צמחים רעילים בישראל
צמחים רעילים בישראל הם צמחים המכילים חומרים כימיים (פיטוכימיקלים) המשפיעים על בריאותם של בני האדם או בעלי חיים כתוצאה ממגע איתם או מבליעתם.[1] ישראל, בשל מיקומה הגאוגרפי הייחודי ומגוון האקלים שלה, מאכלסת מגוון עשיר של צמחים, וביניהם צמחים רעילים רבים הגדלים בר או מגודלים כצמחי נוי.[2]
מדי שנה נפגעים בארץ מספר בני אדם מהרעלות צמחיות, כאשר הפגיעה יכולה להתבטא בבחילה קלה ועד הרעלה חמורה הדורשת אשפוז.[1] לפי נתוני ארגון בטרם לבטיחות ילדים והמכון הארצי למידע בהרעלות, בשנים האחרונות דווח על 82 מקרים של היפגעות ילדים בעקבות חשיפה לצמחים רעילים, כאשר רוב המקרים היו בקרב ילדים עד גיל 4, ושליש מהמקרים בגילאי 5-9.[3]
רקע מדעי
מדוע ישנם צמחים רעילים?
הסבר מקובל בקרב חוקרים הוא שרעילות צמחים היא מנגנון הגנה שנועד כדי להגן על הצמחים מפני בעלי חיים שמנסים לאכול אותם.[2] מכיוון שצמחים אינם יכולים לנוע כדי להימלט מטורפיהם, הם זקוקים לאמצעים אחרים להגנה עצמית. בעוד שיש צמחים בעלי הגנות פיזיות כמו קוצים ועוקצים, האמצעי הנפוץ ביותר להגנה הוא כימי.
התפלגות חומרי הרעל בצמח
חומרי הרעל מצטברים ברקמות הצמח, אך תכולתם אינה אחידה. הריכוז הגבוה ביותר נמצא בדרך כלל ב:[2]
- עלים
- פירות בוסר (לא בשלים)
- זרעים
- שורשים ופקעות
ישנם צמחים שבהם חומרי הרעל מצויים בכל איברי הצמח, וישנם צמחים שהרעל נמצא רק באיברים מסוימים ו/או רק למשך תקופה קצרה (לדוגמה - רק בפרי לא בשל).[1] חלק מחומרי הרעל נהרסים על ידי ייבוש, חימום או בישול.[4]
משפחות צמחים בעלות רעילות גבוהה
מספר משפחות צמחיות ידועות כבעלות רעילות גבוהה יחסית:[1]
- משפחת ההרדופיים (Apocynaceae) - הרדוף הנחלים, הרדוף הגן
- משפחת הלופיים (Araceae) - דיפנבכיה, פילודנדרון, לוף, אנטוריום
- משפחת החלבלוביים (Euphorbiaceae) - קיקיון, תפוח סדום, חלבלוב
- משפחת הסולניים (Solanaceae) - דטורה, אטרופה בלדונה, סולנום
- משפחת הקטניתיים (Fabaceae) - אברוס, גליצין
- משפחת האסקלפיים (Asclepiadaceae) - פתילת המדבר הגדולה
בנוסף, ישנם צמחי פקעת רבים שהבצל שלהם רעיל, כגון: צבעוני, שושן, נרקיס, יקינתון, אירוס, אמריליס, בן-חצב, סתוונית, כלנית ועוד.[1]
צמחים רעילים מרכזיים בישראל
הרדוף הנחלים (Nerium oleander)
הרדוף הנחלים הוא השיח הרעיל הנפוץ ביותר בישראל. מקורו באזור הים התיכון, והוא נמצא בחורשות רבות ברחבי הארץ וגם בין בתים.[5]
מאפיינים:
- שיח ירוק-עד עם עלים ארוכים וצרים
- פרחים ריחניים בצבעי לבן, ורוד ואדום
- כל חלקי העץ רעילים מאוד[6]
רעילות: כל חלקי הצמח מפרישים בהיפצעם שרף חלבי או שקוף רעיל מאוד, המכיל גליקוזיד הלב אולנאנדרין. גם הצוף והדבש המיוצרים מהפרחים עלולים להיות רעילים. אכילת עלה אחד עלולה להמית ילד קטן.[4]
תסמינים: דופק איטי, האטה בפעימות הלב, אישונים מורחבים, עייפות, סחרחורות, שיתוק, חוסר הכרה ואף מוות.[4]
אזדרכת מצויה (Melia azedarach)
עץ אזדרכת ממלא חורשות בישראל ונמצא גם בין בתים. כל חלקי העץ רעילים ומסוכנים, כאשר הריכוז הגבוה ביותר של הרעל נמצא בפירותיו הצהובים המזכירים שילוב של ענב ותמר במראם.[7]
פרחיו לבנים וריחם מזכיר פירות הדר. הרעל אינו שורד בחום רב וכאשר מבשלים את פירותיו ניתן אפילו לאכול אותם.[6]
דטורה (Datura stramonium)
דטורה היא צמח בר נפוץ מאוד בישראל שגרם להרעלות קשות, במיוחד בקרב בני נוער וצעירים. הצמח בעל פרחים גדולים לבנים המתייבשים ויוצרים תרמיל עם פרי עגול ושעיר שמכיל זרעים.[8]
רעילות: לעיסת הזרעים והעלים משחררת חומרים פעילים רעילים (אלקלואידים טרופאניים כמו אטרופין וסקופולמין) שעלולים לגרום ל:
- צימאון ויובש בפה
- הזיות
- חום ודופק מהיר
- עליית לחץ דם
- פרכוסים ובלבול
- איבוד הכרה ומוות[8]
הצמח זקוף וגבוה, מתייבש בקיץ ומדיף ריח רע. הרעל מרוכז בעיקר בפרי וכן בקנה-השורש. הצמח נמצא בעיקר באזורי צפון הארץ והמרכז והוא בדרגה החמורה ביותר להרעלה.[6]
קיקיון מצוי (Ricinus communis)
קיקיון הוא שיח שיכול להגיע לגובה של עד חמישה מטרים. עלה הקיקיון הוא בצורת כף יד וגודלו עד 30 סנטימטרים. קליפת הזרע של הקיקיון מכילה את הרעל ריצין - אחד הרעלנים החזקים ביותר בטבע.[5]
רעילותם של הזרעים היא גבוהה ביותר, ופגיעתם קשה ועלולה לגרום למוות. תועדו מקרים של ילדים שאכלו ממנו בשוגג ומתו מהרעלה קשה.[5]
אטרופה בלדונה (Atropa belladonna)
זהו צמח עשבוני שנעשה שימוש בו בקוסמטיקה, במדע וברפואה. הצמח גדל באזורים פתוחים. כל הצמח, משורשו ועד עלי הכותרת, רעיל ביותר. אכילת 2-5 מפירותיו השחורים והקטנים שנראים טעימים, יכולה לגרום למוות.[7]
הצמח מכיל אלקלואידים שונים, במיוחד אטרופין וסקופולמין, המשפיעים על מערכת העצבים.
תפוח סדום (Calotropis procera)
עליו של העץ רחבים ושעירים וכשפוצעים אותם, נוטף מהם מיץ חלבי רעיל. העלים, הזרעים והגבעולים הצעירים רעילים.[7]
החומרים הרעילים בצמח הם: ספונינים ואלקלואידים הפועלים על מערכת העצבים ומדכאים אותה. הרעל עלול גם לעבור דרך שתיית חלב או אכילת בשר בעלי חיים שאכלו מהצמח.[6]
לוף מנומר (Arum maculatum)
כל סוגי הלוף מכילים חומרי רעל מסוג ארואין. החומר נהרס על ידי ייבושו וחימומו. בעלים ישנו חומר רעיל נוסף - אוקסלאט הסידן. אכילת החלקים הטריים מהצמח גורמים לצריבה, נפיחות ואף לחנק.[6]
דיפנבכיה מנוקדת (Dieffenbachia)
צמח נוי ביתי מצוי. הדיפנבכיה מכילה גבישי סידן בצורת מחטים (נקראים רפידים) ואנזימים הגורמים להרגשת צריבה קשה בפה ועלולים לגרום להתנפחות בלשון ולחסימת מעברי הנשימה.[7]
מנגנון הפגיעה של הצמח הוא ייחודי: תאים הנקראים אידיובלסטים נמצאים בכל חלקי הצמח, ומכילים גבישים בלתי מסיסים בצורת מחטים, אשר נורים בלחץ גבוה למרחק קצר בזמן הפגיעה בתא.[8]
בקרב ילדים מתחת לגיל 5, התופעות חמורות יותר ועלולה להתפתח נפיחות קשה בשפתיים ובלשון המסוכנת לחיים.[5]
סולנום (Solanum spp.)
צמחים ממשפחת הסולניים. גם תפוח האדמה והחציל משתייכים למשפחה זו. נפוצים בכל הארץ, בעיקר שלושת המינים: סולנום שעיר, סולנום שחור וסולנום זיתני.[4]
סולנום שעיר והסולנום השחור דומים מאוד וידועים בשמם העממי ענבי שועל. כל חלקי הצמח רעילים, במיוחד הפרי הלא בשל. בעיקר בפרי לא בשל, החומרים הרעילים הם סולנין, אלטרופין ועוד חומרים ציאניניים.[6]
צמחים רעילים נוספים
אחירותם החורש (Colchicum autumnale)
צמח המלבלב בשטחים פתוחים ויש לו פרחים צהובים המזכירים נרקיס. החומרים הרעילים שהוא מכיל (קולכיצין) יכולים לגרום לחולשה, שינויים בדופק הלב, ירידה בלחץ הדם, קוצר נשימה ואף חנק.[7]
פואנציאנה ארוכת אבקנים (Caesalpinia gilliesii)
מקור הצמח באוסטרליה וכל חלקיו רעילים.
לנטנה (Lantana camara)
שיח רב שנתי שמקורו בדרום אמריקה, ופירותיו הכתומים-צהובים רעילים ביותר. גם עליו רעילים ותועדו מקרים של ילדים שאכלו ממנו בשוגג ומתו מהרעלה קשה.[5] הצמח נפוץ מאוד בישראל וקצב התפשטותו זיכה אותו בתואר צמח פולשני על ידי המשרד להגנת הסביבה.[7]
טבטיה תרבותית (Thevetia peruviana)
צמח רעיל ממשפחת ההרדופים. בעת חיתוך הענפים יש להיזהר מהנוזל הלבן. העשן משריפת הענפים עלול להיות רעיל גם כן.[6]
צמחים רעילים בעלי חשיבות וטרינרית
מחקר שפורסם ב-Archives of Toxicology זיהה מספר צמחים בישראל הגורמים להרעלות בבעלי חיים והקשורים גם לבריאות האדם:[9]
- כליל ענק (Ferula communis) - מכיל נוגד קרישה חזק וגורם להפרעות קרישה חמורות בכבשות מרעה
- אמי (Ammi majus) - גורם לשינויים עיניים חמורים, במיוחד רטינופתיה פיגמנטרית בעופות ביתיים שנחשפו לאור לאחר אכילת הצמח
- חילבה (Trigonella foenum-graecum) - גרמה למיופתיה במעלי גרה
- חמציץ עקוב (Oxalis pes-caprae) - גורם להרעלת אוקסלאט בקנה מידה גדול בכבשים
צמחי מזון רעילים באיברים מסוימים
גם צמחים נפוצים של ירקות גינה יכולים להיות רעילים בחלקים מסוימים:[10]
תסמינים כלליים של הרעלה
תסמיני הרעלה מצמחים רעילים יכולים לכלול:[4]
- מערכת עיכול: בחילות, הקאות, שלשולים, כאבי בטן
- עור: גירודים, שלפוחיות, סומק, דלקות עור
- מערכת לב וכלי דם: שינויים בדופק, ירידה או עלייה בלחץ דם
- מערכת נשימה: קוצר נשימה, קושי בנשימה, חנק
- מערכת עצבים: הזיות, עוויתות, חוסר התמצאות, איבוד הכרה
- עיניים: אישונים מורחבים או מצומצמים
- כלליים: חום גבוה, צימאון, יובש בפה, כאב ראש, עייפות
במקרים חמורים: שיתוק או מוות.
מניעה וטיפול
מניעה
הטיפול הטוב ביותר בהרעלה הוא המניעה:[1][3]
- חינוך - להסביר לילדים ופעוטות שלא להכניס לפיהם צמחים לא מוכרים
- הרחקת צמחים - להרחיק צמחים רעילים מילדים קטנים
- סקירת השטח - לסרוק את שטח הגן באופן תדיר ולהסיר צמחים מסוכנים
- אי גידול - להימנע מלגדל צמחים רעילים בגינות הביתיות ובסביבת מעונות יום וגני ילדים
- זיהוי - ללמוד לזהות את הצמחים הרעילים הנפוצים
טיפול ראשוני
במקרה של חשד להרעלה מצמח:[4][10]
- אל תגרום להקאה ללא עצה מפורשת של רופא או רופא ממרכז ההרעלות - הדבר עלול להגביר את הסיכון לבעיות בריאות מסוימות
- צלם את הצמח - כדי לסייע בזיהוי
- התקשר למכון הארצי למידע בהרעלות (04-8541900) לפני טיפול בילד שאכל צמח לא מוכר
- מלא אחר ההוראות - של מרכז ההרעלות
- פנה לטיפול רפואי במקרים של תסמינים חמורים
מידע רשמי
המכון הארצי למידע בהרעלות נמצא בקריה הרפואית רמב"ם, חיפה, והוא הגוף המקצועי המרכזי למתן מידע והנחיות בנושא הרעלות בישראל.
ארגון בטרם לבטיחות ילדים מפרסם רשימות מעודכנות של צמחים רעילים שמומלץ שלא יהיו בקרבת מעונות יום וגני ילדים.[10]
קישורים חיצוניים
- Toxic plants - Flowers and wild plants of Israel
- רשימת צמחים רעילים - ארגון בטרם
- זהירות צמחים רעילים - צמח השדה
ספרות מקצועית
- יואב ויזל, ששון כהן וניסן בנימיני, "צמחי רעל בישראל", הוצאת המדור לאקולוגיה בע"מ, פתח תקווה: 1977[10]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 "צמחי רעל". משתלת סלונר. 2023-07-30.
- ^ 2.0 2.1 2.2 "מרחיקים את הצמחים המזיקים". זווית בחינוך.
- ^ 3.0 3.1 מורן רגב, הרעלה, דלקות עור ואלרגיות: אלו הצמחים המסוכנים לילדים, באתר ynet, 11 ביולי 2021
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 "מידע קיץ חשוב - זהירות צמחים רעילים". צמח השדה. 2023.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5 צמחים שעלולים לסכן את החיים של הילדים שלכם, באתר וואלה, 7 בפברואר 2018
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 "מגדיר צמחים רעילים". מלאכי הדרך.
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 "הרעלות מתחת לאף: צמחים ופרחים רעילים בארץ ובבית". מלאכי הדרך. 2025-02-23.
- ^ 8.0 8.1 8.2 איתי גל, כל העציצים והצמחים בבית שמסוכנים לנו, באתר ynet, 30 באוקטובר 2018
- ↑ Shlosberg A, Egyed MN (1983). "Examples of poisonous plants in Israel of importance to animals and man". Archives of Toxicology (באנגלית). 6: 194–6. PMID 6578721.
- ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 "צמחים רעילים". בטרם - בטיחות ילדים. 2021-06-16.
צמחים רעילים בישראל42118478