קראטאש

קראטאש וגזטפה

שכונת קראטאש היהודית באיזמיר, סביבות 1900 (מלנטיה היה השם החלופי ביוונית לשכונה)

קראטאש (בטורקית: Karataş) היא שכונה באיזמיר, טורקיה, בתחומי הרובע המרכזי קונאק. לשכונה אין עוד גבול או מעמד רשמיים, והיא קיימת כאזור נומינלי (semt) שנחשב כנמשך לאורך המפרץ הקטן בעל אותו שם (מפרץ קראטאש, Karataş Koyu) במפרץ איזמיר. שטחה תואם בקירוב את תחומי השכונה (mahalle) הרשמית הנקראת טורגוט רייס. התושבים, שבהם מפותחת מאוד גאוות השכונה (גאוות יחידה), נוהגים גם כיום להצהיר שהם גרים בקראטאש.

קראטאש היא החלק של איזמיר שבו התרכזה באופן היסטורי אוכלוסיית היהודים בעיר, במיוחד בני המעמד הבינוני והגבוה. בתקופה העות'מאנית מרבית היהודים העניים התרכזו בדרך כלל בשכונת מזארליכבאשי (בטורקית: Mezarlıkbaşı) או סביב רחוב חַבְּרַה (בטורקית: Havra Sokağı, בתרגום מילולי: רחוב בית הכנסת) – שתיהן באזור או בסביבת אזור השוק קמרלטי – או שהיו מפוזרים ברחבי העיר. גם כיום קראטאש היא האזור באיזמיר שבו חיים מרבית בני הקהילה היהודית של העיר.

היסטוריה

יהודי איזמיר, כמו מרבית יהדות טורקיה, הם ברובם המכריע ספרדים, על אף קיומה המתמשך של קהילה יהודית רומניוטית באנטוליה עוד מימי קדם, וכן גלי הגירה מצומצמים של יהודים אשכנזים אל תחומי האימפריה העות'מאנית (בדרך כלל כפליטים מהרדיפות במרכז אירופה) בתקופות שונות.

ראשיתה של קהילה יהודית מאורגנת באיזמיר העות'מאנית נעוצה בגירוש ספרד בשנת 1492, אף שכמעט ודאי שלא הייתה הגירה ישירה ומידית מספרד לעיר איזמיר עצמה. מעניין לציין כי בעוד שהמקורות מעידים על התיישבות מצומצמת של מהגרים ספרדים בערי פנים כמו מניסה, אחיסאר, טורגוטלו וטירה, אין אזכור לאיזמיר של היום בהקשר של המאה ה-16. החוקר היהודי-טורקי מראשית המאה ה-20, אברם גאלאנטה, לאומן טורקי חריף שנותר מקור עיקרי לתולדות יהודי טורקיה, הסביר את היעדר היהודים באיזמיר שלפני המאה ה-17 בכך שהעיר החופית סבלה לעיתים קרובות ממגפות וממלחמות, וכן בכך שהיהודים העדיפו מקלטי מס של אותה תקופה כגון סלוניקי ומניסה.

קיומה של קהילה יהודית באיזמיר מתועד ברישומי המפקדים הפרובינציאליים העות'מאניים משנת 1605, שמקורם בסלוניקי. עם זאת, האוכלוסייה היהודית היציבה של העיר גדלה במהירות והגיעה לכ-7,000 נפש בשנת 1631, ולכ-15,000 בשנת 1675 – בסמוך להכרזתו של שבתי צבי על עצמו כמשיח, אירוע שזרע בקהילה משבר עמוק וקרע מתמשך. היהודים, שהתיישבו בתחילה באזור השוק קמרלטי של היום ופעלו בשילוב עם האוכלוסייה הכללית של איזמיר העות'מאנית, החלו מהמאה ה-19 לבחור יותר ויותר להתגורר בסביבה ה"נופשית" של קראטאש, לאחר שהאזור נפתח רשמית לבנייה למגורים ב-1865.

תולדותיה של הקהילה היהודית באיזמיר התאפיינו בדרך כלל ביציבות, על אף הטלטלות שעברו על טורקיה. על פי דו"ח בריטי מ-1856 שהוגש לשר המלחמה, חיו אז באיזמיר כ-17,000 יהודים, ומאחר שנהנו מן החירות היחסית ומן החסינות מפני דיכוי, מספרם הלך וגדל במהירות. באותו דו"ח, שאינו חוסך ביקורת מן הטורקים (ובמיוחד מתושבי איזמיר הטורקים, בעוד שהוא מרעיף שבחים על האזור הטורקי לחלוטין של איידן), הוצבה הקהילה היהודית, שלא סבלה מפגיעת כבוד לאומי כמו היוונים – שאצלם כל עניין הפך לשאלה לאומית – ולא מהגדרת אינטרסים משתנה תדיר כמו אצל הארמנים, בעמדה מובחנת מן שתי הקבוצות הללו. לפי רולסטון, "יהודי סמירנה" היה בדרך כלל גבוה, כמעט תמיד בהיר שיער, לעיתים קרובות כחול עיניים, בעל אף ישר ועור בהיר. אולם כל עלבון שסבל היווני מידי הטורקי, כך לפי הדו"ח, היה מועבר על ידו אל היהודי, ובעתות התלהבות דתית – כמו חג פסחא היווני – היה מסוכן ליהודי להיראות סמוך לרובע היווני.

מספר פרשות של עלילת דם הביאו לכך שהקהילה היהודית באיזמיר הותקפה מעת לעת על ידי האוכלוסייה היוונית בעיר, שהיו גם מתחרים ישירים בלא מעט ענפי מסחר, עד שנת 1921. אף שפרשיות כאלה היו נדירות יחסית בתחומי האימפריה העות'מאנית והסולטאנים, החל בסולימאן הראשון, גינו אותן שוב ושוב, אירעו באיזמיר אירועים חמורים למדי בהקשר זה. לפי הנרי נהום, התקרית החמורה ביותר אירעה במשך שלושה חודשים, מאפריל עד יוני 1872. אף על פי שהחקירה הרשמית קבעה שהאשמות בעניין היעלמותו של הילד היווני היו חסרות כל יסוד, שהילד נמצא מת מטביעה וגולגולתו נופצה לאחר המוות, ושהעבריינים היוונים התגלו לבסוף, שכונת קראטאש הותקפה כמעט מדי יום בתקופה זו, וכ-60 חנויות ובתים של יהודים נשרפו בקראטאש ובקמרלטי.

אתרים מרכזיים

אסאנסור באיזמיר, טורקיה, 2014

בית הכנסת בית ישראל הוא בית הכנסת הגדול בעיר, ו"בית החולים קראטאש" (Karataş Hastanesi; מכונה גם Yahudi Hastanesi, "בית החולים היהודי"), שבבעלות קרן יהודית ומופעל על ידה, עדיין פעילים. בתים ישנים רבים בקראטאש אבדו בשריפות ובהרס. אסנסור (בטורקית: Asansör, בתרגום מילולי: המעלית), שנבנה בשנת 1907 על ידי איש עסקים בשם נססים (נסים) לוי כדי לאפשר עלייה נוחה מן הרצועה החופית אל החלק הגבוה של השכונה המופרד מן החוף במצוק תלול, הוא אחד מסמליה הבולטים של קראטאש, וכן מסמליה של איזמיר כולה. הרחוב שבו נמצא אסנסור נקרא על שמו של הזמר-יוצר דריו מורנו, לזכרו; מורנו קנה שם בית לאמו והתגורר בו בשלבים הראשונים של קריירת הזמר שלו.

ראו גם

• שבתי צבי
• דריו מורנו
• אריסטוטלס אונאסיס
• היסטוריה של היהודים באיזמיר
• באלאט – הרובע היהודי המסורתי של איסטנבול בחלק האירופי של העיר
• פרשת עלילת הדם ברודוס, פברואר 1840

לקריאה נוספת

• Daniel Goffman (2000). İzmir and the Levantine world (1550-1650). University of Washington Press. ISBN 0-295-96932-6.
• "The İzmir Jewry". Journey into the Jewish Heritage. Israel: The Avi Chai Foundation and the Zalman Shazar Center for Jewish History. אורכב מ-המקור ב-2007-06-28. נבדק ב-2007-06-02.
• "İstanbul, İzmir, Bursa, Sardis and other sites". Walking tour of Jewish interest sites in Turkey. Sephardic Studies.
• "500 years journey of Turkey's Jews" (PDF) (בטורקית) (Special ed.). Turkish Industrialists' and Businessmen's Association magazine. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2007-09-27. נבדק ב-2007-01-10.
• "Samples of Sepharade music from İstanbul, İzmir and Selanik" (בטורקית). Atlas. אורכב מ-המקור ב-2007-01-08. נבדק ב-2006-12-24.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קראטאש בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קראטאש42546086Q4821047