קהילת יהודי תבריז
קהילת יהודי תבריז היא קהילה יהודית שפעלה בעיר תבריז, בירת פרובינציית מזרח אזרבייג'ן שבאיראן, מימי הביניים ועד תחילת המאה ה-19.
ימי הביניים
בימי הביניים התקיימה קהילה יהודית בתבריז. סמואל אל-מוגרבי, מחבר הספר "אִפחם אל־יהוד" מהמאה ה-12, הזכיר את תבריז, לצד סלמאס (שאהפור) וכוי, כמקום שבו המשיכו לפעול תומכיו של משיח השקר דוד אלרואי. עצם אזכור העיר תבריז כאחת משלוש ערים בהן שרדו תומכי תנועה משיחית מאות שנים לאחר הופעתה, מעיד על עומק ההשפעה של התנועה באזור זה ועל קיומה של קהילה מאורגנת שזוהתה עם רעיונות חריגים מהזרם המרכזי ביהדות.
מהזמן שבו שלט הולאגו חאן, הפכה תבריז לבירת ממלכת האילח'אנים. בתקופה זו מונה הרופא היהודי סעיד א-דאולה לוזיר של שליט האילח'אנים ארגון. סעיד א-דאולה החזיק בעמדת כוח משמעותית עד שנרצח בשנת 1291. תפקידו של יהודי כווזיר תחת שלטון מוסלמי מרכזי מצביע על מעמד גבוה יחסית של יהודים באותה תקופה, במיוחד בקהילה המקומית בתבריז. גם הווזיר, ההיסטוריון והרופא רשיד א-דאולה שירת שלושה שליטים עד מותו הטראגי בשנת 1318. הימצאותם של שני יהודים בתפקידי יועצים בכירים ורופאים מלכותיים, במרחק של שנים ספורות זה מזה, מלמדת על נוכחות יהודית משמעותית ומקובלת בעיר.[1]
מאפייני הקהילה
כתבי יד עבריים שנכתבו על ידי חכמים בתבריז ובסביבתה מעידים על כך שהקהילה כללה גם קראים וגם רבניים. עובדה זו מצביעה על קיום של מבנה קהילתי מגוון, בו התקיימו זו לצד זו שתי אסכולות תאולוגיות נבדלות, דבר שלא היה מובן מאליו בתקופות רבות בהיסטוריה היהודית. הרופא הקראי נפיס בן דוד א-תבריזי עבר בשנת 1354 מתבריז לקהיר, שם המיר את דתו לאסלאם. סיפורו האישי של רופא זה עשוי להעיד על לחצים דתיים, חברתיים או אישיים אשר הביאוהו לעזוב את קהילתו ולהמיר את דתו לאחר הגעתו לעיר מוסלמית מרכזית.[1]
המאה ה-16 והרדיפות
במאה ה-16 ביקר בתבריז הנוסע היהודי-תימני זכריה אלצ'אהרי, ובספרו "ספר המוסר" תיאר את ההידרדרות במצב חיי היהודים בעיר. עדותו, שהגיעה ממקור יהודי חיצוני לתבריז, משקפת את התדמית הקשה שהייתה למצב הקהילה בעיני יהודים בני תקופתו באזורים רחוקים. גל הרדיפות אשר שטף את כלל יהדות פרס בתקופת שלטונם של עבאס הראשון ועבאס השני מהשושלת הספווית, פגע גם בקהילה היהודית בתבריז. לכך יש עדות הן אצל ההיסטוריון הארמני ארקל והן אצל הכרוניקאים היהודים־פרסיים באבאי בן לוטף ובאבאי בן לוטף. השתקפות האירועים הקשים הללו גם במקורות שאינם יהודיים מצביעה על חומרתם הרבה ועל כך שהיוו פרשה טראומטית גם ברמה בין-דתית ואזורית.[1]
הישרדות ודעיכה
על אף הרדיפות, הקהילה לא הושמדה לחלוטין. בין השנים 1711 ל-1713 ביקר בתבריז שליח מארץ ישראל בשם יהודה בן עמרם דיוואן, שביקר בקהילות יהודיות שונות בפרס וציין את העיר כאחת מהן. עם זאת, כאשר ביקר בתבריז דוד דבית הלל בשנת 1828, הוא דיווח כי הקהילה היהודית בעיר חדלה להתקיים.[1]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Researchers of ANU – Museum of the Jewish People, The Jewish Community of Tabriz
קהילת יהודי תבריז41582212