קרב ליגניץ (1760)

קרב ליגניץ

התקפת חיל רגלים פרוסי על פרשים אוסטרים במהלך הקרב
מלחמה: המלחמה השלזית השלישית (חלק ממלחמת שבע השנים)
תאריך	15 באוגוסט 1760
מקום	ליגניץ, שלזיה הפרוסית
תוצאה	ניצחון פרוסי
הצדדים הלוחמים אוסטריה מפקדים פרידריך השני, מלך פרוסיה ארנסט גדעון פון לאודון כוחות 30,000 חיילים 25,000 חיילים (80,000 כולל תגבורות תחת פון דאון שלא השתתפו) אבדות 3,394 חיילים 8,537 חיילים: 3,803 הרוגים ופצועים 4,734 שבויים ציוד: 82 תותחים

קרב ליגניץ (בגרמנית: Schlacht bei Liegnitz) התרחש ב-15 באוגוסט 1760 והיה קרב צבאי במהלך המלחמה השלזית השלישית (חלק ממלחמת שבע השנים). בקרב זה נלחמו כוחות פרוסיים בפיקודו של פרידריך השני, מלך פרוסיה, בצבא אוסטרי בפיקודו של גנרל-פלדמרשל ארנסט גדעון פון לאודון. הקרב הסתיים לאחר שעות ספורות בלבד בשעות הבוקר המוקדמות בניצחון הכוחות הפרוסיים. בכך חמק פרידריך השני מכיתור צבאו, צבאו התאחד עם צבאו של היינריך, נסיך פרוסיה (1726–1802), וכבש מחדש חלקים משלזיה.

רקע

הקרבות בשנת 1760 החלו רק בחודש יוני. פרידריך השני השאיר חלק מכוחותיו בשלזיה כדי להגן על הפרובינציה הזו מפני האוסטרים. כוח משני נוסף תחת פיקודו של הנסיך היינריך מפרוסיה, אחיו של המלך, הוצב ממזרח לנהר אודר כדי להעסיק שם את הכוחות הרוסיים. עם הצבא העיקרי שלו פנה פרידריך השני לעבר נסיכות הבוחר מסקסוניה, כדי להתמודד עם האיום מצד צבא הרייכסארמה וגיס אוסטרי. בעודו פועל שם ומנסה לשווא לכבוש את דרזדן, התקדם צבא אוסטרי חזק בפיקודו של ארנסט גדעון פון לאודון לעבר שלזיה, הביס את הכוחות הפרוסיים שהוצבו שם וכבש את מצודת גלאץ. בשל כך הפסיק פרידריך השני את המבצעים בסקסוניה כדי למהר לשלזיה. עם זאת, בעקבותיו דלקו הצבא האוסטרי העיקרי בפיקודו של לאופולד יוזף פון דאון והגיס של פרנץ מוריץ פון לאסי. לבסוף מצא עצמו הצבא הפרוסי, עם כ-24,000 איש באזור ליגניץ על נהר קצבאך, חסום באמצע אוגוסט על ידי כוחותיהם של דאון, לאסי ולאודון שמנו יחד יותר מ-90,000 איש.

מהלך הקרב

פלדמרשל דאון הגה תוכנית לחצות את נהר הקצבאך בלילה שבין ה-14 ל-15 באוגוסט 1760 ולכתר את הכוחות הפרוסיים. הצבא העיקרי שלו נועד לאגף את הפרוסים מדרום, לגיס של לאסי הייתה המשימה לחסום את נתיב הנסיגה הפרוסי תוך איגוף רחב יותר מערבה, בעוד לאודון היה אמור לאגף את הפרוסים מצפון-מזרח. מטרת התוכנית הייתה לכתר את הצבא הפרוסי העיקרי ולהשמידו, ובכך לסיים את המלחמה.

אולם, פרידריך השני עצמו כבר החליט לנצל את הלילה למסע צפונה לעבר האודר, כדי לאגף בכך את העמדה האוסטרית. בערב, סביב השעה 20:00, יצא הצבא הפרוסי לדרך וצעד במספר טורים לאורך הקצבאך לכיוון צפון-מזרח. תוך כדי כך, זמן קצר לאחר חצות, נתקלו יחידות פרשים בכוחותיו של לאודון, שבדיוק החלו בניסיון האיגוף שלהם. הפרשים הפרוסים אומנם נהדפו תחילה, אך התארגנו מחדש מאוחר יותר. חיל הרגלים והארטילריה הפרוסית נערכו בינתיים במערך קרבי, ועם זריחת החמה בסביבות השעה 4:00 החל הקרב הממשי בין כ-14,500 פרוסים (האחרים חיפו על העורף מפני כוחותיו של דאון) לבין הגיס של לאודון שמנה כ-32,000 איש. חיל הרגלים הפרוסי תקף את המערך האוסטרי והבקיע את קוויו. לאחר כשעתיים בלבד הקרב כבר הסתיים ולאודון פקד על נסיגה.

כוחותיו של לאסי לא מצאו את דרכם בחשיכה והתקדמו לאט מאוד. כוחותיו של דאון רדפו אחרי הפרוסים בהיסוס בלבד. תחילה כלל לא הבחינו בעזיבתם, כיוון שהפרוסים השאירו את מדורות המחנה שלהם דולקות. רק סביב השעה 7:00 נודע לדאון על תבוסתו של לאודון.

• מהלך הקרב על פי פאול ברקה (1906)
• 
  עמדות ב-10 באוגוסט
• 
  תנועות עד 12 באוגוסט
• 
  תנועות עד 15 באוגוסט
• 
  המצב ב-15 באוגוסט סביב השעה 3 בבוקר
• 
  המצב ב-15 באוגוסט סביב השעה 4 בבוקר
• 
  המצב ב-15 באוגוסט סביב השעה 6 בבוקר

תוצאות

תיאור בן-הזמן של הקרב, תחריט של אמן לא ידוע

הדיווחים על אבדות בקרב משתנים מאוד בין עדי התקופה. בספרות המקצועית הנתונים הנפוצים ביותר הם כדלקמן: הפרוסים איבדו 92 קצינים ו-3,302 חיילים. אבדות האוסטרים הסתכמו בשבויים בלבד ב-88 קצינים, 4,646 חיילים וכן 80 תותחים שנלקחו שלל. בנוסף הם איבדו בהרוגים ופצועים 6 גנרלים, 203 קצינים ו-3,594 חיילים. אולם באופן יחסי, האבדות הפרוסיות היו כבדות יותר, פרידריך השני איבד 12.6% מכוח צבאו, האוסטרים 8.3%.

כתוצאה מהקרב הצליח פרידריך השני לחמוק מהכיתור המאיים. בימים שלאחר מכן צלח האיחוד עם כוחותיו של הנסיך היינריך. פרידריך השני פעל עוד זמן מה בשלזיה, אך בסוף ספטמבר אילצה אותו התקפה רוסית-אוסטרית על ברלין לצאת שוב לדרך. עם זאת, חשובה גם ההשפעה המורלית של הצלחה קרבית פרוסית ראשונה זו לאחר מספר תבוסות מאז קרב הוכקירך ב-1758.

לקריאה נוספת

• קרב ליגניץ בדוכסות שלזיה בין כוחות פרוסיים מלכותיים בפיקודו של המלך לבין קורפוס אימפריאלי בפיקודו של הגנרל לאודון ב-15 באוגוסט 1760.
• גינטר דורן, יואכים אנגלמן: קרבות פרידריך הגדול, הוצאת פודזון-פאלאס, פרידברג 1986, ISBN 3-7909-0275-6.
• קורט יאני, היסטוריה של הצבא הפרוסי מהמאה ה-15 עד 1914, כרך שני, צבאו של פרידריך הגדול 1740–1763. הדפסה מחודשת בעריכת אברהרד יאני, אוסנבריק 1967. על מלחמת שבע השנים: 564 ואילך.
• הנרי לויד, תולדות מלחמת שבע השנים בגרמניה בין מלך פרוסיה לקיסרית המלכה עם בעלות בריתם. תרגום ועריכה: גאורג פרידריך פון טמפלהוף. כרך 4, ברלין 1789, עמ' 151 ואילך.
• פון וברן, הפעולות שקדמו לקרב ליגניץ ב-15 באוגוסט 1759, והשלכותיהן. מיטלר, ברלין, בסביבות 1900.
• פול בארקה, ביום פרידריך: קרב ליגניץ ב-15 באוגוסט 1760. בתוך: Militär-Wochenblatt . מס' 6, 1906.
• אשר סאמר, קרב ליגניץ ב-15 באוגוסט 1760: במלאת מאה שנה. לייגניץ 1860.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב ליגניץ בוויקישיתוף

• תולדות מלחמת שבע השנים בסדרת הרצאות, תוך שימוש במקורות אותנטיים, שנאספו על ידי קציני המטה הכללי, חלק רביעי: המערכה של 1760, הודפס ככתב יד לשימוש הצבא. ברלין 1834, עמ' 79 ואילך.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קרב ליגניץ (1760)42622014Q701139