צ'האל נגד בריטניה

פסק הדין צ'האל נגד בריטניה (Chahal v United Kingdom 22414/93) ניתן בבית הדין האירופי לזכויות אדם, ה-15 בנובמבר 1996. הסוגיה העיקרית שנידונה בפסק הדין: האם שיקולי ביטחון לאומי יכולים להצדיק גירוש אדם למדינה בה הוא יהיה בסכנה על פי סעיף 3 לאמנה האירופית להגנת זכויות אדם וחירויות יסוד (1950), האוסר על עינויים או על עונש או יחס משפיל או בלתי אנושי. צ'האל פנה לוועדה האירופאית לזכויות אדם בטענה שאם בריטניה תממש את החלטתה לגרשו להודו, הדבר יחשוף אותו לסכנה ממשית כמוגדר בסעיף 3 לאמנה. בית המשפט קבע לראשונה שהאיסור על גירוש אדם לאזור בו יש סכנה שיהיה חשוף למעשים האסורים בסעיף 3 לאמנה הוא מוחלט; מדינה החברה באמנה לא תוכל להצדיק גירוש לאזור סכנה על בסיס שיקולים נוספים, אפילו לא שיקולי ביטחון לאומי. לפיכך פסק בית המשפט שאסור לבריטניה לגרש את מר צ'האל להודו, היות שאם תעשה זאת, היא תפר את מחויבויותיה על פי סעיף 3 לאמנה, בה היא חברה.

העובדות בפסק דין צ'האל נגד בריטניה (1996)

פסק הדין עוסק בארבעת בני משפחת צ'האל סיקית. קרמג'יט סינג צ'האל, אזרח הודו שנולד בשנת 1948, ונכנס בניגוד לחוק לבריטניה בשנת 1971 כמהגר עבודה. לאחר שהגיש בקשה רשמית להסדיר את שהייתו במדינה בשנת 1973, אושרה שהייתו ללא הגבלת זמן. מר. צ'האל הוחזק במעצר בכלא מאוגוסט 1990 כאשר הוא מיועד לגירוש. אשתו, דרשן קאור צ'האל, גם היא אזרחית הודית, ילידת 1956 שהגיעה לבריטניה ב-1975, לאחר שהתחתנה איתו בהודו. לזוג 2 ילדים (ילדי 1977 ו-1978). המשפחה גרה באותה התקופה בלוטון, אנגליה. ילדיהם קיבלו אזרחות בריטית היות שהם נולדו במדינה. הוריהם הגישו בקשה לאזרחות בשנת 1987 אך בקשתו של מר צ'האל נדחתה; בקשתה של גברת צ'האל עודנה נשקלה בזמן הדיון בבית המשפט.

באוגוסט 1990, שר הפנים הבריטי החליט שיש לגרש את מר צ'האל משום ששהייתו בבריטניה "אינה מועילה לטובת הכלל." מסקנה אליה הגיע בעקבות סיבות הנוגעות לביטחון לאומי ואחרות, ובמיוחד המאבק הבינלאומי כנגד הטרור. יומיים לאחר מכן, צ'האל כבר קיבל הודעה על הכוונה לגרשו והוא נעצר עד לביצוע הגירוש. הוא היה עצור מאז ועד שבית המשפט נתן את פסק הדין, מעל ל-6 שנים.

בעקבות ההחלטה לגרשו להודו, מר צ'האל הגיש בקשה להכירו כפליט פוליטי הוא טען שירדפו אותו בהודו, וכי סביר שיענו אותו שם. צ'האל התבסס על אמנת האו"ם משנת 1951 בדבר מעמדם של פליטים. הנימוקים שהציג לסכנת החיים האורבות לו בהודו היו:

1. צ'האל טען שכבר ב-1984 הוא נעצר ועונה על ידי כוחות המשטרה בפנג'אב שבהודו בזמן שביקר שם היו הפרות סדר עקב ניסיונם של הסיקים להפוך את פנג'אב למדינה עצמאית. הוא היה מעורב בפעילות זו ונעצר למשך 21 יום, בזמן הזה, על פי טענתו, הוא הוכה, חושמל ועבר הוצאה להורג מבוימת (עינוי פסיכולוגי).
2. פעילותו הפוליטית בבריטניה לקידום עצמאות מדינית לסיקים והזדהותו בכלל עם חיזוק הדת הסיקית.
3. קשריו עם פעליים מרכזיים לעצמאות הסיקים - סנט בהינדראנוייל וג'סביר סינג רוד (ג'סביר סינג רוד היה דמות בולטת בקמפיין לעצמאות סיקית, והוא גורש מהודו כי עודד באופן גלוי את השימוש באלימות).
4. צ'האל הציג הוכחות שבאוקטובר 1989, הוריו, מקורביו ואנשים אחרים עימם הוא בקשר נעצרו, נחקרו ועונו – חלק מאלו מתו בזמן שהיו בידי המשטרה. ואלו נשאלו על פעילותו של צ'האל בבריטניה.
5. התקשורת ההודית הביעה התעניינות בעניינו – בפעולותיו הלוחמניות לכאורה למען הסיקים וגם באפשרות שיגורש מבריטניה להודו.
6. חיזוק טענותיו לעינויים ומוות של מי שנתפסים כלוחמים סיקים בידי גורמים הודיים רשמיים, בדגש על כוחות משטרת פנג'אב, נתקבלו בבית המשפט דרך דו"חות ממספר מקורות אובייקטיבים, כגון אמנסטי אינטרנשיונאל.

בקשתו נשקלה על ידי המחלקה לפליטים של משרד הפנים הבריטי, אך במרץ 1990 בקשתו סורבה. צ'האל ערער על ההחלטה הזו לבית המשפט, ובית המשפט הורה למשרד הפנים לשקול את הבקשה מחדש. אך בית המשפט מיוני 1992 לא שינה את החלטת משרד הפנים ביוני 1992 ההחלטה נשארה זהה. משרד הפנים הבריטי נימק את סירובו בשנית לתת למר צ'האל מעמד של פליט על בסיס כך שהפרות הסדר והחוק בפנג'אב היו כתוצאה של פעולות טרור סיקיות. לכן הדבר אינו תואם לטענה של רדיפה ע"פ אמנת ז'נבה של שנת 1951 כפי שטען צ'האל.

שר הפנים הבריטי טען שגם במקרה בו מר צ'האל צודק, והוא אכן ירדף באופן התואם את ההגדרה שבאמנה בדבר מעמדם של פליטים, עדיין אין זה מקנה לו מעמד של פליט בעל בסיס סעיפים 32 ו-33 של האמנה משום שההחלטה על גרושו הייתה אחרי תהליך הממצה את זכותו להליך הוגן והוא מהווה סכנה לביטחון הלאומי. על פי סעיף 32(1) מחייב את המדינות החברות באמנה שלא לגרש פליט משטחן על בסיס טענות ביטחון לאומי או סדר ציבורי. אך (סעיף 32(2)) מציין שגרושו יוכל להעשות רק אם ההחלטה לגרשו נעשית באופן הממצה את זכותו להליך משפטי חוקי והוגן. סעיף 33(1); סעיף זה קובע שאין לגרש פליט לאזור כלשהו, בו חייו או חירותו יהיו בסכנה עקב הגזע, הדת, האזרחות אליה משתייך, השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת או עמדותיו הפוליטיות. אך סעיף 33(2) מבהיר כי הגנה זו לא תחול על אדם שיש בסיס סביר והגיוני להאמין שהוא מהווה סכנה לביטחון הלאומי של המדינה המארחת בה הוא שוהה ולאוכלוסיית אותה המדינה.

טענות הצדדים

טענתה העיקרית של בריטניה הייתה שאין יסוד משמעותי להאמין שצ'האל יהיה בסכנה בהודו, אך היא גם הדגישה שהסיבה לגירוש היא ביטחונית. יתר על כן, בריטניה טענה שההגנה על האדם אינה מוחלטת. כלומר, סיבה ביטחונית מאפשרת למדינות לגרש פליט גם לאזור בו קיימת סכנה לאותו האדם, למרות קיום הסכנה. במקרה שכזה, יש לאפשר לה לגרשו להודו היות שהוא אינו זכאי למעמד ההגנה של האמנה, כאמור ובהתאם לסעיפים 32 ו-33 לאמנה. לגישתה של בירטניה, יש להפעיל שיקול דעת ולאזן בין מידת האיום של הסכנה הביטחונית (מנקודת מבטה של המדינה המארחת) אל מול מידת ההערכה של הסכנה לפרט אם יגורש. כאשר עשו זאת, הם הגיעו להחלטה לסרב לבקשתו כי האמינו שיש ספק לגבי מידת הוודאות שהוא אכן יהיה בסכנה בהודו, כך שהשיקול של הביטחון הלאומי הכריע את הכף.

מר צ'האל הכחיש את הטענה שהוא מהווה סכנה ביטחונית, ובכלל, שטענת משרד הפנים אינה קבילה כדי להציבו במצב בו הוא יהיה בסכנה כפי שהסביר בנימוקיו המוצגים לעיל.

השאלה המשפטית

בית הדין מכיר בכך, כבר מפסיקות עבר, שיש למדינות זכות לשלוט באנשים הנכנסים ושוהים בשטחן, כמו גם לגרשם, וזאת גם בהתאם למשפט הבינלאומי ומחויבויותיהן לאמנות. בית הדין מבהיר שאין זכות ל"מקלט פוליטי" על פי האמנה, כפי שביקש צ'האל. אך כפי שהוכרע בעבר, כגון בפרשת סורינג נגד בריטניה (1989), במצבים בהם ישנו יסוד להאמין כי נשקפת סכנה לאדם המועמד לגירוש באופן התואם את המוגדר באמנה, יש חובה על המדינה החברה באמנה שלא לגרש את האדם למדינה בה הוא יהיה בסכנה. כלומר, במקרה זה, לא לגרש את צ'האל להודו. לכן בית הדין נדרש לבחון אם המקרה הנ"ל תקף לצ'האל.

הכרעת בית הדין

השופטים הבהירו שמעשיו של אותו האדם או הסכנה הנשקפת ממנו אינם פוטרים את המדינה מאחריותה על פי סעיף 3 לאמנה. הם מדגישים שההגנה מתוקף סעיף 3 באמנה האירופית לזכויות האדם וחירויות יסוד רחבה מהכתוב בסעיפים 32 ו-33 לאמנת ז'נבה 1951 בדבר מעמדם של פליטים.

עקב האמור, בית המשפט אינו מוצא לנכון לדון בשאלה אם ובאיזו מידה מר צ'האל מהווה סכנה ביטחונית לבריטניה.

יישום בנסיבות העניין: מר צ'האל

הממשלה הבריטית העריכה שצ'האל יהיה בטוח בהודו כי ממשלת הודו מודעת לכך שהוא אינו אדם אנונימי, אלא אדם שהעולם שמע על המקרה בעניינו. לכן אם יקרה לו משהו לאחר שיוחזר להודו, התקשורת תגלה זאת, ויהיו דיווחים על כך. בנוסף, הממשלה הבריטית ביקשה וקיבלה הבטחות ממשלת הודו שלא יאונה לו כל רע. מר צ'האל דווקא העריך שמידת החשיפה והדיון בעניינו רק הגדילה את הסיכוי שירדפו אותו. בכך שרוצים לגרש אותו על בסיס טענה ביטחונית, הוא גם תוייג כטרוריסט כבר משנת 1990 על ידי הסיקור התקשורתי בהודו, ויש בציבור אנשים המאמינים שהוא אכן טרוריסט בעקבות סיקור זה. כתוצאה מכך, מקורביו ומכריו נלקחו לחקירה וחלקם עונו ואף מתו בזמן שהיו בידי הרשויות. בית הדין סבר שהבטחותיה של ממשלת הודו, כנות ככל שהן, אינן מהוות ערובה לשלומו של צ'האל, שהרי זו אינה מראה יכולת לשלוט בכוחות הביטחון שלה. מכאן שהם מעריכים שכוחות הביטחון לא יניחו לו לנפשו – לא משנה באיזה אזור בהודו הוא יהיה.

בנוסף, בית הדין קיבל מידע ממספר מקורות שונים ואובייקטיבים, ביניהם: הועדה הלאומית לזכויות אדם של הודו, אמנסטי אינטרנשיונאל, מחלקת המדינה של ארצות הברית והשליח המיוחד לדיווח על נושא עינויים של ועדת זכויות האדם של האו"ם; המידע מצביע על כך שהפרת זכויות אדם, במיוחד כנגד סיקים הנחשדים בפעילות לוחמנית, נהייתה לנורמה בקרב משטרת פנג'אב, לפחות נכון עד מחצית שנת 1994. ממידע זה עלה שהם מצליחים לרדוף ולשים את ידיהם על האנשים שבהם יש להם עניין בכל רחבי הודו.

מעבר לכך, בית הדין לא מצא כל ראיה המצביעה על רפורמה שמטרתה לתקן את ההתנהלות הקלוקלת של המשטרה בשנים האחרונות. זאת בניגוד לממצאים רבים המראים שרפורמה כזו מאוד נדרשת, ואפילו הועלתה באופן ספציפי על ידי הועדה הלאומית לזכויות אדם של הודו. ע"פ דיווחי התקשורת, הפשיטות שעשתה משטרת פנג'אב בכל רחבי הודו מחזקות את דבריו של מר צ'האל. נראה שכוחות אלו חוטפים, הורגים, מגרשים לחו"ל, מענים וכו' דמויות בולטות הקשורות לקמפיין למען עצמאות לסיקים.לא נראה שמדובר בתופעה זמנית וחולפת, אלא בתופעה מתמשכת שלא נראה שתגיע לסיומה בקרוב. בית המשפט מקבל גם את טענתו של צ'האל שהסיקור התקשורתי הרב בעניינו רק מעלה את הסיכוי שירדפו אותו ללא מנוח ויפגעו בו.

נוכח כל האמור, בית הדין מוצא כי צ'האל יהיה בסכנה ממשית של יחס כאמור סעיף 3 לאמנה, אם הוא יועבר להודו. לכן, אם בריטניה תבצע את הגירוש להודו, היא בעצם תפר את סעיף 3 לאמנה.

בעקבות פסק הדין

בעקבות פסק הדין, בריטניה התחילה לאמץ דבר שהיה נהוג עד אז בקנדה - עיגנו בחוק שיהיו עורכי דין מיוחדים שיוכלו להיות חשופים למידע מסווג שעליו מבססת המדינה את טענת הסכנה לביטחון הלאומי. מידע זה לא היה נחשף על ידי המדינה, ואם לא חושפים את המידע מול הנאשם אז הוא\עורך דינו אינו יכל לטעון כנגד מידע זה. עורכי הדין המיוחדים הללו נוכחים בדיון (בו מדברים על המידע המסווג) בין נציגי המדינה לשופט\ים, ובעצם מייצגים את האינטרסים של הנאשם כנגד טענות המדינה.

לקריאה נוספת

• קריצמן-אמיר, ט'. (2015). לוינסקי פינת אסמרה: היבטים חברתיים ומשפטיים של מדיניות המקלט בישראל. ירושלים: מכון ון ליר בירושלים. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד. עמודים: 158-160

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29079261צ'האל נגד בריטניה