קול מבשר (שבועון)
 | |
| תדירות | שבועון |
|---|---|
| מייסד | אלכסנדר צדרבוים |
| תאריכי הופעה | אוקטובר 1862 – 1873 (כ־10 שנים) |
| שפה | יידיש |
| מדינה |
 האימפריה הרוסית |
| "קול מבשר" (באתר עיתונות יהודית היסטורית) | |
"קול מבֿשׂר" היה שבועון ביידיש שיצא לאור באודסה שבאימפריה הרוסית בשנים 1862–1873, והיה כתב העת המודרני הראשון ביידיש.
השבועון העברי "המליץ", שהתחיל לצאת לאור ברוסיה ב-1860 בעריכתו של אלכסנדר צֶדֶרבוים, קיבל רישיון לפרסום בשתי שפות: עברית וגרמנית (באותיות עבריות). לאחר שהתברר שאין עניין בכתבות בגרמנית, נוצל הרישיון להחלפת התוספת בגרמנית לתוספת ביידיש.
הגיליון הראשון של "קול מבֿשׂר", בעריכתו של צדרבוים, הופיע ב-23 באוקטובר 1862, כתוספת ל"המליץ". ב-1869 החל "קול מבשר" להופיע כשבועון עצמאי, והמשיך לצאת לאור עד 1873. העיתון נכתב בניב האוקראיני של יידיש, והופץ ברחבי מזרח אירופה. השבועון עסק בחדשות מהעולם היהודי ומהעולם הרחב, וכן במדע, חינוך, היסטוריה וספרות. סיפורו הראשון של מנדלי מוכר ספרים ביידיש, "דאס קליינע מענטשעלע",[1] נדפס (בעילום שם) ב"קול מבשר", וכן נדפסו בו יצירות של אברהם גולדפדן, יהודה לייב גורדון, שלמה אטינגר ויצחק יואל לינצקי.
השבועון הודפס בבית הדפוס של משה אליעזר בילינסון. בשנת 1871 עבר צדרבוים עם עיתונו "המליץ" לבירה סנקט פטרבורג, לאחר שקיבל אישור להעביר לשם את הדפסת עיתונו העברי "המליץ" ועיתונו הרוסי "וֶסטניק", אולם "קול מבשר" נותר באודסה, שכן השלטונות לא התירו להדפיס בעיר הבירה עיתון ב"ז'ארגון". צדרבוים מינה את משה לייב לִילְיֶנבְּלוּם לעוזרו הראשי (והעורך בפועל) ב"קול מבשר", אולם חילוקי דעות עם בילינסון גרמו לו לעזוב את המערכת בקיץ 1871. צדרבוים הציע את המשרה לאחד העם, אולם זה לא הסכים לתנאיו,[2] ובילינסון היה לעורך בפועל של העיתון. הוא חתם על מאמריו בכינוי הספרותי 'מאב"ן' (=משה אליעזר בן נחמן).
קישורים חיצוניים
- קול מבשר באתר הספרייה הלאומית
- חיפוש וקריאה מקוונת בדפי "קול מבשר", באתר עיתונות יהודית היסטורית
- נח זבולוני, ראשיתה של ספרות היידיש ברוסיה, חרות, 3 באוגוסט 1962
הערות שוליים
- ^ דאס קליינע מענטשעלע, קול מבשר, 1 בדצמבר 1864, המשך, קול מבשר, 1 בדצמבר 1864
- ^ יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ירושלים: אחיאסף, 1960, עמ' 397.
29369708קול מבשר (שבועון)