף נוסף.