קומבולוי

קוֹמְבּוֹלוֹי (יוונית: κομπολόι וברבים κομπολόγια - קומבולוגיה) הוא שרשרת חרוזים המשמשת כצעצוע יד או כפיג'ט להעברת זמן ולהפגת מתח בתרבות היוונית והקפריסאית. בניגוד למחרוזות תפילה המשמשות במגוון מסורות דתיות, בקומבולוי לא נעשה שימוש דתי או טקסי.

הקומבולוי עשוי חרוזים, על פי רוב במספר אי זוגי, עשויים מחומרים מגוונים: אבן, פלסטיק, זכוכית, עץ, מתכת וכו'. הוא מתאפיין על פי רוב בחוט ארוך יחסית למספר החרוזים, בניגוד למחרוזות תפילה רגילות. ב'ראש' הקומבולוי מותקן לעיתים חרוז שונה בעיצובו המכונה פאפאס (παπάς - מילולית: כומר), ולאחריו מחובר לעיתים גדיל שזור חוטים המכונה פודה (φούντα), או שני חרוזים חופשיים.^[1]

אטימולוגיה

המילה קומבולוי מבוססת על השורשים κόμβος שפירושו קשר ו-λόγιο שפירושו אוסף או ידע. הוא התפתח מתוך שרשראות התפילה המכונות ביוונית κομποσκοίνι (קומבוסקיני).^[2]

היסטוריה

תעוד של שרשראות קומבוסקיני לתפילה ששימשו נזירים בהר אתוס לספירת תפילות קיים מאז המאה השלישית לספירה.^[3] הקומבולוי המודרני, המשמש להעברת הזמן ולא לתפילה, התפתח ככל הנראה בתקופת הכיבוש העות'מאני של יוון.

בתקופת השלטון העות'מאני, מספר החרוזים המקובל בקומבולוי היה 33 בדומה לשרשרת התפילה המוסלמית, ואילו בגרסאות המאוחרות יותר החל לרדת מספר החרוזים המקובל, כחלק מהתרחקות מסורת השימוש במחרוזות כאביזר דתי והפיכתן לנוהג עממי.^[1] במילון היווני של Anthimou Gazi שפורסם ב-1839, מופיעה המילה kombeo-kombo שמשמעו 'הצליל או הצלצול הנוצר מהקשת אובייקטים מטרקוטה או ממתכת האחד בשני', מילה שנוצרה בהשראת צלילי השימוש בקומבולוי.^[1]

בעבר היווה קומבולוי מענבר, צדף אלמוגים וחומרים יקרים אחרים סמל סטטוס גבוה, אך בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 אומץ הקומבולוי על ידי קבוצות עברייניות ממעמד הפועלים כמו המנגס, וה-Koutsavakides, שהחלו לייצר אותו מחומרים זולים יותר. בתקופה זו מספר החרוזים המקובל בקומבולוי היה כ-17 וגדילי המשי (פודה) שאפיינו את הקומבולוי בעבר הלכו ונעלמו ממנו. במקביל, התפתח בקרב קבוצות אלו הבגלרי, המבוסס על הקומבולוי - משחק-מיומנות, העשוי חרוזים בודדים בלבד המחוברים בחוט פתוח (ולא בשרשרת סגורה), שאותם מסובבים בין האצבעות.^[1] הזיהוי של הקומבולוי עם קבוצות שוליים פליליות גרם לירידה בפופולריות של הקומבולוי באוכלוסייה הכללית, אולם בעקבות חילופי האוכלוסיות וזרם המהגרים לאחר מלחמת יוון–טורקיה שב הקומבלוי לפופולריות.^[2]

האנתרופולוג היווני אליאס פטרופולוס(אנ') כתב בספרו Rebetika Tragoudia כי נגני רבטיקו נוהגים להשתמש בקומבלוי ככלי הקשה כשהם מחברים אותו לאחד מכפתורי חולצתם, אוחזים בו באחת מידיהם ומשפשפים כנגדו או מקישים אותו כנגד כוס יין או זכוכית. ישנם נגנים העושים בו כך שימוש עד היום^[1]^[4]

הזמר גריגוריס בית'קוטסיס(אנ') בשירו Ρολόι Κομπολόι שר "נתת לי שעון שבו אסתכל כשאת מאחרת ואשאל עצמי אם את אוהבת אותי. אמסור את השעון ואקח לי קובמלוי, לספור בו את הצער, ואת האנחות".^[5]

בסוף המאה ה-20 היה מזוהה הקומבלוי בעיקר עם גברים מבוגרים, אולם בעשור השני של המאה ה-21, שב וצבר פופולריות גם בקרב צעירים.^[3] כיום הוא נמכר בחנויות מזכרות רבות ביוון ובקהילות יווניות מחוצה לה. ידוענים יוונים רבים נוהגים להיראות איתו בציבור, דוגמת ראש ממשלת יוון בשנות ה-80 וה-90 אנדראס פפנדראו או איש העסקים היווני אריסטוטלס אונאסיס.^[2]

שימוש

בתרבות היוונית מקובל להשתמש בקומבולוי בשתי שיטות - שקטה הנהוגה בתוך הבית, ומרעישה הנהוגה יותר מחוץ לבית. בשיטה השקטה, מושך המשתמש את אגודלו לאורך החרוזים כשהוא מטיל אותם אחד אחרי השני כלפי מטה. בשיטה הרועשת, מחלק המשתמש את הקומבולוי לשתי קבוצות חרוזים כשהוא מפריד ביניהן בין אצבעותיו - ובכל פעם מנענע, מסובב או מטלטל את אחת הקבוצות או מטיח אותן זו בזו - בדומה לשימוש בבגלרי שהתפתח מהקומבולוי.^[6] ^[7]