קריסטל באשט

קריסטל באשט הוא כלי נגינה אידיופוני מודרני שפותח בשנת 1952 על ידי האחים ברנרד ופרנסואה באשט(אנ'). הכלי מתבסס על מוטות זכוכית שהמנגן משפשף עליהם את קצות אצבעותיו הרטובות.

הכלי משתייך לקבוצת הכלים הקריסטלופוניים(אנ') - כלים עשויים זכוכית, לצל נבל זכוכית והרמוניקת זכוכית.

מבנה

בסיס הכלי מורכב ממסגרת מתכת אליה מחוברים מוטות מתכת באורכים שונים הניצבים במאונך. לכל מוט מתכת מחובר מוט זכוכית מאוזן. אורך מוט המתכת קובע את גובה הצליל, המופק מרטט מוטות הזכוכית הנוצר משפשוף האצבעות הרטובות עליהן, בדומה להפקת צליל מכוסות קריסטל באמצעות שפשוף באצבע רטובה. הקול של הכלי מוגבר באמצעות קונוסים רחבים מפיברגלס או פח, לעיתים בצורת להבה, בחזית הכלי.^[1]

הכלי כולל על פי רוב כ-56 מוטות ברזל וזכוכית, ומנעדו אברע וחצי אוקטבות, אך ישנן גם גרסאות בעלות מנעד רחב יותר.

היסטוריה

הכלי פותח בשנת 1952 על ידי יצרני כלי הנגינה והאמנים הצרפתים ברנרד ופרנסואה באשט, שהתמחו בחקר צלילים ואקוסטיקה וביצירת כלים לילדים ופסלים שניתן לנגן עליהם.^[2]

רפרטואר

רוב סקאלון מנגן על קריסטל באשט

הכלי שימש ברשיתו כחלק מזרם המוזיק קונקרט (סגנון מוזיקלי אוונגרדי שהוצג על ידי פייר שפר ופייר הנרי). בהמשך אומץ בעיקר על ידי ה'קריסטליסטים' שהתמכו בכלי נגינה מבוססי זכוכית ז'אק ואיבון לסרי (1952). נגנים בולטים נוספים בכלי הם מישל דנב מסוף שנות ה-70, תומאס בלוך(אנ') ונגן כלי הזכוכית הבינלאומי דניס ג'יימס(אנ').

בשנת 1993 נפתחה סדנה להוראה ותרגול על קריסטל באשט בקונסרבטוריון של אלבי בהוראת קתי טרדייה. כיתה נוספת להוראת הכלי נפתחה קונסרבטוריון דה בריב לה גייארד בשנת 2003 בהוראת מישל דנב תחילה, ומאז 2010 על ידי אנטואן מאס.

הקריסטל באשט שימש בתחומים שונים: מופעי מחול, מוזיקת סרטים (כולל La Marche de l'empereur, Traffic, Solaris, Conclave ו-Testament of Orpheus), תיאטרון, ג'אז, אלתור, מוזיקה עכשווית, שירה ורוק. בין האמנים ששילבו את הקריסטל באשט ביצירתם נמנים מאנו דיבנגו, פרד פרית'(אנ'), פיל מינטון(אנ'), לינדזי קופר(אנ'), רוב סקאלון(אנ'), ונסה פאראדי, זאזי(אנ'), מארי לאפורה, לוקואה קאנזה(אנ') ודאפט פאנק.^[1]

בין המלחינים לכלי ניתן למנות את פרנסואה בייל(אנ'), לוק פרארי(אנ'), גאי רייבל(אנ'), ברנרד באשט, טורו טאקמיצו, ז'אן מישל ז'אר, קליף מרטינז(אנ'), דיימון אלברן (גורילז), טום וייטס, פיליפ סארד, ז'אן-מישל האסלר(אנ').הוראטיו רדולסקו(אנ'), ריצ'רד האולי, אירמין שמידט(אנ'), [3] יוהאן סאדרקוויסט(אנ'), עמנואל סג'ורנה(אנ'), רוג'ר סטפטאו(אנ')ואחרים.^[3]