צבי נגן
| לידה |
27 באוקטובר 1912 בואר, הקיסרות הגרמנית |
|---|---|
| פטירה | 12 בינואר 1986 (בגיל 73) |
| שם לידה | הרברט נויגרטן |
| עיסוק | מלחין, מורה למוזיקה |
| כלי נגינה | כינור, ויולה, קונטרבס |
צבי נגן (27 באוקטובר 1912 – 12 בינואר 1986) היה מלחין ומורה למוזיקה ישראלי.
נולד בשם הרברט נויגרטן בבואר שבגרמניה. בנעוריו למד נגינה בכינור, בויולה ובקונטרבס. בשנת 1937 עלה לארץ ישראל, ובה המשיך את לימודיו המוזיקה אצל פאול בן-חיים, יוסף קמינסקי ויוסף טל והשתלם בדודקאפוניה אצל אלי ירדן.
נגן הרבה להלחין להרכבים קאמריים ולחליליות. כן כתב כמה יצירות קוליות ושירים לטקסטים מן התנ"ך וכן טקסטים אחרים. בשנת 1958 כתב את "התאמות" לשתי חליליות או חלילים וצ'לו בשיטת שנים-עשר הטונים ובהמשך כתב בשיטה זו עוד כמה יצירות חינוכיות וכן את "ארבעה קטעים לכלי נשיפה ממתכת", המלודיים אף כי נכתבו בשיטה דודקאפונית. נגן כתב יצירה אחת, אינטרמצו, שכללה גם כלי נגינה מזרחיים, אך סגנונו לא היה מזרחי באופיו.
היה שותף לכתיבת "וריאציות על נושא מאת פאול בן-חיים" ליום הולדתו ה-75 של מורו, יחד עם עמי מעייני, שולמית רן, אשר בן יוחנן ויעקב גלבוע, כולם תלמידיו של בן חיים.
נגן נפטר בתל אביב ונקבר בבית העלמין קריית שאול.[1]
צבי נגן41760930