צפירור

צפירור (הלחם של צפירה + אור; מוכר יותר במילת הסלנג צָ'קָלָקָה)^[1] הוא התקן ברכב ביטחון הכולל שילוב של פנסים צבעוניים וסירנה, ולעיתים גם מערכת כריזה, שמטרתם להבליט את נוכחותו של רכב הביטחון, ובפרט לאפשר לו תנועה בלתי מופרעת בעת נסיעה מבצעית. לעיתים גם כלי רכב שאינם רכבי ביטחון, כגון משאיות גרר, אוטובוסים להסעת תלמידים וציוד מכני הנדסי, מורשים להפעיל אורות דומים בעת מילוי תפקידיהם.

במדינות רבות הפעלת הצפירור מקנה למשתמש בו זכויות מיוחדות, כגון הזכות לעבור בצומת ברמזור אדום, ומציבה דרישות למשתמשי דרך אחרים להתנהג אחרת, כגון לאלץ אותם לזוז לצד הדרך כדי לאפשר לרכב הביטחון תנועה בלתי מופרעת.

בישראל

בתקנות התעבורה הישראליות מוסדרים בצפירור צבעי האורות הבאים:

ברכב משטרה, ברכב משטרה צבאית, ברכב הג"א וברכב צה"ל שאושר כרכב בטחון: כחול או כחול-אדום

ברכב שיטור משולב: כחול-צהוב

באמבולנס של מגן דוד אדום, באמבולנס של צה"ל, ברכב לכיבוי שרפות וברכב שאישרה רשות הרישוי כרכב בטחון: אדום, ובאישור ועדה משותפת לרשות הרישוי ולאגף התנועה במשטרת ישראל: כחול
ברכב גרירה וחילוץ, ברכב עבודה, ברכב ליווי, ברכב שמידותיו חורגות, ברכב המוביל מטען חורג ובכל רכב שקיבל היתר מרשות הרישוי: צהוב.

בנוסף לרכבי חירום, שעליהם מותקן צפירור קבוע, מכוניות המשרתות את אנשי מערכת הביטחון הישראלית ופקידים בכירים מצוידות בצפירור נייד, המוצב על גג המכונית ומופעל כשהללו נמצאים בנסיעת חירום או נחפזים לדרכם.

תקנות 93–95 לתקנות התעבורה קובעות את הזכויות המיוחדות של רכב ביטחון, שהוא רכב שבהתאם לתקנה 62 מותקן בו צפירור בצבע האמור בתקנה זו.

גיבור ספרה של אורלי קסטל-בלום, "ביוטופ", מתאר את אורות הצפירור הנשקפים מחלון ביתו בתל אביב:

כחול - משטרה.
אדום - אמבולנסים ומכבי אש.
כתום - עיריית תל אביב (כולל הגרר שלהם).
אדום וכחול - משטרת התנועה.
הרבה אדום והרבה כחול - אירוע רב-נפגעים.
כחול ועוד כחול ועוד כחול - שיירת וִי אַי פִּי.^[2]