קפה אלנבי (ירושלים)

קפה אלנבי היה בית קפה שפעל ברחוב המלך ג'ורג' 6 בירושלים, בשנים 1938–1979. הוא נחשב למסעדת המזון המהיר הראשונה בירושלים והמקום הראשון שמכר דונאטס וגלידה אמריקאית בירושלים. בשנות ה-60 של המאה העשרים היה מקום מפגש מרכזי של הנוער הירושלמי במוצאי שבתות.

היסטוריה

ב-1938 נפתח בית הקפה בבעלות משותפת של שתי משפחות: משפחת ארנה ויעקב מרכוס ומשפחת שפרה ושלמה רוזנר. רוזנר היה בעל חנות קטנה לממכר גלידה בווינה, ועלה לארץ ישראל מאוסטריה. לאחר כמה שנים פרשו ארנה ויעקב מרכוס מהשותפות ופתחו בית הקפה משלהם, "קפה מרכוס", בבניין סמוך, ברח' המלך ג'ורג' 4. משפחת רוזנר הפכה לתקופה מסוימת לבעלים היחידי של בית הקפה. בהמשך נכנסו לשותפות בני הזוג הלה ואוטו (ישעיהו) דנקנר, הוריו של העיתונאי אמנון דנקנר. אמנון דנקנר עבד כנער בבית הקפה, בחופשותיו מבית הספר, והזכיר את בית הקפה, מספר פעמים בכתיבתו, בסיפוריו ובספריו. בשנות המנדט תִפקד המקום כבית קפה בסגנון וינאי עם הגשה לשולחנות על ידי מלצרים. בשנת 1949, עם סיום מלחמת העצמאות, נסע רוזנר לארצות הברית ולמד שם שיטות לניהול מסעדות מזון מהיר. כשחזר ארצה הביא עמו חידושים קולינריים, כמו: מכונה ליצור גלידה אמריקאית ודונאטס. בהמשך מכרו בבית הקפה גם צ'יפס. בשיפוץ שנעשה במקום, נפתח החלל של בית הקפה לרחוב, והקהל קיבל את שירותו ליד דלפק ארוך ולא ליד שולחנות עם שרות של מלצרים. מאחורי הדלפק נתנו עובדות במדים אחידים שירות לקליינטים.

בחדר אחורי בבית הקפה היו מתרכזים גם קליינטים מבוגרים יותר של בית הקפה כדי לשחק שחמט.

קפה אלנבי היה נקודת מפגש מרכזית לפעילויות חברתיות של הנוער הירושלמי: שם קבעו להיפגש לפני, ובעיקר אחרי, שצפו בסרטים באחד מבתי הקולנוע במרכז העיר. שם נפגשו אחרי פעילות בתנועות הנוער, ועל המדרכה מול בית הקפה ניצבו מעקות ברזל כדי למנוע מהולכי רגל לרדת לכביש הסואן, ועליהם ישבו הבנים וצפו בבנות העוברות על המדרכה (ניתן לראות את ה"ברזלים" בין הרחוב למדרכה, בתמונה בראש הערך). חיים ברעם היטיב לתאר את האווירה באזור בית הקפה בפתיחת סיפורו הקצר "אהבה פורחת בצומת האיקסים", שהתפרסם במקומון כל העיר.

בית הקפה נסגר ב-1979.

פריטים מתפריט המקום

התפריט בקפה אלנבי כלל פריטים, שהתפרסמו בזכותו בירושלים שלאחר שנות הצנע, ובהם:

• עוגת נפוליאון מלאת קרם
• לביבות תפוחי אדמה (לאטקעס)
• דונאטס
• פיצה
• צ'יפס שמנוניים (נמכרו בשקית נייר), משני סוגים: צ'יפס מלאים (רצועות של תפוחי אדמה) וצ'יפס דקים (פרוסות עגולות ודקות של תפוחי אדמה)
• גלידה אמריקאית עם סירופ שוקולד
• גזוז (משקה מוגז)

רוב הפריטים נמכרו בקפה אלנבי לראשונה בירושלים, ונחשבו בזמנו לחידושים קולינריים מהפכניים.

קפה אלנבי (שנות ה-50)

לקריאה נוספת

• דוד קרויאנקר, בית קפה "אלנבי" לשעבר, המשולש הירושלמי: ביוגרפיה אורבנית, ירושלים: כתר, 2011, עמ' 138–139
• חיים ברעם, אדום צהוב שחור, תל אביב, ספרית מעריב, 2004. ספר המספר על ילדותו של ברעם בירושלים בשנות ה-50.

קישורים חיצוניים

• מיכאל גרינצויג, קפה ירושלמי בניחוח אירופי: על בתי קפה בירושלים בתקופת המנדט, עת-מול 255, עמ' 9–13. בעיקר הסעיף "הגלידה האמריקאית הראשונה בירושלים", עמ' 12.

=

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קפה אלנבי (ירושלים)42404977