קומט (ספינת קיטור, 1812)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספינת הקיטור "קומט"
Paddle Steamer Comet
דגם של ספינת הקיטור "קומט" במוזיאון המדע בלונדון. נבנה ע"י תומאס רֶני, 1895–1900.
דגם של ספינת הקיטור "קומט" במוזיאון המדע בלונדון. נבנה ע"י תומאס רֶני, 1895–1900.
דגם של ספינת הקיטור "קומט" במוזיאון המדע בלונדון. נבנה ע"י תומאס רֶני, 1895–1900.
תיאור כללי
סוג אונייה ספינת משוטה
צי סקוטלנד
דגל הצי
חברת ספנות בעלים: הנרי בל
ציוני דרך עיקריים
מספנה ג'ון ווּד ושות', פורט גלאזגו
הוזמנה ינואר 1812
תחילת הבנייה חורף 1811/1812
הושקה 24 ביולי 1812
תקופת הפעילות אוגוסט 1812 – 15 בדצמבר 1820 (כ־8 שנים ו־19 שבועות)
אחריתה נטרפה על סלעי החוף, 15 בדצמבר 1820
מיקום Craignish Point, מערב סקוטלנד
מידות
תפוסה 30 טון
אורך 40 כללי: 51 רגל (15.5 מ')
רוחב כללי: 15 רגל (4.6 מ')
עומק הספנה 5.6 רגל (1.7 מ')
שוקע 4 רגל (1.2 מ')
נתונים טכניים
מהירות 6.7 מייל לשעה
גודל הצוות 9 איש
הנעה מנוע קיטור 4 כוחות סוס (בתחילה 3 כוחות סוס)
צורת הנעה 2 משוטות (בתחילה 4 משוטות)
הנרי בל, ציור שמן מאת ג'יימס טנוֹק, 1826.

ספינת המשוטה "קומט" (באנגלית: Comet) נבנתה ב-1812 להזמנת הנרי בֶּל (אנ'), מהנדס, ארכיטקט וּמְלוֹנָאי סקוטי מהלנסבורו (אנ'), מחלוצי ספנות הקיטור המסחרית בבריטניה. ב-15 באוגוסט 1812 החלה הספינה בהפלגות סדירות להסעת נוסעים בנהר קלייד בין גלאזגו וגרינוק (אנ'), והיא ספינת הקיטור המסחרית הראשונה בבריטניה ובאירופה כולה.[1][2] "קלרמונט", ספינת הקיטור המסחרית הראשונה בעולם, נבנתה חמש שנים לפניה בנהר הדסון באמריקה על ידי רוברט פולטון. ב-15 בדצמבר 1820 נטרפה "קומט" בראש קרייגניש (Craignish Point), בחוף המערבי של סקוטלנד.

רקע היסטורי

הנרי בל נולד ב-1767 בכפר טורפיכן (אנ'), במערב לות'יאן (אנ'), בסקוטלנד, בן למשפחה של בוני טחנות ובתי חרושת (Millwrights) מצד אביו ושל קבלני בניין (builders) מצד אמו.[3] הוא למד בבית הספר המקומי ואחר כך בפולקירק. ב-1780 החל לעבוד כשולייה לבנאי (mason), וב-1783 עבד שלוש שנים בבניית "טחנות חרושת" עם דודו. ב-1786, אחרי שהשלים את תקופת חניכותו, עבר לבורוסטונס (Borrowstonnes) ולמד בניית דגמי אוניות (ship modelling) במספנת שו אנד הארט (Shaw & Hart). ב-1787 השתלם בהנדסת מכונות אצל המהנדס ג'יימס אינגליס (Inglis) בלנרקשייר, וכעבור שנה עבר ללונדון ללמוד מפיו של המהנדס האזרחי ג'ון רני (אנ').[4] ב-1790 חזר לגלאזגו, והתפרנס כארכיטקט וקבלן בניין, בעיקר של מבני ציבור. ב-1806 רכש חלקת אדמה בהלנסבורו על שפת הים, עליה בנה מלון ונווה מרפא נאה בן שלוש קומות בשם Baths Inn (לימים Queen's Hotel). המלון היה מצויד במרחצאות (baths) של מים קרים וחמים לטיפול רפואי, ובל ניהל אותו יחד עם אשתו מרגרט. ב-1808 נבחר לראש העירייה הראשון של הלנסבורו, פעל רבות לפיתוח העיר ומילא את התפקיד עד 1811.[5][6][7][8]

סקוטלנד היא ערש ספנות הקיטור. הנרי בל, שהתעניין בספינות קיטור עוד בגיל 23,[9] הכיר את הישגיהם של החלוצים בַּתחום בני ארצו, פטריק מילר (אנ'), בנקאי, תעשיין וממציא מדלסווינטון, וְויליאם סימינגטון (אנ'), מהנדס מכונות מלידסהיל שנשכר לעבודה אצל מילר עצמו.[10][11] ב-1788 וב-1789 בנו מילר וסימינגטון שתי ספינות משוטה ניסיוניות מוצלחות, אך השותפות ביניהם התפרקה.[12] ב-1801–1803 בנה סימינגטון את "שארלוט דאנדס", ספינה לגרירת ארבות-משא בתעלת פורת' אנד קלייד. היא נחשבת לספינת הקיטור השימושית הראשונה בעולם, אך הושבתה לאחר הפלגות המבחן בשל התנגדות בעלי התעלה להפעלתה.

ב-1800 וב-1803 (ושוב ב-1813) הציג הנרי בל בפני ראשי האדמירליות הבריטית את תוכניותיו לבנייה ולהפעלה של ספינות קיטור, אך נדחה בנימוק כי הרעיון אינו מעשי. הוא ערך תיקונים בתוכניותיו וב-1803 שלח אותן לחצרות מלכים באירופה ולממשלת ארצות הברית, אך לשווא.[13][14] ב-1807 השיקו רוברט פולטון ורוברט ליווינגסטון את "קלרמונט", ספינת הקיטור המסחרית הראשונה בעולם, שהובילה נוסעים בנהר הדסון. ב-1811, לאחר שנואש מן האדמירליות וכשראה שחלומו הוגשם על ידי אחרים מעבר לים, החליט הנרי בל לבנות ספינת קיטור מסחרית בכוחותיו הוא.[14][15][16] הוא מישכן במאי 1810 את המלון שבבעלותו כדי ללוות כספים לבניית כלי השיט, אך המשיך להתגורר במלון ולנהל אותו.[7][8]

תיאור הספינה ומכונותיה

הספינה

"קומט" נבנתה להזמנת בל במספנת ג'ון ווּד (Wood) ושות' בפורט גלאזגו (אנ') בחורף 1811/1812, ונקראה על שם השביט הגדול של 1811 שנראה בשמי צפון-מערב סקוטלנד.[17][18] היא הייתה עשויה עץ, בעלת חרטום מעוגל וירכתיים ישרות, והונעה על ידי מנוע קיטור שסובב ארבע משוטות (paddle-wheels), שתיים בכל צד של הספינה. תא המכונות הפתוח היה באמצע הספינה, כשהמנוע בצד השמאלי ודוד הקיטור בצד הימני. הארובה שימשה גם כתורן, ועליה סקריה ומפרש עזר רוחבי. היו לה שני "מדורים" לנוסעים: הזול יותר בקַדְמַת הספינה, מתחת לסיפון, והיקר והנוח יותר בבית סיפון "שקוע" בירכתיים. היגוי הספינה נעשה על ידי ידית הגה.[1][19][20]

מידותיה העיקריות של "קומט" היו כדלקמן: תפוסה 28 טון,[21] אורך כללי 51 רגל (15.5 מ'), אורך בגובה הסיפון 43.5 רגל (13.3 מ'), אורך השדרית 40.25 רגל (12.3 מ'), רוחב בקו המים 11 רגל (3.3 מ'), רוחב הגוף 11.25 רגל (3.4 מ'), רוחב כולל תיבות המשוטות 15 רגל (4.6 מ'), עומק הסַפְנָה 5.6 רגל (1.7 מ'), שוקע ממוצע 4 רגל (1.2 מ').[20]

המנוע ודוד הקיטור

מנוע הקיטור של הספינה נבנה על ידי המהנדס ג'ון רוברטסון מגלאזגו.[20][22] הוא היה מסוג "זרועות חרגול" (grasshopper engine) ולו צילינדר אחד אנכי בקוטר 11.5 אינץ' ואורך מהלך 16 אינץ' (31.75 x 40.6 cm). הספקו עמד על 3 כוחות סוס. כחודשיים לאחר תחילת הפלגותיה של "קומט" הוחלף הצילינדר בעצת רוברטסון בצילינדר גדול יותר, בקוטר 12.5 אינץ', והספק המנוע עלה ל-4 כוחות סוס.[23][24][25]

לקצה גל הארכובה חובר גלגל תנופה בקוטר 6 רגל, ששמר על מהירות קצובה של המנוע. גלגל שיניים מניע עיקרי בקצה גל הארכובה, בעל שיניים ישרות, סובב את שני צירי המשוטות, הקדמי והאחורי. מעבה הסילון (jet condenser) ומכל המים יוצרו מיצקת ברזל והיוו יחד את חלקו התחתון של גוף המנוע. גל הארכובה והצילינדר הוצבו מעליהם. מוט הבוכנה פנה כלפי מעלה, והעביר את תנועתו הקווית לזרועות הצידיות (side levers) באמצעות ראש-צלב ללא מובילים ושני מוטות מקשרים (connecting rods). שתי הזרועות הצידיות סובבו את גל הארכובה באמצעות שני טלטלים וגם הפעילו בעזרת מערכת זרועות את משאבת האוויר של המעבה. כדי לנסוע לאחור, הפכו באמצעות מערכת שסתומים מיוחדת לדבר את כיוון הסיבוב של המנוע.[20][26]

דוד הקיטור היה מסוג צינור לֶהָבָה (flue boiler) (אנ') ויוצר על ידי דייוויד נֶפּייר (אנ'), גם הוא מגלאזגו.[1][26] הקיטור סופק לצילינדר בלחץ נמוך, קצת מעל לחץ אטמוספירי.

המשוטות

בתחילה הונעה "קומט" על ידי ארבע משוטות, שתיים בכל צד, אך הן התגלו כבעייתיות. כחודשיים לאחר תחילת הפלגותיה הוחלפו ארבע המשוטות בשתיים בלבד. באותה הזדמנות גם הוגדל הספק המנוע ל-4 כוחות סוס, ומהירותה של "קומט" עלתה מ-5 ל-6.7 מייל בשעה.[1][27] בציור השמן של "קומט" מ-1816 מאת אלכסנדר נסמית' נראית הספינה עם משוטה אחת בכל צד וגם צורת תיבת המשוטה שונה משקודם.

תולדותיה

"קומט" הושקה ב-24 ביולי 1812. את הפלגת המבחן שלה ערכה ב-18 בינואר 1812 בנהר קלייד מגלאזגו לגרינוק, מרחק של כ-20 מייל ב-3 שעות ו-30 דקות.[1][28] ב-5 באוגוסט 1812 פרסם הנרי בל מודעה בעיתון המקומי The Greenock Advertiser וזו לשונה:

"מעבורת קיטור «קומט» בין גלאזגו, גרינוק והלנסבורו, לנוסעים בלבד. החתום מטה התקין בהוצאות גדולות ספינה נאה, מונעת בכוח הרוח, האוויר והקיטור, שתערוך הפלגות סדירות בנהר קלייד מגלאזגו. הספינה תצא מברומיילו בימי שלישי, חמישי ושבת בחצות היום לערך או זמן מה לאחר מכן, כפי שיאפשר מצב הגאות, ותשוב מגרינוק בימי שני, רביעי ושישי בבוקר לפי מצב הגאות. מחיר הנסיעה לעת זו הוא ארבעה שילינג לקבינה הטובה יותר, ושלושה שילינג לקבינה השנייה [...]. החתום מטה ממשיך להפעיל את מרחצאות הלנסבורו כבשנים עברו, וכלי שיט יעמוד הכן להורדת הנוסעים בספינה «קומט» מגרינוק להלנסבורו [...]."[29][30]

ב-15 באוגוסט 1812 יצאה "קומט" להפלגתה המסחרית הראשונה מגלאזגו אל בּוֹאלינג (אנ'), הלנסבורו וגרינוק. הפלגה היסטורית זו מציינת את ראשיתו של עידן ספנות הקיטור המסחרית לא רק בבריטניה, אלא באירופה כולה. השנה הראשונה להפלגותיה של "קומט" לא הניבה רווחים. מקור הקשיים היו דעות קדומות והתנגדות משיטי ספינות המפרשים ובעלי הכירכרות שחששו לפרנסתם. מחיר השיט בספינה היה שליש ממחיר הנסיעה בכירכרות, תנאי הנסיעה היו נוחים לאין שיעור יותר, וספינת הקיטור יכלה לשוט גם נגד הזרם ונגד הרוח. רק בחורף 1812 חל שיפור משמעותי ומספר הנוסעים גדל. עד מהרה הלכו גם אחרים בעקבותיו של הנרי בל, וב-1819 כבר פעלו בנהר קלייד 25 ספינות קיטור, גדולות ומהירות מ"קומט",[31] מרביתן להסעת נופשים מגלאזגו אל אתרי הנופש שלחופי הים. ב-1816 בנה הנרי בל מזח בהלנסבורו, כדי לשפר את השירות לנוסעים.[32][33][29]

אחרי שמונה שנות פעילות בקלייד עברה "קומט" ללשון הים של פורת', וזמן מה אחר כך, בספטמבר 1819, חנכה שירות נוסעים חדש בין גלאזגו לפורט ויליאם דרך תעלת קרינאן (אנ'). כדי להגדיל את מספר הנוסעים ולהתאים את הספינה לתנאי השיט בחופה המערבי של סקוטלנד הוגדל אורכה של "קומט" ל-"73-10 רגל והותקן בה מנוע של 6 כוחות סוס.[34][35][36]

טביעת הספינה ומציאת שרידיה

ב-19 בדצמבר 1820 נטרפה "קומט" על סלעי החוף של ראש קרייגניש (Craignish Point), הקצה הדרומי של חצי האי קרייגניש (אנ'), בשל טעות בניווט. הספינה נבקעה לשניים, אך למרבה המזל לא היו בה נוסעים, והנרי בל ואנשי הצוות הצליחו להגיע לחוף בשלום.[37]

בספטמבר 2021, בתום שלוש שנות חקירה עיונית וצלילות מחקר, התגלו שרידיה של "קומט". טרופת הספינה הוכרזה ב-2023 כמועמדת להימנות עם האתרים ההיסטוריים הימיים הרשמיים של סקוטלנד.[34][38]

גורל המנוע המקורי

את מנוע הקיטור שפורק מן הספינה ב-1819 והוחלף במנוע גדול יותר קנה ביילי מק-ללאן (Bailie MacLellan), בונה כירכרות מגלאזגו. הוא השתמש במנוע להנעת המכונות במפעל שבבעלותו, ואחר כך מכר אותו למהנדס ג'ון רוברטסון שהתקין אותו במזקקה בגרינוק. המנוע נרכש לאחר זמן על ידי בית החרושת למנועי קיטור של קלוד ג'ירווּד ושות' (.Claud Girdwood & Co) שהמנהל שלו הכיר בחשיבותו ההיסטורית של המנוע וביקש לשמר אותו לדורות הבאים. ב-1837 נסגר המפעל והמנוע עבר לידי מהנדס מכונות בשם ג'ון בּוּרן (Bourne). ב-1855 הוצג המנוע בתערוכה בפוליטכניקום של גלאזגו; הבניין עלה באש, אך המנוע ניצל. הוא נרכש לאחר גילגולים נוספים על ידי מהנדס המכונות הימי ובונה האוניות רוברט נפייר (אנ'). ב-1862, במלאת חמישים שנה להשקת "קומט", תרמה חברת רוברט נפייר ובניו (אנ') את המנוע למוזיאון למדע בלונדון.[39][40] באוסף המוזיאון שמור גם תצלום של המנוע לפני העברתו ללונדון ולצדו המהנדס ג'ון רוברטסון שתכנן ובנה אותו.

"קומט 2"

זמן קצר לאחר אובדן "קומט" התקין הנרי בל ספינת קיטור שנייה שגם לה קרא "קומט". היא הייתה עשויה עץ, נבנתה על ידי ג'יימס לנג (Lang) בדמברטון (אנ') והושקה ב-1821. אורכה 81 רגל, רוחבה "13-8 רגל והשוקע 9 רגל. היא הונעה על ידי מנוע קיטור בעל צילינדר אחד שבנה דאנקן מק-ארתור מגלאזגו.[41] "קומט 2" הובילה נוסעים בין פורט ויליאם ואינוורנס דרך התעלה הקלדונית, והיא ספינת הקיטור הראשונה ששטה מים אל ים, בין החוף המזרחי לחוף המערבי של סקוטלנד.

טביעת הספינה

ארבע שנים לאחר טביעת הספינה שעל שמה היא נקראה טבעה גם "קומט 2", באחד האסונות הימיים הגדולים הראשונים של ספינות קיטור. ב-21 באוקטובר 1825, בשעות המוקדמות של הבוקר, כאשר עשתה דרכה חזרה מאינוורנס אל גלאזגו, התנגשה "קומט" בספינת הקיטור "אייר" (Ayr). ההתנגשות ארעה ליד ראש קמפוק (Kempock Point), בגוּרוֹק (אנ'), ו"קומט 2" טבעה בתוך שלוש דקות. 73 נוסעים ואנשי צוות טבעו באסון ואפשר שיותר; המספר המדויק לא ידוע, כי לא נערכה ספירה של נוסעים שעלו וירדו בנמלי הביניים. 13 איש ניצלו ובהם רב החובל מק-אינס (McInnes). במשפט שהתנהל בבית דין של האדמירליות (אנ') נמצא רב החובל של "קומט 2" אשם בהתרשלות וגרימת מוות, משום שלא הציב צופה ואורות שיט בחרטום. הוא נדון לשלושה חודשי מאסר בכלא בגרינוק.[42][43][44]

הנרי בל אחרי טביעת "קומט 2"

אחרי האסון של "קומט 2" משך הנרי בל את ידיו מעיסוק בספינות קיטור. הוא ניסה את כוחו בתחומים אחרים, אך ללא הצלחה. ב-1822 הכירה בו הממשלה כחלוץ ספנות הקיטור המסחרית בבריטניה והעניקה לו פרס של 200 ליש"ט. בהשתדלות חבריו העניקו לו הרשויות של נהר קלייד קיצבה שנתית של 100 ליש"ט. בל מת ב-1830, בגיל 62, כשהוא חסר פרוטה. את המצבה המפוארת על קברו תרם רוברט נפייר, בעל חברת ההנדסה ובניין האוניות, שהיה ידידו הקרוב. אשתו של בל, מרגרט, המשיכה לקבל את הקיצבה השנתית לאחר מותו. ב-1872 הוקמה אנדרטה לזכרו בהלנסבורו, על שפת הנהר קלייד.[45]

הרפליקה

ב-1962, ביובל המאה וחמישים ל"קומט", הורדה למים בפורט גלאזגו רפליקה של הספינה. היא נבנתה על ידי מספנת Lithgows המקומית. בחגיגת היובל שטה הרפליקה מפורט גלאזגו להלנסבורו ובחזרה בלוויית ספינות וסירות רבות. אחר כך הוצאה מן המים והוצבה במרכז העיר. ב-2010, לקראת יובל המאתיים, שופצה הספינה ובמאי 2011 הוחזרה למקומה.[46] ב-2023, לאחר שמצבה הידרדר ללא כל תקנה, הוסרה הרפליקה ממקומה ונגרטה.[47][48]

גלריה

  • "קומט", ליתוגרפיה בספר מ-1846.
    "קומט", ליתוגרפיה בספר מ-1846.
  • שרטוט של מערכת ההנעה של "קומט". ליתוגרפיה בספר מ-1846.
    שרטוט של מערכת ההנעה של "קומט". ליתוגרפיה בספר מ-1846.
  • המנוע המקורי של "קומט", מאוספי מוזיאון המדע בלונדון.
    המנוע המקורי של "קומט", מאוספי מוזיאון המדע בלונדון.
  • המנוע של "קומט" ולצדו המהנדס ג'ון רוברטסון. צולם בסביבות 1862.
    המנוע של "קומט" ולצדו המהנדס ג'ון רוברטסון. צולם בסביבות 1862.
  • "קומט" בעת שירותה בפירת' אוף פורת', ציור שמן על בד מאת אלכסנדר נסמית', 1816.
    "קומט" בעת שירותה בפירת' אוף פורת', ציור שמן על בד מאת אלכסנדר נסמית', 1816.
  • רפליקה של "קומט" בפורט גלאזגו, נבנתה ב-1962, נגרטה ב-2023. צילום מ-2005.
    רפליקה של "קומט" בפורט גלאזגו, נבנתה ב-1962, נגרטה ב-2023. צילום מ-2005.
  • אנדרטת זיכרון להנרי בל בהלנסבורו, הוקמה ב-1872.
    אנדרטת זיכרון להנרי בל בהלנסבורו, הוקמה ב-1872.

לקריאה נוספת

  • Chambers, Robert (1863-64). The Book of Days. Edinburgh, W. & R. Chambers. Vol. 2. Digitized copy in Internet Archive.
  • Deayton, Alistair (2013). Directory of Clyde Paddle Steamers. Stroud, Gloucestershire: Amberley Publishing.
  • Derry, T.K. and Trevor I. Williams (1960). A Short History of Technology from the Earliest Times to A.D. 1900. Oxford University Press.
  • Griffith, Denis (1993). Chapter 10: Marine Engineering Development in the Nineteenth Century. In: Robert Gardiner (editor), The Advent of Steam: The Merchant Steamship before 1900. London, Conway Maritime Press.
  • Guthrie, John (1971). A History of Marine Engineering. London, Hutchinson of London.
  • Hobart, J.F. (1909). Millwrighting. New York and London, Hill Publishing. Digitized copy in Internet Archive.
  • McQueen, Andrew (1924). Echoes of Old Clyde Paddle-Wheels. Glasgow: Gowans & Gray.
  • Miller, P. (1827). "Memoir regarding Symington and Bell's pretensions to be considerd the original Inventors of Steam Navigation". The Edinburgh New Philosophical Journal, April-October 1827, vol. 3, pp. 87–91. Digitized copy in archive.org.
  • Morris, Edward (1844). The Life of Henry Bell, The Pracical Introducer of the Steam-boat into Great Britain and Ireland. Glasgow, Edinburgh and London, Blalckie and Son. Digitized copy in books.google.
  • Moss, Michael S. (2007). "Bell, Henry (1767–1830)" in: Oxford Dictionary of National Biography. Published online September 2004, Revised October 2007.
  • Osborne, Brian D. (1995). The Ingenious Mr. Bell: A life of Henry Bell (1767-1830), pioneer of steam navigation. Argyll Publishing.
  • Spratt, H.P. (1953). Handbook of the collections illustrating Marine Engineering. Part II, Descriptive catalogue. London, Ministry of Education – Science Museum, HMSO, 1953.
  • Spratt, H. Philip (1958). The Birth of the Steamboat. London, Charles Griffin.
  • Stuart, Robert [civil engineer] (1829). Historical and Descriptive Anecdotes of Steam-Engines, and of Their Inventors and Improvers. 2 vols. Digitized copies, Vol. 1, Vol. 2 in Internet Archive.
  • Tredgold, Thomas (1838). The Steam Engine. London, John Weale. 2 vols. Digitized copy in Internet Archive.
  • Williamson, James (1904). The Clyde passenger steamer: its rise and progress during the nineteenth century, from 'Comet' of 1812 to 'King Edward' of 1901. Glasgow, James MacLehose and Sons. Digitized copy in Internet Archive.
  • Woodcroft, B. (1846-1847): "Steam Navigation" in: Transactions of the Society for the Encouragement of Arts & c. 1846-1847. Vol. 1, part 1, New series. London.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קומט בוויקישיתוף

"קומט" באוספי מוזיאון המדע בלונדון

Helensburgh Heritage Trust

קישורים נוספים

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Spratt (1958), pp. 87–88.
  2. ^ Derry and Williams (1960), p. 328.
  3. ^ mill ("טחנה") בתקופת המהפכה התעשייתית היא גם "טחנת חרושת", בית חרושת שכל מכונותיו מונעות על ידי מקור אחד משותף, גלגל מים או מנוע קיטור. על millwrighting ראו: Hobart (1909).
  4. ^ קורות חיים אלה נמסרו על ידי הנרי בל עצמו במכתב ששלח לעורך העיתון "גלאזגו כרוניקל" ב-1826. המכתב מצוטט אצל Morris (1844), pp. 15-20.
  5. ^ Morris (1844), p. 46.
  6. ^ Moss (2004), ODNB.
  7. ^ 7.0 7.1 Fullarton (9 July 2012), HHT.
  8. ^ 8.0 8.1 Osborne (30 January 2012), HHT.
  9. ^ Miller (1827), p. 89.
  10. ^ Miller (1827), p. 87.
  11. ^ Woodcroft (1846), p. 382.
  12. ^ ראו: שארלוט דאנדס (ספינת קיטור, 1801)#ניסיונות ראשונים.
  13. ^ Tregold (1838), pp. 44, 45, 470.
  14. ^ 14.0 14.1 Morris (1844), pp. 17-18.
  15. ^ Miller (1827), p. 91.
  16. ^ Woodcroft (1846), p. 382.
  17. ^ Stuart (1829), p. 524.
  18. ^ לביוגרפיה קצרה של ג'ון ווּד ראו: Williamson (1904), pp. 12–15.
  19. ^ Williamson (1904), pp. 6–8.
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 Spratt (1953), p. 15.
  21. ^ 24 58⁄94 טון לפי Williamson (1904), p. 7.
  22. ^ לביוגרפיה קצרה של רוברטסון ראו: Williamson (1904), pp. 16–17.
  23. ^ Williamson (1904), p. 16.
  24. ^ Spratt 1953
  25. ^ Guthrie (1971), p. 37.
  26. ^ 26.0 26.1 Williamson (1904), p. 7.
  27. ^ Williamson (1904), pp. 7–8, 18.
  28. ^ Morris (1844), p. 39.
  29. ^ 29.0 29.1 Fullarton, (27 January 2012), HHT.
  30. ^ Woodcroft (1846), pp. 381–382.
  31. ^ המנוע של "קומט" היה קטן מדי למידותיה, ועל כן הייתה איטית. Grifith (1993), p. 161.
  32. ^ Stuart (1829), pp. 525–526.
  33. ^ Woodcroft (1846), p. 386.
  34. ^ 34.0 34.1 Robertson (15 December 2023), HES.
  35. ^ Historic Environment Scotland (9 August 2023).
  36. ^ Gentles (31 March 2023), HHT.
  37. ^ Historic Environment Scotland (9 August 2023).
  38. ^ "PS Comet: Craignish Point, Dorus Mor, Sound of Jura." CANMORE, National Record of the Historic Environment.
  39. ^ Williamson (1904), p. 19.
  40. ^ Watson (27 April 2012), HHT.
  41. ^ "Comet II" in Scottish Built Ships, Caledonian Maritime Research Trust.
  42. ^ "Comet II" in Scottish Shipwrecks.
  43. ^ Valeman (6 March 2016).
  44. ^ Broadside regarding the Trial, NLS.
  45. ^ Gentles (31 March 2023), HHT.
  46. ^ Inverclide Now (15 October 2020), "From the Archive – Comet paddle steamer replica lifted back into place after restoration in 2011".
  47. ^ Inverclyde Now (12 October 2020). "Comet funnel taken down as maritime landmark's condition worsens".
  48. ^ Inverclyde Now (4 April 2023). "Comet replica in Port Glasgow being removed".
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38490131קומט (ספינת קיטור, 1812)

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קומט_(ספינת_קיטור,_1812)&oldid=2571359"