קרב אל וג'בה
| תאריך | מרץ 1893 | |
|---|---|---|
| מקום | אל וג'בה | |
|
| ||
קרב אל וג'בה התרחש בשנת 1893 בקטר, שבאותה העת הייתה פרובינציה של האימפריה העות'מאנית, בין שבטים מקומיים ובראשם שבט אל ת'אני ובין חיל משלוח אימפריאלי. הקרב הסתיים בניצחון קטרי מוחלט. תוצאות הקרב לא העניקו לקטרים עצמאות מהאימפריה העות'מאנית אך הוא נחשב בעיניהם כאבן דרך משמעותית ליסוד מדינת קטר המודרנית.
היסטוריה
ג'אסם בן מוחמד אאל ת'אני ראש שבט אל ת'אני תמך בשלטון העות'מאני למרות התנגדותם של רב השבטים הקטרים האחרים. אולם לאחר סירובם של העות'מאנים בשנת 1882 לבקשתו לקבלת תמיכתם בניסיונו לבצע כיבושים בשטחי אבו דאבי, התערערו היחסים, ואף הפכו בשנים 1885–1886 לעוינים לאור תלונותיהם של ראשי שבטים אחרים בדבר תוקפנותו כלפיהם. בשנת 1888 תמכו העות'מאנים במינוי יריבו של אל תאני לקאימקאם של קטר.
בשנת 1890 ניסו השלטונות העות'מאנים לחזק את שליטתם בקטר באמצעות ביצוע מספר רפורמות מינהלתיות, הטלת מיסים נוספים ועיבוי הכוח הצבאי. אל ת'אני ראה בפעילות זו ניסיון עות'מאני להשתלט על שטחי קטר ובשנת 1892 התפטר מתפקידו כקאימקאם והכריז על הפסקת תשלומי המס, כמעשה גלוי של מרידה בשלטון. בתגובה לפעולותיו שמשמעותם מרד, שלח מושל בצרה מהמט חאפז פאשה באוקטובר 1892 כוח צבאי לקטר. הכוח שקיבל חיזוק של כוחות נוספים מכווית הגיע לקטר בפברואר 1893. אל ת'אני התבצר עם כוחותיו ועם כוחות של שבטים אחרים מתומכיו במבצר אל וג'בה כ-16 ק"מ ממערב לדוחה. הוא סירב לדרישות העות'מאנים להיכנע ואף סירב להפגש עם נציגים שלהם לניהול משא ומתן. במקום זאת שלח את אחיו אחמד בן מוחמד אאל ת'אני בלווי נציגי שבטים אחרים לסדרת פגישות שלא הניבו כל תוצאות. לאחר חודש ללא שינוי במצב החליטו העות'מאנים על מעצר נציגיו של אל ת'אני והטלת מצור על הכפר אל וג'בה. אל ת'אני הציע תשלום כופר תמורת שחרורם אך הצעתו לא התקבלה.
מייד לאחר דחיית הצעת הכופר נתן מהמט פקודה וכ-200 חיילים החלו בתנועה לכוון הכפר בפיקודו של הגנרל יוסוף אפנדי. הם נתקלו באש כבדה מכוון חיל הרגלים והפרשים הקטרי שכלל כ-3000 עד 4000 לוחמים. לאחר 7 שעות של חילופי אש נסוגו הכוחות העות'מאנים לכוון מבצר שבקה. כוחות קטרים הצליחו לחדור למבצר והסבו לכוח העות'מאני נפגעים נוספים. לאחר שאיבדו קשר עם כוחות הסיוע שלהם שהתקרבו מכוון כווית לאחר שהמסרים יורטו בידי הקטרים, ביצעו העות'מאנים נסיגה נוספת לכוון מבצר אל בידה. מן המבצר המשיכו העות'מאנים לירות לכוון הכפר וגרמו להרג של אזרחים.
כוחותיו של אל ת'אני הטילו מצור על מבצר אל בידה וניתקו את אספקת המים אליו. הכוחות העות'מאנים הנצורים הודיעו על כניעה בתמורה לשחרורם של שבויים קטרים וקבלת מעבר יבשתי לכוון הופוף. על פי דווח ממשלתי בריטי שנמסר כשנה לאחר הקרב, נהרגו כ-420 ערבים ובהם נשים וילדים שנמלטו למדבר. לטורקים היו כ-40 עד 100 נפגעים. לדעתם מדובר בהערכת חסר.
לאור תוצאות הקרב חששו העות'מאנים ממרידות נוספות והעניקו לאל תאני חנינה מלאה. בנוסף, הדיח הסולטן עבדול חמיד השני את מושל בצרה מתפקידו. קטר אמנם לא זכתה לעצמאות מלאה עד לשנת 1915 אך מעמדו של אל תאני כשליט של מלוא חצי האי הוכר באופן מעשי.
לקריאה נוספת
- Althani, Mohamed (2013). Jassim the Leader: Founder of Qatar. Profile Books. מסת"ב 978-1781250709.
- Anscombe, Frederick F. (1997). The Ottoman Gulf: The Creation of Kuwait, Saudi Arabia, and Qatar. Columbia University Press. מסת"ב 978-0231108393.
- Casey, Paula; Vine, Peter (1991). The heritage of Qatar (print ed.). Immel Publishing. מסת"ב 978-0907151500.
- Fromherz, Allen (13 April 2012). Qatar: A Modern History. Georgetown University Press. מסת"ב 978-1-58901-910-2.
- Rahman, Habibur (2006). The Emergence Of Qatar. Routledge. מסת"ב 978-0710312136.
- Zahlan, Rosemarie Said (1979). The creation of Qatar (print ed.). Barnes & Noble Books. מסת"ב 978-0064979658.
קישורים חיצוניים
- https://www.qatar.qa/en/the-founder/alwajba-battle/
- https://qatarileaks.com/en/leak/qatar-desecrates-al-wajbah-victory
קרב אל וג'בה42201497Q20988318