קהילת יהודי רוזוודוב
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
רוזוודוב (גם רוזבדוב; כיום בתוך תחומי סטאלובה וולה, כתשעים קילומטר דרומית ללובלין) הייתה עיירה ששכנה בסמוך לגדה המערבית של נהר הסן, והתקיימה בה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
עד 1914
ישנם עדויות להימצאותם של יהודים ברוזוודוב עוד במהלך המאה ה-18 וכך, בין השאר, החוזה מלובלין התגורר בה תקופה קצרה.[1] אולם קהילה יהודית ממוסדת החלה להתקיים במקום רק בראשית המאה ה-19.[2] בשליש האחרון של המאה התגוררו ברוזוודוב למעלה מאלפיים איש, כאשר יהודי העיר היוו למעלה מ-75% מתושבי העיירה, כ-400 משפחות.
ראש הקהילה הראשון היה משה הרפלד (1868), סוחר אמיד ותלמיד חכם. הרב הראשון היה רבי משה, נכד רבי נפתלי מרופשי'ץ, שהקים גם חצר חסידית גאליצינית, חסידות רוזבדוב. צאצאיו החזיקו בתפקיד זה עד חורבן העיירה במלחמת העולם השנייה.[3] רוב יהודי רוזוודוב התפרנסו בדוחק ממסחר זעיר, וממקצועות 'כלי קודש': סופרי סת"ם, שוחטים, מלמדים וכו'. היו גם מעט אמידים שעסקו, בין היתר, במסחר עצים והובלתם דרך נהר הסאן.[4] בראשית המאה ה-20 עזבו יהודים רבים את העיירה בשל מצוקת פרנסה, חלקם היגרו לארצות הברית.[5] בשנת 1900 נפתח בית ספר של הבארון הירש שם למדו את שפת המדינה ויסודות החשבון. בשנת 1910 הוקם בית ספר עברי והחלה פעילות ציונית בעיירה.[6]
תקופת מלחמת העולם הראשונה
במהלך מלחמת העולם הראשונה הופצצה העיר, בה שהו כוחות צבא אוסטרים, על ידי הצבא הרוסי. ההפגזה החלה בתאריך 15.9.1914 ולמעלה ממחצית הבתים עלו באש. עדות לכך מופיעה גם אצל אחד מחכמי העיר, רבי אלטער שטיגליץ, המספר על חמש מאות מכרכי ספרו 'צל"ח החדש' שעלו באש.[7] יהודים רבים עזבו את העיירה לקרקוב, וינה ובוהמה. בערב חג שבועות 1915 גירשו הכוחות הרוסים את שארית יהודי העיר והעבירום באותו היום את נהר הסן. בהמשך הגלו הרוסים את היהודים לערבות סיביר. לאחר כשנתיים חזרו חלק מהיהודים אל רוזוודוב והחלו לשקם את חייהם.[8]
בין השנים 1918–1939
עם תחילתו של השלטון הפולני העצמאי, סבלו יהודי העיירה, במהלך חודש נובמבר 1918, מפרעות קשות של איכרי הסביבה שאף בזזו את רכושם, דבר שהביא שוב לעזיבה של יהודים רבים. שנות העשרים התאפיינו בדלות כלכלית אך במקביל בפריחה תרבותית ופעילות ציונית גוברת. תחילה נפתח סניף של תנועת החלוץ והחלה גם עליית בודדים לארץ ישראל. במקביל היו כמה עשרות בני נוער שלמדו בגימנסיה בעיירה הסמוכה ניסקו.[9] בשנות העשרים והשלושים הוקמו סניפים של השומר הצעיר ולאחר מכן של תנועת עקיבא והשומר הדתי.[10] המצב הכלכלי החל להתייצב והגיע לשיאו בשנות השלושים של המאה ה-20. תעשיות זעירות רבות החלו להתפתח סביב נהר הסאן ובאמצע שנות השלושים הוקמו מפעלי פלדה ונשק גדולים סביבות העיירה, תעשייה שהעסיקה מאות פועלים.
מלחמת העולם השנייה
בשבועות הראשונים של המלחמה החלו הפצצות על מפעלי הפלדה הסמוכים לרוזוודוב. הצבא הגרמני נכנס לרוזבודוב ביום השני של ראש השנה 1939. עם כניסת הנאצים, הופסקה התפילה בבית הכנסת. בימים שלאחר מכן חיללו הגרמנים את בתי הכנסת והחלו לבזוז את בתי היהודים. צו סגירה ניתן לכל החנויות. היהודים נצטוו להישאר בביתם, והגברים נלקחו לעבודות כפייה. ביום השני של סוכות בתאריך 2.10.1939 נכנסו כוחות גדולים של הצבא הגרמני לעיר והחלו בגירוש יהודי העיר. התושבים נדרשו להתרכז בכיכר העיר בתוך חצי שעה עם ציוד בסיסי בלבד. זקנים וחלשים שהתקשו בהליכה הוצאו באלימות על ידי החיילים הגרמנים וחלקם נורו. בכיכר העיר נאלצו היהודים לחתום על הצהרה של עזיבת העיר מרצונם. לאחר מכן הוליכו את כל היהודים דרך הרחוב הראשי אל נהר הסאן. הפקודה הייתה לעבור לצד השני של הנהר, שבשליטה הרוסית, עד השעה 16:00. הגשר היה הרוס והגברים נאצלו לשחות. אלה שלא ידעו לשחות ולא הספיקו לקבל עזרה מהאחרים – טבעו. את הנשים והילדים העבירו באמצעות סירות קטנות ומאולתרות. משם נדדו תושבי העיירה מזרחה ורובם הגיעו לאחר מספר שבועות ללבוב ובהמשך גורשו לסיביר.[11]
כמה עשרות יהודים שהצליחו להסתתר ביום הגירוש בתוך העיירה ומחוץ לה, נשארו ברוזוודוב. אליהם הצטרפו בהמשך יהודים מהעיירה שהצליחו להסתנן חזרה מהאזור הסובייטי ויהודים מכפרי הסביבה. כל אלו הוחזקו בעבודות כפייה על ידי הנאצים ואף הוקם יודנראט שהיה צריך לספק מדי יום מכסות פועלים לעבודות. בהמשך אף הוקם גטו יהודי ברוזוודוב אליו הוכנסו יהודים נוספים מהסביבה. גירוש היהודים למחנות השמדה מהגטו התעכב במשך זמן רב בעקבות מבצע התרמית וההצלה של חסיד אומות העולם יוג'ין לזובסקי.[12]
בתאריך 21 ביולי 1942 כל תושבי הגטו רוכזו בכיכר השוק, שם רצחו הנאצים כמה עשרות אנשים. שאר היהודים הובלו לגטו בדמביצה, שם רוכזו יהודים מכל האזור. במהלך קיץ 1942 רצחו הנאצים את רוב יושבי הגיטו בדמביצה, חלקם הוצאו להורג בבורות ביערות הסמוכים וחלקם נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ.[13]
אישים ודמויות
יצחק אבן – נולד ברוזוודוב בשנת 1862. תלמיד חכם, עורך עיתונים ('מחזיקי הדת', 'החלוץ', 'המגיד') וכתב מספר ספרים. מייסד בית ספר העברי הראשון בגאלציה בלבוב בשנת 1895. לפני מלחמת העולם הראשונה היגר לארצות הברית.[14]
לקריאה נוספת
- נ' בלומנטל, ספר יזכור רוזוואדוב, ירושלים תשכ"ח
- Jakimyszyn, Anna, Historia Rozwadowskich Żydów'/ 'Die Geschichte der Rozwadower Juden
- Skromak, Elżbieta, Żyd, mój sąsiad: dialog kultur w przedwojennym Rozwadowie = The Jew, My Neighbor: The Dialogue of Cultures in Pre-War Rozwadów, redaktor naukowy Leszek Hońdo, translated by Jerzy Juruś
הערות שוליים
- ^ א' גלמן, השבילים היוצאים מלובלין, ירושלים תשע"ח, עמ' 34
- ^ בפנקסי הקהילות של ועד ד' ארצות שהיה קיים עד שנת 1764 רוזוודוב אינה מוזכרת.
- ^ נ' בלומנטל, ספר יזכור רוזוואדוב, ירושלים תשכ"ח, עמ' 22–23.
- ^ שם, עמ' 21.
- ^ נ' בלומנטל, ספר יזכור רוזוואדוב, ירושלים תשכ"ח, עמ' 25
- ^ נ' גלבר, תולדות התנועה הציונית בגאלציה, ירושלים 1959, עמ' 726.
- ^ א' שטיגליץ, תורת חסד, פיעטקרוב 1932, עמ' קכט
- ^ נ' בלומנטל, ספר יזכור רוזוואדוב, ירושלים תשכ"ח, עמ' 26
- ^ נ' בלומנטל, ספר יזכור רוזוואדוב, ירושלים תשכ"ח, עמ' 60, עמ' 157–158.
- ^ נ' בלומנטל, ספר יזכור רוזוואדוב, ירושלים תשכ"ח, עמ' 165-155
- ^ י' פולק, פליטים יהודים מפולין 1939–1946, עמ' 232.
- ^ הערך 'רוזוודוב' באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- ^ הערך 'רוזוודוב' באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- ^ יצחק אבן, באתר library.osu.edu
38725285קהילת יהודי רוזוודוב