לדלג לתוכן

צ'ולמוגרה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

צ'וֹלמוּגְרָה (שם מדעי: Hydnocarpus pentandrus, בעבר Hydnocarpus wightianus) הוא מין עץ בגודל בינוני ממשפחת האכריים (אנ') (Achariaceae). עץ דו-ביתי זה צומח לגובה של עד 10 מטרים ביערות נשירים לחים בהרי גהט המערביים בהודו.[1]

שמן זרעי הצ'ולמוגרה היה בשימוש נרחב ברפואה ההודית המסורתית, במיוחד באיור ודה, וברפואה הסינית המסורתית לטיפול בצרעת. הוא נכנס לרפואה המערבית המוקדמת במאה התשע-עשרה, לפני עידן הסולפונאמידים ואנטיביוטיקות אחרות, לטיפול במחלות עור שונות ובצרעת.[2] השמן ניתן כמרשם לצרעת כתערובת של תרחיף בגומי או כתחליב.[3][4]

בית גידול

בהודו: הוא צומח ביערות טרופיים לאורך הרי גהט המערביים, ולאורך החוף ממהאראשטרה ועד קרלה, וכן באסאם וטריפורה. לעיתים קרובות הוא ניטע בצידי דרכים באזורים הרריים.

במדינות אחרות: העץ נמצא בדרום-מזרח אסיה, בעיקר באזור ההינדו-מלאי, ומגדלים אותו גם בסרי לנקה, ניגריה ואוגנדה.

מורפולוגיה

זהו עץ נשיר למחצה הצומח לגובה של עד 10 מטרים. קליפת הגזע חומה וסדוקה; הקליפה הפנימית ורדרדה. הענפים הצעירים עגולים ומכוסים בשערות קטיפתיות זעירות.

  • העלים: פשוטים, מסורגים, נישאים על פטוטרות באורך 0.7–2.2 ס"מ. הטרף באורך 8–23 ס"מ ורוחב 3.5–10 ס"מ, בדרך כלל מוארך עד אליפטי-מוארך, קצהו מחודד וארוך (ולעיתים קרובות נושר), בסיסו צר, שוליו משוננים, מרקמו דמוי נייר והוא חסר שערות. העורק הראשי בולט, עם 5–7 זוגות עורקים משניים.
  • הפרחים: חד-מיניים בעלי 5 עלי כותרת בצבע לבן-ירקרק, 5 עלי כותרת ו-5 עד 15 אבקנים.[1] הם ערוכים בתפרחת מסוימת או בלתי מסוימת (צורת אשכול), ולעיתים מופיעים כפרחים בודדים בחיק העלים. הפריחה מתרחשת מינואר עד אפריל.
  • פירות: הפרי הוא ענבה מעוצה, עגולה, צמרית בקוטר של כ-6–10 ס"מ. צבעו שחור כשהוא צעיר והופך לחום בהבשלה. הפרי מכיל זרעים רבים.[5]

עצים מהמין המניב את שמן הצ'ולמוגרה מגיעים לגובה של 12–15 מטרים ובהודו מניבים פרי בחודשים אוגוסט וספטמבר. הפירות דמויי ביצה, בקוטר של כ-10 ס"מ, עם קליפה עבה ומעוצה. בתוכם יש 10–16 זרעים שחורים המשובצים בציפת הפרי. הזרעים מהווים כ-20% ממשקל הפרי. עץ טיפוסי מניב כ-20 ק"ג זרעים בשנה. הגרעינים מהווים 60-70% ממשקל הזרע ומכילים כ-63% שמן בצבע צהוב חיוור.

שמן צ'ולמוגרה

השמן מזרעי הידנוקרפוס פנטנדרוס (Hydnocarpus pentandrus) היה בשימוש נרחב בצורות שונות של רפואה הודית מסורתית וברפואה הסינית המסורתית לטיפול בצרעת. השמן הובא לאנגליה על ידי פרדריק ג'. מואט (אנ'), ושם שימש בצורתו הגולמית כתרופה לשימוש חיצוני ופנימי.

המרכיבים הכימיים של השמן נותחו כדי לבדוק את פעילותם הפרמקולוגית הפוטנציאלית על ידי פרדריק בלדינג פאוור (אנ'), שעבד במעבדות המחקר הכימיות ולקם, בשנת 1904.[6] פאוור ועמיתיו בודדו חומצה הידנוקרפית (אנ'), שנוסחתה היא C16H28O2, מזרעי העצים Hydnocarpus wightiana ו-Hydnocarpus anthelmintica.[7] הם הכניסו את המיצוי לשימוש רפואי, והוא נותר בשימוש עד שסולפונאמידים ואנטיביוטיקות הפכו דומיננטיים יותר בטיפול במחלות עור שונות ובצרעת.[2][7]

מאפיינים פיזיקליים והרכב

השמן הוא מוצק למחצה בטמפרטורת החדר וחסר ריח. ניתוח באמצעות כרומטוגרפיית גז-נוזל (אנ') הראה שהשמן מכיל את חומצות השומן הבאות: חומצה הידנוקרפית (אנ'), חומצה צ'ולמוגרית (אנ'), חומצה גורלית, הומולוגים ציקליים נמוכים, חומצה מיריסטית (אנ'), חומצה פלמיטית, חומצה סטארית, חומצה פלמיטולאית (אנ'), חומצה אולאית, חומצה לינולאית וחומצה לינולנית.[8] השמן ייחודי בכך שהוא אינו מורכב מחומצות שומן בעלות שרשרת ישרה, אלא מחומצות בעלות קבוצה טבעתית (ציקלית) בקצה השרשרת.[9] השמן מכיל גם 5'-מתוקסיהידנוקרפין, חומצה חלשה אמפיפילית, ואיזוהידנוקרפין.

לשמן הגולמי יש צבע חום-ירקרק חיוור, וניתן לזקק אותו בקלות לשמן לבן ומימי המכיל שלוש חומצות שומן ציקלופנטניות.

טבלה: הרכב חומצות השומן של השמן[10]

חומצה H. kurzil H. wightiana H. odorata
חומצה הידנוקרפית (אנ') 23.0 22.9 ..
חומצה צ'ולמוגרית (אנ') 19.6 35.0 ..
חומצה גורלית 25.1 12.8 ..
הוֹמוֹלוֹגִים צִיקְלִיִּים נְמוּכִים. 0.3 4.6 ..
חומצה מיריסטית (אנ') (C14:0) 0.6 0.8 0.4
חומצה פלמיטית (C16:0) 8.4 5.6 11.8
חומצה סטארית (C18:0) 1.6 4.7 ..
חומצה פלמיטולאית (אנ') (C16:1) 6.0 0.5
חומצה אולאית (C18:1) 5.4 3.6 21.8
חומצה לינולאית (C18:2) 1.6 1.8 29.3
חומצה לינולנית (C18:3) .. .. 31.2

הסימון דוגמת (C16:0) הוא דרך מקוצרת לתאר את המבנה הכימי של חומצת שומן. כאשר:
C: האות הראשונה, מייצגת את היסוד פחמן, המהווה את שלד המולקולה.
16: המספר הראשון (לפני הנקודתיים) מציין את מספר אטומי הפחמן הכולל בשרשרת של חומצת השומן. בדוגמה זו, יש 16 אטומי פחמן.
0: המספר השני (אחרי הנקודתיים) מציין את מספר הקשרים הכפולים בין אטומי הפחמן בשרשרת. אם המספר הוא 0, אזי זו חומצת שומן רוויה.

טבלת תכונות פיזיקליות של השמן

תכונה טווח
מקדם שבירה ב-C‏° 40 1.472-1.476
ערך יוד (אנ') 98–103
ערך סיבון (אנ') 198–204
ערך חומצה (אנ') מקסימום 25.0%
נקודת התכה ב-C‏° 20–25
משקל סגולי (ב-C‏° 25) 0.950–0.960

מיצוי

הזרעים דמויי ביצה, בלתי סדירים וזוויתיים, אורכם 2 עד 3 ס"מ ורוחבם 2 ס"מ. קליפתם חלקה, אפורה ושבירה; הגרעין שומני וצבעו חום כהה. מהזרעים מופק שמן שומני באמצעות כבישה, המוכר רשמית כ"שמן גינוקרדיה" בבריטניה, וכ"שמן צ'ולמוגרה" (Oleum chaulmoograe) בארצות הברית.[11]

את הפירות קוטפים באמצעות טיפוס על העץ או בעזרת מוטות ארוכים שאליהם קשור מגל. הפירות מקולפים בסכין, והזרעים נשטפים במים ולאחר מכן מיובשים בשמש. את הזרעים מקלפים מקליפתם החיצונית באמצעות פטיש עץ, פטיש ידני או מכונת קילוף. ניתן גם למעוך אותם במכבש סחיטה ובמטחנה רוטורית. הגרעינים מניבים תפוקת שמן של 43%. השמן המופק מאוחסן בחביות אבץ עד לייצואו.

צרעת

לפרי הצ'ולמוגרה יש היסטוריה ארוכה ברפואת האיור ודה וברפואה אסיאתית מסורתית אחרת כטיפול בצרעת, והוא הוכנס לשימוש ברפואה המערבית באמצע המאה ה-19.

האי מולוקאי בהוואי, שנקרא בעבר "ארץ המתים-החיים", ובו טופלו מצורעים בהצלחה יוצאת דופן בשמן הצ'ולמוגרה. תצלום משנת 1922.

שמן צ'ולמוגרה היה בשימוש נפוץ בראשית המאה ה-20 לטיפול בצרעת. הוא ניתן לשימוש חיצוני (שהיה בלתי יעיל) או ניטל בבליעה (יעיל יותר אך גורם לבחילה ונדחה לעיתים קרובות על ידי אנשים כמצב גרוע יותר מהצרעת).[7][12][13] המרכיב שנראה כי הוא מייצר פעילות אנטי-מיקרוביאלית (אנ') הוא חומצה הידנוקרפית (אנ'), תרכובת ליפופילית. ייתכן שהיא פועלת כאנטגוניסט של ביוטין.[14] החוקר האמריקאי ויקטור הייזר (אנ') פעל לפיתוח שיטה לשימוש בשמן נגד צרעת באמצעות עירוי תוך-ורידי או הזרקה תוך-שרירית.[7][15] יעילותו של שמן הצ'ולמוגרה כטיפול הייתה שנויה במחלוקת רבה; בעוד שחלק מהרופאים ראו בו טיפול יעיל, אחרים ראו בו טיפול בלתי יעיל.[7]

אסטר אתילי של השמן ("שיטת בול") פותח על ידי אליס בול בשנת 1916,[16][17] שמתה בפתאומיות לפני שהספיקה לפרסם את השיטה. עבודתה נגנבה על ידי ארתור ל. דין, שהחל לייצר כמויות גדולות של הטיפול וקרא לו על שמו.[18]

לאחר מכן הוא יוצר ושווק על ידי חברת בורוז ולקם (כיום גלקסו סמית' קליין) בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20. תכשירי השמן שימשו לעירוי תוך-ורידי עבור מצורעים. השמן הופק לעיתים קרובות ישירות מעצים בהודו, סרי לנקה או אפריקה. רופאים היו מכינים אסטרים אתיליים לטיפולים באופן מקומי. ביוני 1927, שחררה חברת בורוז ולקום את התכשיר המסחרי – נתרן הידנוקרפטי ששווק בשם "אלפול" (Alepol) – שגרם למעט תופעות לוואי לא נעימות. במאי 1928, דיווחו רופאים על ריפוי מצרעת אצל אנשים מסוימים שטופלו באלפול.[19] בשנות ה-40 של המאה ה-20, הוחלף שמן הצ'ולמוגרה בתרופות הסולפונים היעילות יותר.[16]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'ולמוגרה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 "Hydnocarpus pentandra". Indiabiodiversity.org.
  2. ^ 2.0 2.1 Norton, SA (באוקטובר 1994). "Useful plants of dermatology. I. Hydnocarpus and chaulmoogra". Journal of the American Academy of Dermatology. 31 (4): 683–6. doi:10.1016/s0190-9622(08)81744-6. PMID 8089304. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ↑ Cottle, Wyndham (28 ביוני 1879). "Chaulmoogra Oil in Leprosy". The British Medical Journal. 1 (965): 968–969. doi:10.1136/bmj.1.965.968. JSTOR 25251370. PMC 2239681. PMID 20749243. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ↑ Parascandola, J (2003). "Chaulmoogra oil and the treatment of leprosy". Pharmacy in History. 45 (2): 47–57. CiteSeerX 10.1.1.2.164. PMID 12894769.
  5. ↑ "Hydnocarpus pentandrus – Jangli Almond". Flowersofindia.net.
  6. ↑ Power, Frederick Belding; Gornall, Frank Howorth (1904). "LXXXV.—The constituents of chaulmoogra seeds". J. Chem. Soc., Trans. (באנגלית). 85: 838–851. doi:10.1039/CT9048500838. ISSN 0368-1645.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 Parascandola, John (2003). "Chaulmoogra Oil and the Treatment of Leprosy". Pharmacy in History. 45 (2): 47–57. ISSN 0031-7047. JSTOR 41112155. PMID 12894769.
  8. ↑ Sengupta, A.; Gupta, J. K.; Dutta, J.; Ghosh, A. (1 ביוני 1973). "The component fatty acids of chaulmoogra oil". Journal of the Science of Food and Agriculture. 24 (6): 669–674. Bibcode:1973JSFA...24..669S. doi:10.1002/jsfa.2740240606. PMID 4737104. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ↑ "Minor oil crops – Individual monographs (Allanblackia-Almond-Chaulmoogra-Cuphea spp.-Jatropa curgas)". Fao.org.
  10. ↑ Sengupta, A.; Gupta, J. K.; Dutta, J.; Ghosh, A. (יוני 1973). "The component fatty acids of chaulmoogra oil". J Sci Food Agric. 24 (6): 669–74. Bibcode:1973JSFA...24..669S. doi:10.1002/jsfa.2740240606. PMID 4737104. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ↑ "A Modern Herbal | Chaulmoogra". Botanical.com. נבדק ב-2013-11-21.
  12. ↑ Zumthurm, Tizian (2020). "Trial and Error". Trial and Error: Drugs and the Treatment of Infectious Diseases [Practicing Biomedicine at the Albert Schweitzer Hospital 1913–1965]. Ideas and Improvisations. Brill. pp. 171–212. ISBN 978-90-04-40267-6. JSTOR 10.1163/j.ctv2gjwxnc.9.
  13. ↑ Charmaine Robson (2018). "Medical Experimentation and Indigenous Intergenerational Memory in the Context of Twentieth-Century Hansen's Disease Treatment in Australia". Health and History. 20 (2): 54–74. doi:10.5401/healthhist.20.2.0054. JSTOR 10.5401/healthhist.20.2.0054. S2CID 81487422.
  14. ↑ Jacobsen, PL; Levy, L (במרץ 1973). "Mechanism by which hydnocarpic acid inhibits mycobacterial multiplication". Antimicrobial Agents and Chemotherapy. 3 (3): 373–9. doi:10.1128/aac.3.3.373. PMC 444418. PMID 4799554. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ↑ MacPherson, Hamish (10 בינואר 2021). "Back in the Day: The Scots doctor who pioneered treatment for leprosy in India". The National. p. 11. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ 16.0 16.1 Mendheim, Beverly (בספטמבר 2007). "Lost and Found: Alice Augusta Ball, an Extraordinary Woman of Hawaiʻi Nei". Northwest Hawaii Times. אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ↑ Organization, World Health (2020). "Elimination of leprosy as a public health problem". Report of an Informal Consultation Mexico City, Mexico, 10–12 February 2020. World Health Organization: 8–15.
  18. ↑ Wermager, Paul; Carl Heltzel (בפברואר 2007). "Alice A. Augusta Ball" (PDF). ChemMatters. 25 (1): 16–19. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-07-13. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ↑ Simpkin, Alice (בדצמבר 1928). "The Treatment of Leprosy". British Journal of Nursing: 313–4. אורכב מ-המקור ב-25 באפריל 2012. {{cite journal}}: (עזרה)

צ'ולמוגרה42128098Q15391741

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=צ%27ולמוגרה&oldid=3547835"