צ'צ'לניק
 | |
| שרידי בית הכנסת בצ'צ'לניק | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 ויניצה |
| מחוז משנה |
 האיסין |
| שטח | 79.4 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 4,978 (2019) |
צ'צ'לניק (באוקראינית: Чечельник) היא עיירה במחוז ויניצה של אוקראינה. לפני מלחמת העולם השנייה התקיימה בעיירה קהילה יהודית.
בסוף מאה ה-16 התקיימה במקום אחוזה של אצילים פולנים בשל צ'צ'ל (מכאן שמה של העיירה). העיירה צ'צ'לניק השתייכה לאיחוד הפולני-ליטאי. לאחר החלוקה השנייה של פולין בשנת 1793 הפכה העיר לחלק מן האימפריה הרוסית. תחת השלטון הרוסי הייתה צ'צ'לניק חלק מפלך פודוליה. לאחר התפרקות האימפריה הרוסית הפכה העיירה לחלק מאוקראינה הסובייטית.
יהודי צ'צ'לניק
יהודים חיו בצ'צ'לניק מראשית היישוב. במהלך מרד חמלניצקי נרצחו כל יהודי העיירה על ידי הקוזאקים. יהודים שבו לעיירה בתחילת מאה-18. בשנת 1765 התגוררו בעיירה 545 יהודים. בשנים הבאות סבלו יהודי העיר מפרעות של היידמקים ובהמשך ממגפת הדבר. בשנת 1776 התגוררו בעיירה רק 185 יהודים. במהלך המאה ה-19, בשל התפתחות האזור, עלה מספר היהודים בצ'צ'לניק בהתמדה. בשנת 1835 עבר להתגורר בעיירה משה צבי מסאווראן ורבים מחסידיו התיישבו בעיירה. לאחר פטירתו בשנת 1838 המשיך בנו, רבי שמעון שלמה גוטרמן מסאווראן, להתגורר בעיירה. נכון לשנת 1897 התגוררו בצ'צ'לניק 3338 יהודים (כ-40% מכלל התושבים). בעיירה פעלו 5 בתי כנסת.
במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה סבלו יהודי העיירה מפרעות של אוקראינים. בשל אימת הפרעות נמלטו יהודים רבים מהעיירה. לאחר תום המלחמה והתבססות השלטון הקומוניסטי עזבו תושבים רבים את העיירה (ביניהם יהודים רבים). היהודים שהתגוררו בעיירה עבדו בעיקר במוסדות ממשלתיים ובקואופרטיבים, וקצתם התארגנו לעבודה חקלאית בקולחוז יהודי. במהלך שנות ה-20 וה-30 פעלו בעיירה "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר יהודי שהתנהל ביידיש. נכון לשנת 1939 התגוררו בעיירה 1327 יהודים (כשני שלישים מתושבי העיירה).
ביולי 1941, עם פלישתם לברית המועצות, כבשו הגרמנים את צ'צ'לניק והעיירה סופחה לטרנסניסטריה. כל היהודים שחיו אז בעיירה רוכזו בגטו. אליהם הצטרפו יהודים שהצליחו להימלט משני יישובים סמוכים וכן כ-1000 יהודים שגורשו מרומניה. היהודים שבגטו נצטוו לענוד טלאי צהוב. גברים ונשים עד גיל 60 הועסקו בעבודות כפיה אל מחוץ לגטו. את הגטו ניהל יודנראט ובו 11 חברים. בחורף 1941-1942 נפטרו כשליש מתושבי הגטו ממגפת טיפוס הבהרות שפרצה בגטו. בינואר 1943 קיבלו תושבי הגטו סיוע מקהילות יהודיות ברומניה, מה ששיפר את מצבם. בעיר פתחו מרפאה ובית תמחוי לנזקקים. בגטו צ'צ'לניק פעלה מחתרת יהודית, ששיתפה פעולה עם הפרטיזנים בסביבה. צעירים יהודים מהגטו הצליחו, בעזרת המחתרת, להימלט ממנו ולהצטרף אל הפרטיזנים. צ'צ'לניק שוחררה בידי הצבא האדום במרץ 1944, בעת שחרורו חיו בגטו כ-1000 יהודים.
בתום המלחמה המשיכו כמה מאות יהודים להתגורר בצ'צ'לניק. בעיר התקיימה קהילה חסידית בראשותו של רבי ברוך גוטרמן, נינו של משה צבי מסאווראן. הוא נפטר בשנת 1950. לאחר פטירתו סגרו השלטונות את בית הכנסת היחיד שעוד פעל בעיירה. במהלך שנות ה-70 עזבו רבים מיהודי צ'צ'לניק את העיירה - בעיקר לערים גדולות בברית המועצות אך גם לארצות הברית ולישראל. אחרוני היהודים עזבו את העיירה בתחילת שנות ה-90 ועלו לישראל.
קישורים חיצוניים
צ'צ'לניק41766796Q1721808