הקהילה היהודית בוויסבאדן שבגרמניה היא קהילה עתיקת יומין. כבר במסמכים מהמאה ה-14 מוזכר קיומם של יהודים בוויסבאדן, שהייתה אז בירת דוכסות נאסאו.[1] במאה ה-16 התיישבו המשפחות היהודיות המעטות בשלושה רחובות שכונו "סמטת היהודים".[1] יהודים שהגיעו לוויסבאדן להתרפא זכו ב"סמטת היהודים" לאכסניה, בתי מרחץ ומזון כשר. בתחילת המאה ה-17 הגיעו יהודים נוספים לעיר; כעבור שנים מעטות הוגלו היהודים מוויסבאדן, אך עד סוף המאה שבו להתיישב בעיר.[2]
עם מינויו של אברהם גייגר, ממנהיגי הרפורמים, לרב העיר בשנת 1832, נפרדה הקהילה האורתודוקסית, שנשמעה לרש"ר הירש, מהקהילה הכללית. הקהילה האורתודוקסית קיימה טקסי תפילה נפרדים, מוסדות חינוך נבדלים וגם קבורה בבית קברות עצמאי.
אל ויסבדאן הגיעו מתרפאים מכל אירופה כדי לרחוץ במעיינות המים ולשתות ממימיהם, ומעמדה כעיר קיט אִפשר לפליטים מן המזרח להתגורר בה מבלי שנדרשו לאישורי שהייה; וכך הקהילה היהודית בוויסבאדן גדלה במהלך מלחמת העולם הראשונה ובין שתי מלחמות העולם כשהפכה למקלט ליהודים חסרי נתינותגרמנית.
בראשית המאה ה-20 נפרדו היהודים המזרח-ארופאים מהקהילה האורתודוקסית, והקימו קהילה אוטונומית בתוך הקהילה הרפורמית. כך שבמאה ה-20 התקיימו שלוש קהילות יהודיות זו לצד זו בעיר: קהילה רפורמית, קהילה אורתודוקסית וקהילה גדולה של מהגרים ממזרח אירופה, שכונו "אוסטיודן".[2]
ראשוני היהודים התיישבו בוויסבאדן כבר במאה ה-14, עיסוקם העיקרי היה סביב המרחצאות שהעיר משופעת בהם. במאה ה-16 התגוררו היהודים במספר רחובות שתושביהם היו יהודים בלבד. רחובות אלו נקראו "סמטת היהודים".
ב-1626 גורשו כל היהודים מוויסבאדן, ורק ב-1638 יכלו לחזור ולהתיישב בעיר. יהודי בשם נתן היה הראשון שקיבל זכות ישיבה לשנה, אבל ישב במקום מעל עשרים שנה. ב-1747 היו בעיר תשע משפחות של יהודים.
ב-1732 פורסמה "חוקת היהודים" של רוזנות נסאו זארבריקן, שהגבילה מאוד את זכויותיהם. נאסר עליהם להשתמש במרחצאות ששימשו נופשים נוצרים, וכן נאסר עליהם להשתמש בטיילת ולהשתתף במשחקי המזל בבית ההימורים. היהודים פתחו בתי קפה ומסעדות לעצמם. האפליה הייתה קיימת גם במסחר; יהודים הורשו לערוך את קניותיהם בשוק רק במועדים קבועים מראש, וכן הוגבלו במספר הבהמות שיכלו לקנות ולשחוט. עד 1800 התמנה ראש הקהילה בידי השלטונות הגרמניים.[3]
במאות ה-17 וה-18, כשהוטל איסור על יהודי הסביבה לרחוץ במרחצאות של הנוצרים, שימשו המרחצאות היהודיים בוויסבאדן את התושבים היהודים.[2]
השפעת רוח האמנציפציה החלה לחדור גם לרוזנות נסאו, וההגבלות על היהודים נעלמו בהדרגה עד למתן שוויון זכויות מלא ב-1848. בתחילת המאה ה-19 ישבו בוויסבאדן כ-18 משפחות יהודיות. רובן התגוררו ברחוב אחד (Langasse) ורב הקהילה היה גם השוחט והדיין ומנהיג הקהילה. ב-1820 ישבו בוויסבאדן 85 יהודים.
משנת 1732 עד 1826 התקיימה התפילה בבתים פרטיים, ורק ב-1826 נחנך בית כנסת, שבנייתו מומנה על ידי הבנקאי היהודי רוטשילד מפרנקפורט.[3]
במאה ה-19 הפכה הקהילה היהודית המקומית הכללית לרפורמית, ובמקביל הקימו האורתודוקסים קהילה עצמאית בנפרד. הרש"ר הירש, שתמך בהיבדלות קהילות מתוך הרפורמים, כפי שהתבטא בהזדמנות: ”מוטב להיקבר בסקסנהוזן תחת סימן דת אחרת מאשר להסכים לדעותיהם של אלה”,[4] היה מעורב בהקמת קהילה זו, שהייתה הראשונה שהלכה בדרכו, ובמכתב תמיכה לקהילה האורתודוקסית מתאריך 22 במרץ1877, סיכם את דעתו: ”קהילה שאינה עונה על דרישות אלה, אל לו ליהודי מאמין להשתייך אליה, גם אם הוא מעמיד את עצמו בסכנה שלאחר פטירתו הקהילה הריפורמית לא תאפשר את קבורתו בבית הקברות היהודי שבשליטתה, וייאלץ להיקבר בבית קברות נכרי!”.[5]
לצד בתי הכנסת הליברלי והאורתודוקסי היו בוויסבאדן בתי תפילה נוספים, אחד בנוסח קונסרבטיבי, ואחרים שפעלו רק בשבתות ובחגים ושימשו את היהודים ממזרח אירופה.
לפי חוק חינוך חובה שהתפרסם ב-1819 חויבו גם הילדים היהודים ללמוד בבתי הספר היסודיים הכלליים בעיר. לימודי תורה ועברית התקיימו בבתי ספר נפרדים ללימודי דת.
סניפים של קרן היסוד ושל התנועה הציונית נפתחו ב-1900. ב-1905 ישבו בוויסבאדן 2,109 יהודים. 57 חיילים מבני הקהילה נפלו בשדות הקרב במלחמת העולם הראשונה.[3]
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התפתחה עוד הקהילה היהודית והוקמו מוסדות חינוך וסעד. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה פעלו כעשרה ארגונים קהילתיים: חברה קדישא, ארגוני נשים, קופת הלוואה, ארגון בעלי מלאכה, ארגונים לאחזקת בתי יתומים ובתי חולים. בנוסף היו במקום בית אבות, גן ילדים יומי, מטבח ציבורי כשר ומקהלה.[3]
יהודי ויסבאדן היו שותפים פעילים בחיי העיר, וכ-30% מרופאי המחוז היו יהודים.
יהודי ויסבאדן תפסו מקום נכבד בכלכלת העיר. הם היו סוחרים, בעלי מלאכה, בעלי בתי חרושת, בנקאים, בעלי מלונות ומסעדות. בין בעלי המקצועות החופשיים היו שופטים, אחדים מהם פרופסורים ידועי שם, אדריכלים, מוזיקאים, מורים, סופרים ושחקנים. יהודים פעלו גם כחברי מועצת העיר.[3]
ב-1924 התכנסה בוויסבאדן ועידת ציוני גרמניה בהשתתפות נשיא ההסתדרות הציונית ד"ר חיים ויצמן. במשך התקופה שמ-1927 עד אפריל 1933, הודפס בוויסבאדן שבועוןחדשות יהודי. ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, מנתה האוכלוסייה היהודית של ויסבאדן כ-2,700 משפחות יהודיות, שהיוו כ-2% מאוכלוסיית העיר.
כ-30% מיהודי ויסבאדן בין שתי מלחמות העולם היו מהגרים ממזרח אירופה. הללו, שענו לכינוי "אוסטיודן", לא מצאו את מקומם בקהילה האורתודוקסית ולכן השתייכו לקהילה הרפורמית בה קבלו אוטונומיה. קהילתם נקראה "אהבת ציון".[2]
הנער הערש מיילך דורנר נרצח בפולין, אליה 'גלה ללמוד תורה'.
רפאל שטיינברג נרצח במידנאק
ישנן 2 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה
חיים תחת השלטון הנאצי
ב-1933 היו בוויסבאדן כ-2,700 יהודים, שהיוו פחות מ-2% מאוכלוסיית העיר. שיעור ההצבעה לנאצים בוויסבאדן היה גבוה משיעור ההצבעה הארצי, והם זכו במחצית בהמושבים במועצת העיר.
לאחר שזכו בשליטה במועצת העיר התנכלו הנאצים ליהודים והשתדלו להדירם מחיי הכלכלה והציבור. יהודים הוכו בידי צעירים נאצים, הם פוטרו ממשרות רשמיות והוטל חרם על הרופאים, עורכי דין ובעלי עסקים יהודים. ביום החרם, 1 באפריל 1933, סומנו חנויות יהודיות והודבקו שלטי אזהרה על משרדי עורכי דין ומרפאות רופאים יהודיים. בתי כלבו ועסקים יהודיים הוחרמו, העובדים היהודיים פוטרו מבתי העסק המוחרמים ונאצים זכו במשרותיהם. שני סוחרים יהודים נרצחו בשני מקרי אלימות נפרדים בוויסבאדן.[2]
ליל הבדולח
בפרעות ליל הבדולח מצאו את מותם עשרות יהודים מבני העיר, מאות נעצרו, וכמה בתי כנסת נחרבו.
במהלך הפוגרום בנובמבר1938, הציתו אנשי אס-אס את בית הכנסת הגדול ברחוב מיכלסברג. מכבי האש כיבו את האש. אנשי אס-אס חזרו והרסו את הריהוט והציוד של בית הכנסת בגרזנים, ערמו את השברים והציתו אותם. מכבי האש הגנו על בניינים סמוכים מפני האש אך בית הכנסת עצמו נשרף כליל. בית הכנסת האורתודוקסי בפרידריכשטרסה נהרס בחלקו ואולם תפילה של "אהבת ציון" (ציבור מתפללי "יהודי המזרח", יהודים ממוצא מזרח אירופאי) ניזוק אף הוא.
הפורעים פגעו גם בבתיהם ועסקיהם של היהודים והרסו מאות מהם. יהודים הוכו באכזריות. במהלך הפוגרום מתו 23 יהודים, חלקם נרצחו ואחרים התאבדו. מאות יהודים מוויסבאדן וביניהם שישה רופאים נעצרו ונשלחו למחנה הריכוז בוכנוואלד, בין העצורים היה גם הרב לצרוס.[2]
במרס 1933 היוו הרופאים היהודים כ-30% מרופאי העיר והמחוז ואחדים מהם היו בהנהלת איגוד הרופאים. ב-1934 מחק איגוד הרופאים הנאציים את שמות הרופאים היהודים והקומוניסטים מתוך מדריך הנופש המקומי. היה זה הצעד הראשון להדרת הרופאים היהודים. ב-1935 פרסמו השלטונות מדריך של כ-700 עסקים יהודיים בעיר, כ-200 עסקי טקסטיל, כ-50 רופאים, וכן בתי מסחר ובעלי מקצועות חופשיים. המדריך כלל גם יהודים למחצה או לרביע, פורסמה גם רשימת הארגונים היהודיים.[2] עד 1938 היגרו כמחצית מהרופאים היהודים בעיר לארצות הברית, וארץ ישראל. ב-1939 נשללה זכותם של הרופאים יהודים לעסוק במקצועם.
עם גילויי האנטישמיות גבר הסיוע הקהילתי בוויסבאדן, הפעילות החינוכית והתרבותית המשיכה במגבלות החוקים המפלים, ובנוסף ניתן סיוע למבקשים להגר.
ראשונים נפגעו ה"אוסטן יודן", הם גורשו לפולין ב-1938, ממשלת פולין שללה את אזרחותם כבר ב-1935 ולכן לא הורשו להיכנס אליה. והם נותרו בגבול רעבים ותשושים ורבים מהם מצאו את מותם.
אחרי המלחמה, בדצמבר 1946, נוסדה בעיר קהילה חדשה. בסיוע שלטונות הצבא האמריקאי חידשו ושיפצו את בניין בית הכנסת האורתודוקסי. ב-1950-1949 היו בעיר 350 יהודים, %0.1 מכלל האוכלוסייה. ב-11 בספטמבר 1966 נחנך בבית הקהילה החדש בית כנסת בן 174 מקומות ישיבה לגברים ולנשים. בבניין גם משרדים, אולמות לאירועים, ספריה, חדרי לימוד וחדרים למטרות שונות. על אתר בית הכנסת הליברלי הקימה עיריית ויסבאדן ב-1952 גן על שם המשורר היינריך היינה, ובגן לוח זיכרון לבית הכנסת שעמד באותו מקום.
ב-1970 ישבו במקום 345 יהודים.[3]
תקריב של שמות הנספים על קיר הזיכרון בוויסבאדן
הנצחת הקהילה
בוויסבאדן מספר מוקדי הנצחה לקהילה היהודית שהייתה ואיננה.
שטולפרשטיין ("אבני נגף", Stolperstein) אבני זיכרון הנקבעות ליד מקום מגוריהם האחרון של הקורבנות, לטקס ההצבה מוזמנים בני משפחה ששרדו.[7]
בוויסבאדן הוקם מוזיאון פעיל לזכרם של יהודי מזרח אירופה, Aktives Museum Spiegelgasse für deutsch-jüdische במוזיאון תערוכות המציגות את קורות חייהן של משפחות יהודיות שחיו בוויסבאדן. חוקרי המוזיאון מתחקים אחרי שרידי יהודי ויסבדאן, ויוצרים עלוני זיכרון לקרבנות השואה. המוזיאון מציע סיורים באתרי הזיכרון ובבתי הקברות היהודיים.[8]
קיר זיכרון הוקם על חורבותיו של בית הכנסת הגדול ברחוב מיכלסברג שבוויסבאדן, שנהרס בליל הבדולח, על הקיר חרותים שמותיהם של קרבנות השואה.[8]
לוחיות זיכרון נקבעו על קירות המבנים ששמשו כ"בתי יהודים" שהוקמו בוויסבאדן בתקופת השואה: בתים בהם רוכזו יהודי העיר המיוחסים ,(יהודים בעלי אזרחות גרמנית, מישלינג ויהודים שנישאו לבני זוג נוצריים בנשואי תערובת), לפני שילוחם אל מותם.[7]
.jpg)
עופר אדרת, כבוד לאס־אס, עד הקבר, באתר הארץ, 16 במאי 2014
