קלבריה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
 | |
| נוף בקלבריה | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מושל | אגאציו לויירו |
| נפות במחוז |
קטנזארו קוזנצה קרוטונה רג'ו די קלבריה ויבו ולנטינה |
| ערים במחוז | 409 |
| בירת המחוז | קטנזארו |
| שטח | 15,081 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 133 נפש לקמ"ר (2001) |
קָלַבּרִיָה (איטלקית: Calabria) הוא מחוז וחצי אי בדרום-מערב איטליה, הנמצא ב"אצבעות" המגף האיטלקי. המחוז גובל במחוז בזיליקטה מצפון, בים הטירני ממערב ובים האיוני ממזרח. קלבריה היא המעבר לאי סיציליה הנמצא מעבר למצר מסינה. שטחו של המחוז כ-15,000 קמ"ר ואוכלוסייתו מונה כ-2 מיליון תושבים.
בירת המחוז החל משנת 1970 היא העיר קטנזארו, אולם הפרלמנט של המחוז נמצא עדיין בבירה הקודמת – רג'ו די קלבריה. העתקת הבירה בשנת 1970 הביאה לפריצתן של מהומות אזרחים במחוז.
היסטוריה
קלבריה ידועה כחלק מ"יוון הגדולה" (Magna Graecia), כיוון שהייתה אחד המוקדים של התיישבות יוונית באגן הים התיכון במאה ה-8 לפני הספירה. בתקופת האימפריה הרומית הייתה קלבריה חלק מהאימפריה ואוכלסה בעיקר במושבות חיילים רומים. לאחר נפילת האימפריה, נהרס המחוז במלחמות מול הגותים, ולבסוף נהפך למחוז ספר בשליטת האימפריה הביזנטית. במאות ה9 וה-10, לפני כיבוש מצרים, הייתה קלבריה המקור העיקרי לתבואה באימפריה. המחוז גם שימש כקו הגבול בין שטחי האימפריה הביזנטית לאמירויות הערביות בסיציליה, דבר שבמרוצת השנים החל להביא מתקפות ופלישות חוזרות ונשנות לתחומי המחוז, אשר הביאו לנטישת תושבי האזור ולירידה כללית בתחומי הכלכלה והתרבות. בסופו של דבר נשארו בתחומי המחוז רק מספר מקדשים יווניים שהיו נקודות האור התרבותיות היחידות באזור. בשנת 1060 פלשו לאזור נורמנים שהקימו בו ממשל עצמאי תחת השלטון הביזנטי. בשנת 1098 העניק האפיפיור אורבנוס השני תואר אצולה לשליטי המחוז, אשר איפשר להם להקים ממלכה שעתידה להפוך לממלכת נאפולי ששלטה במחוז בצורה זו או אחרת עד לאיחוד איטליה בשנת 1860. ממלכת נאפולי עצמה נשלטה במשך השנים בידי בתי מלוכה שונים מאירופה, ביניהם הענפים הספרדי והאוסטרי של בית הבסבורג, בית בורבון הצרפתי וכן נציגות של הקיסרות הנפוליאונית.
מאז נטישתו של המחוז מיושביו בתחילת האלף השני, נותר המחוז מרוחק ומבודד, והוא נחשב כזה עד לימינו.
גאוגרפיה
המחוז מחולק לחמש נפות והן: קטנזארו, קוזנצה, קרוטונה, רג'ו די קלבריה וויבו ולנטינה. שטח נפת קוזנצה (Cosenza) חופף פחות או יותר לשטח של "קלבריה צ'יטרה" (Calabria Citra). מקור השם הוא מן המונח הלטיני "קלבריה צ'יטרה פלומן נטום" (Calabria Citra flumen Nhetum) אשר משמעותו "קלבריה על גדות נהר נטו (Fiume Neto)". שטח נפת רג'ו די קלבריה (Reggio di Calabria) חופף פחות או יותר לשטח של "קלבריה אולטריורה פרימה" (Calabria Ulteriore Prima). שמה של הנפה נגזר משם השבט הלטיני "קלבריה אולטרה פלומן נטום" (Calabria Ultra flumen Nhetum) שמשמעה "קלבריה בצדו השני של נהר נטו (Fiume Neto)". שטח נפת קטנזארו (Catanzaro) חופף פחות או יותר לשטח "קלבריה אולטריורה סקנדה" (Calabria Ulteriore Seconda). שמה של הנפה נגזר משם השבט הלטיני "קלבריה אולטרה פלומן נטום" (Calabria Ultra flumen Nhetum) שמשמעה "קלבריה בצדו השני של נהר נטו (Fiume Neto)".
-
נפת קלבריה צ'יטרה בממלכת שתי הסיציליות בשנת 1860. באדום -
סמל נפת קלבריה צ'יטרה בממלכת שתי הסיציליות בשנת 1860 -
נפת קלבריה אולטריורה פרימה בממלכת שתי הסיציליות בשנת 1860 באדום -
סמל נפת קלבריה אולטריורה פרימה בממלכת שתי הסיציליות בשנת 1860 -
נפת קלבריה אולטריורה סקנדה בממלכת שתי הסיציליות בשנת 1860 באדום -
סמל נפת קלבריה אולטריורה סקנדה בממלכת שתי הסיציליות בשנת 1860
יהדות קלבריה
קיום קהילה יהודית בקלבריה עוד במאות הראשונות לספירה מוכח מגילוי בית הכנסת בבובה מרינה. יהודים התגוררו בקלבריה במאה ה-12[1] והיחסים בינם לבין שכניהם הנוצרים היו טובים[2]. בנימין מטודלה ציין ששלוש מאות יהודים גרו בקלבריה. אתרוגי קלבריה שימשו במשך שנים רבות המקור היחיד לאתרוגים לארבעת המינים עבור יהודי אירופה, וגם כיום הם המקור המועדף על ידי חסידי חב"ד.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קלבריה- זיו ריינשטיין, קלבריה: טיול בשפיץ של המגף האיטלקי, באתר ynet, 4 ביולי 2012
- אורה רוטנברג, קלבריה – אנשים חמים ונופים מרהיבים, באתר GoTravel
- קלבריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קלבריה (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ Robert E. Lerner, The feast of Saint Abraham: medieval millenarians and the Jews, Univ of Pennsylvania Press, page 26
- ^ Anna Sapir Abulafia, The conquest of Jerusalem in The experience of crusading, Cambridge University Press, page 130
| מחוזות איטליה | ||
|---|---|---|
| אזורים רגילים | אברוצו • אומבריה • אמיליה-רומאניה • בזיליקטה • ונטו • טוסקנה • לאציו • לומברדיה • ליגוריה • מארקה • מוליזה • קלבריה • קמפניה • פוליה • פיימונטה | 
|
| אזורים אוטונומיים | ואל ד'אוסטה • טרנטינו - אלטו אדיג'ה • סיציליה • סרדיניה • פריולי-ונציה ג'וליה | |
38853886קלבריה