קארל זדנייק קלימה

תבנית אישיות ריקה

קארל זדנייק קלימה (בצ'כית: Karel Zdeněk Klima;‏ 3 באוקטובר 1883, ^[1] ברנו - 23 באוגוסט 1942, טרזין) היה עיתונאי צ'כי, העורך הראשי של העיתונים Lidové noviny ו-Českého slova, שהוצא להורג במהלך "מבצע היידריך", מבצע הנקמה של הגרמנים בצ'כים לאחר ההתנקשות בריינהרד היידריך.

קורות חיים

נעורים ולימודים

קלימה היה בנו של המסגר קארל קלימה ואשתו מארי קלימובה לבית פזובה. הוא סיים את לימודיו בגימנסיה הריאלית של ברנו ובשנת 1901 נכנס לאוניברסיטה הטכנית הצ'כית בברנו, שם התמחה בגאודזיה. הוא עזב את לימודיו לאחר שנתיים והקדיש את עצמו לעיתונאות. משנת 1901 שיתף פעולה עם העיתון "מאת עיתון העם" (Lidovými novinami), בשנת 1903 הפך לעורך פוליטי ותרבותי ושנה לאחר מכן הפך לכתב הפרלמנטרי הראשון של העיתון בווינה. בין השנים 1910 ל-1911 תרם לטור התרבותי של ה-Vienna Papers. הוא נאלץ לעזוב עבודה זו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כאשר התגייס לצבא.

מעבר לפראג

זמן קצר לאחר הקמת צ'כוסלובקיה, עבר קלימה עם משפחתו לפראג, שם ייסד בשנת 1920 את מערכת "עיתון העם" (Lidové noviny) בפראג. במהלך תקופה זו פעלו בעיתון אישים ידועים ובהם האחים צ'אפק (יוזף וקארל), אדוארד באס, קארל פולצ'ק ופרנטישק לאנגר. לקלימה היה סגנון עיתונאי ייחודי, שבו קיצר את הטקסט כך ש"לא ניתן היה למחוק ממנו דבר". אשתו הראשונה נפטרה בשנת 1921, והוא נישא בשנית שנתיים לאחר מכן. הוא עמד בראש מערכת העיתון בפראג עד 1927, אז מונה לנהל את מערכת העיתון הראשית בברנו. בשנת 1930 חזר לפראג כדי לנהל את העיתון "מילה צ'כית" (České slovo).

פרוטקטורט, מעצר ומוות

במהלך הלחץ הבינלאומי הגובר על צ'כוסלובקיה, הוא הופיע ברדיו להגנת החירות ודיבר בהלוויותיהם של יאן הרבן, ארנה נובאק וקארל צ'אפק. בשנת 1937 התגרש ונישא שוב, בפעם השלישית. לאחר הקמת הרפובליקה הצ'כוסלובקית השנייה, חזר לעיתון לידובה נוביני, שם קיבל על עצמו את תפקיד העורך הראשי. הוא ניסה לשמור על האוריינטציה הא-פוליטית של העיתון ושם את הדגש על כתבות תרבותיות. בשנת 1941, לאחר שריינהרד היידריך נכנס לתפקידו בבוהמיה ומוראביה, הוא התפטר מתפקיד העורך הראשי ונסוג לבידוד.

כתוצאה מהלשנה, הוא זומן לחקירה בארמון פצ'ק הידוע לשמצה ב-3 באוגוסט 1942, נעצר והועבר לטרזין. שם, יחד עם שלושה אסירים נוספים, עונה באכזריות. ככל הידוע, תחילה הוכה קשות, לאחר מכן הורעב במשך מספר ימים, ולבסוף (תוך כדי מכות בלתי פוסקות) אולץ לאכול פירה עם תרכיז של מלח, פלפל ופלפלים חריפים. הוא נותר ללא מים במשך מספר שעות, שבמהלכן התרכיז איכל את קרביו. הוא מת כתוצאה מהעינויים ב-23 באוגוסט 1942. הוא קבור בבית הקברות מלוואז'ינקי.