קבוצת הארמיות ה-12
קבוצת הארמיות ה-12 הייתה קבוצת ארמיות של כוחות בעלות הברית, אשר פעלה במערב אירופה במלחמת העולם השנייה ונחשבת ליחידה הצבאית הגדולה ביותר אי פעם של צבא ארצות הברית.
מפקדת קבוצת הארמיות הוקמה בלונדון ב-14 ביולי 1944, חמישה שבועות לאחר הפלישה לנורמנדי. כמפקדה התמנה לוטננט גנרל עומר ברדלי, ששימש עד אז כמפקד הארמייה האמריקנית הראשונה. הוא עמד בראשה עד לפירוקה.
לאחר הפריצה מנורמנדי בראשית אוגוסט 1944 הוכפפו לקבוצת הארמיות ה-12 הכוחות האמריקניים בצרפת, אשר פעלו עד אז תחת פיקודה של קבוצת הארמיות ה-21. היא ניצבה בגזרה המרכזית של חזית בעלות הברית במערב אירופה. משמאלה (מצפונה) פעלה קבוצת הארמיות ה-21 (שבפיקודה פעלו כוחות בריטים וקנדיים). מימינה (מדרומה) התייצבה קבוצת הארמיות השישית, שהוקמה לקראת פלישת בעלות הברית לדרום צרפת ב-15 באוגוסט 1944 (מבצע דרגון) (בפיקודה פעלו כוחות אמריקניים וצרפתים). מפקדי קבוצות הארמיות ה-21 והשישית היו הגנרלים ברנרד לו מונטגומרי הבריטי וג'ייקוב דיוורס האמריקני (בהתאמה).
תחת פיקוד קבוצת הארמיות ה-12 פעלו מרבית הכוחות האמריקניים שנשלחו לחזית הלחימה במערב אירופה. היא פעלה בצרפת, בלגיה, לוקסמבורג, הולנד, גרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה, וכוחותיה לחמו בקרב הארדנים בסוף 1944. בעת התקדמות כוחות בעלות הברית לתוך גרמניה ב-1945 פעלו במסגרתה ארבע ארמיות אמריקניות – הארמייה האמריקנית הראשונה, הארמייה האמריקנית השלישית, הארמייה האמריקנית התשיעית והארמייה האמריקנית ה-15, וביום הניצחון באירופה עמדו תחת פיקודה 1.3 מיליון חיילים. ככזו, היא הייתה היחידה הצבאית הגדולה ביותר אי פעם של צבא ארצות הברית.
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה פורקה קבוצת הארמיות ה-12.
