צמא
תחושת צמא היא תשוקה מודעת לשתיית מים. צמא מהווה חלק חשוב במנגנון ויסות משק המים בגוף, במצבים של הפרת האיזון לכיוון של חוסר במים, מתעוררת תחושת צמא. הגורם העיקרי ליצירת צמא הוא עליה באוסמולריות של נוזלי הגוף, המעידה על ירידה בנפח המים בגוף.
במוח נמצאים מספר אזורים שהפעלתם גורמת לתחושת צמא. אלו נמצאים בקדמת החדר השלישי של המוח ובגרעין הפראופטי (preoptic nucleus) שבהיפותלמוס. אזורים אלו מכונים מרכז הצמא.
אל מרכז הצמא שבמוח, מגיעים גרויים מאוסמורצפטורים המנטרים את כמות המומסים בפלזמת הדם ובנוזל מוחי שדרתי. במקביל להשפעתם על מרכז הצמא, גורמים האוסמורצפטורים לשחרור הורמון נוגד השתנה הפועל להקטנת איבוד מים בשתן. מרכז הצמא מופעל גם על ידי ירידה בנפח הדם, עליה ברמת אנגיוטנסין II ותחושת יובש בפה וברירית הוושט. מנגד, הרחבה של דפנות מערכת העיכול המעידה על כניסת מזון ומים, מדכאת את פעילות מרכז הצמא.
מכל הגורמים המשפיעים על פעילות מרכז הצמא, המשמעותית ביותר היא רמת האוסמולריות של הנוזל החוץ-תאי. די בשינוי של כאחוז וחצי באוסמולריות כדי לעורר תחושת צמא.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: צמאון |
