קוטי
 | |
| בית הקברות היהודי בקיטוב | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 איוונו-פרנקיבסק |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 4,161 (2011) |
| קואורדינטות | 48°15′N 25°10′E / 48.250°N 25.167°E |
קוטי (באוקראינית: Кути; בפולנית: Kuty; ברומנית: Cuturi, קוטורי; ביידיש: קיטעוו, קיטוב) היא עיירה במחוז איוונו-פרנקיבסק שבאוקראינה, על גדת נהר צ'רמוש, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
תולדות היישוב
קוטי נזכרת לראשונה בשנת 1469, ובשנת 1715 הוענקו לה זכויות עיר. עד חלוקת פולין הייתה העיירה בבעלות משפחת פוטוצקי, ובשנת 1772 נכללה בתחום אוסטריה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובהתאם להסכם ריגה, נכללה העיירה בתחום הרפובליקה הפולנית השנייה.
יהודי קוטי
יהודים ישבו בקוטי מעת שנוסדה כיישוב עירוני, וקיבלו היתר להקים בה בית כנסת ובית עלמין. עם כינון השלטון האוסטרי באזור, הוטלו על הקהילה בעיירה מסים כבדים, שנותרו בתוקפם עד שנת 1868. מיוצאי העיירה נודע במיוחד רבי אברהם גרשון מקיטוב, גיסו של הבעל שם טוב, שאף שימש כדיין בבית הדין בקיטוב, בתקופתו כיהן כרב העיירה רבי משה מקיטוב רבו ורעו של הבעש"ט[1]. בתחילת המאה ה-20 נמנו בעיירה 3,137 יהודים, ובתקופה זו נוסדו בה מספר ארגונים ציוניים, והוקם בה בית ספר עברי. בשנים אלה היגרו רבים מיהודי העיירה לארצות הברית.
במהלך מלחמת העולם הראשונה סבלו יהודי העיירה מהכיבושים הרוסיים ומהכיבוש הרומני של היישוב. בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-2,900 יהודים, רוב תושביה, והתקיימה בה פעילות של המפלגות היהודיות השונות, תוך קיום תנועות נוער שונות. עם כיבוש העיירה בידי הצבא האדום בספטמבר 1939 הלאימו בה הסובייטים את העסקים הפרטיים, ואסרו על פעילות ציבורית יהודית ביישוב.
בשואה
ב-1 ביולי 1941 נכבשה קוטי בידי הרומנים וההונגרים, ואלו החלו בביצוע מעשי התעללות ביהודיה, תוך הטלת סכום כופר על הקהילה וגיוס יהודים לעבודות כפייה. בתקופה זו הובאו לעיירה יהודים שגורשו מקרפטורוס, ויהודי קוטי התגייסו לעזרתם. עם העברת השליטה בעיירה לידי הגרמנים, בספטמבר 1941, הגבירו אלו את הגזירות על יהודיה, חייבו אותם בענידת סרט זרוע, החרימו רכוש רב, הטילו סכומי כופר גבוהים על הקהילה, העלו את מכסות עובדי הכפייה היהודים, והטילו על היהודים מגבלות תנועה. בחורף 1942-1941 מתו רבים מיהודי העיירה ממגפת טיפוס הבהרות. מעת לעת רצחו האיכרים האוקראינים יהודים מהעיירה שניסו להשיג מזון בשדות הסביבה, או לחצות את הגבול לרומניה.
ב-10 באפריל 1942 פשטו על העיירה אנשי ס"ס מקולומיאה, מלווים בשוטרים אוקראינים, והחלו בירי אקראי ביהודיה ובסריקת בתי היהודים ביישוב. במהלך האקציה העלו אלו באש את בתי היהודים, תוך שריפת יהודים רבים בחיים וירי בנמלטים מהבתים. בסך הכל נרצחו במהלך האקציה כ-950 יהודים. ב-24 באפריל 1942 הוצאה פקודת גירוש לכ-500 יהודים מהעיירה שלא היו בידיהם אישורי עבודה, ואלו נצטוו לעבור לגטו קולומיאה, כאשר רבים מהם נרצחו עוד בדרך לעיר.
כ-800 היהודים שנותרו בעיירה גורשו ממנה לגטו קולומיאה ב-7 בספטמבר 1942, ומשם שולחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. לאחר רצח 18 בעלי מלאכה יהודים שעוד הושארו בקוטי, הוכרזה העיירה באופן רשמי כ"נקייה מיהודים". עד לשחרור העיירה בידי הסובייטים המשיכו הגרמנים לערוך מצוד אחר יהודים מסתתרים בסביבתה. מבין היהודים הבודדים מהעיירה ששרדו את השואה אף יהודי לא שב להתגורר בה.
קישורים חיצוניים
- ספר יזכור לקהילת קיטוב, בספריית העיר ניו יורק
- קוטי באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "קוטי", באתר השטעטל הווירטואלי
- "קוטי", באתר JewishGen (באנגלית)
- ^ ודודו של רבי ברוך מקוסוב שהיה גם תלמידו (ראה בערכו)