צ'אקוואר
 | |
| טירת אסטרהאזי מכיוון הפארק | |
| מדינה |
 הונגריה |
|---|---|
| חבל | מרכז טרנסדנוביה |
| מחוז | פייר |
| נפה | נפת ביצ'קה |
| שטח | 118.76 קמ"ר |
| גובה | 166 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 44.23 נפש לקמ"ר (2015) |
| http://www.csakvar.hu | |
צ'אקוואר (בהונגרית:Csákvár) היא עיירה במחוז פייר, נפת ביצ'קה.
מיקום
היישוב צ'אקוואר ממוקם בחלק הצפוני של המחוז, באגן זאמוי, בקצה הרי ורטש. בין היישובים הגדולים שמסביב נמצאים ורטשבוגלאר 6 ק"מ, לובשבריני 13, ביצ'קה 19 ואורוסלאן נמצא במרחק של 24 ק"מ מהיישוב.
נגישות
כביש 8126 בין שרד לבין ביצ'קה עובר במרכז העיר בכיוון מדרום-מערב לצפון-מזרח, ניתן להגיע אליו בכביש ציבורי מכביש המהיר M1 ומכביש הראשי 1. כביש 8119 עובר בעיר בכיוון מדרום-מזרח לצפון-מערב. כביש 8123 מסקשפהרוואר להרי ורטש נוגע אף הוא בגבול היישוב.
ניתן להגיע לעיירה באוטובוס עם קווים 1251, 1253, 1824, 1841, 1853, 8000, 8002 ו-8120.[1]
היסטוריה
2100 לִפנֵי הַסְפִירָה – עד סוף התקופה הרומית
הספר "תולדות הרפורמה של צ'אקוואר", שראה אור בנג'קרש ב-1896, כתב על הכפר כדלקמן: ההיסטוריה מספרת על מוצאו של צ'אקוואר שכבר בתקופת התיישבות המדיארים במרכז אירופה (הכיבוש ההונגרי) הקבוצה האתנית שהייתה במקום, שהיגרה לפני כן מהים האגאי היווני התיישבה שם, והאוכלוסייה שייצגה את תרבות פצל חיה שם זמן רב למדי. במהלך החפירות נמצאו חפצים ושלטים המתייחסים אליהם. מסוף המאה ה-1 ועד סוף המאה ה-4 היישוב היה חלק מפרובינציה רומית, אז נקראה פלוריאנה. האוכלוסייה שנקלטה, ריבוי הלגיונות ואוכלוסיית השירותים תפחו עד כדי כך שכבר בוצעו קבורות בשריפה. הם הפעילו בית מלאכה לזכוכית, והכינו לוחות קבורה מחימר ששימשו גם בהלוויות. גם המוזיאון להיסטוריה מקומית ביישוב משמר חלק מהם. בסוף המאה ה-4, האימפריה הרומית התפרקה והשאירה את חותמה על החיים והתרבות של האזורים המדוכאים עדיין, אך כבר משוחררים.
העיירה צ'אקוואר ממוקמת בטרנסדנוביה, למרגלות הרי הוורטש, באגן זמוי. זה היה אזור מיושב כאמור כבר בשנת 2100 לפני הספירה. יעידו על כך הכתובות על ממצאי הקברים שנמצאו שם ומערת צ'אקוואר בגבול צ'אקוואר. זהו לא רק ציון דרך מקומי, אלא ידוע על ידי גאולוגים ופליאונטולוגים ברחבי העולם.
ימי הביניים המוקדמים
בסביבות שנת 430, האזור עבר לשליטת ההונים עד שמת אטילה, ולאחר מכן נסוגו צאצאיו מהאזור, כלומר מאגן הקרפטים, עקב מלחמות החאן (ירושה). השבטים הסלאביים הדרומיים ואנשי הנסיכים הבוחרים המערביים ניסו לכבוש את החלל שנוצר, אך הם היו מסוכסכים זה עם זה, כך שאיש מהם לא הצליח להתיישב במשך זמן רב ולהכניע את האזור כולו.
צ'אקוואר במחצית השנייה של המאה ה-19 (משפחת אסטרהאזי)
במאה ה-17, משפחת אסטרהאזי עלתה מה"אפלולית" והפכה לאחד מבעלי האדמות העשירים ביותר בהונגריה ומילאה תפקיד משמעותי לא רק בהיסטוריה של הונגריה, אלא גם של המלוכה ההבסבורגית כולה. השם אסטרהאזי שימש לראשונה על ידי בנדק (אסטרהאזי), שחי באמצע המאה ה-16. בנו הבכור, פאל - שקיבל דרגת נסיך/דוכס בשנת 1687 - הוא למעשה מייסד ענף של הנסיכים של המשפחה, ובנו הצעיר, פרנץ, הוא המייסד של ענף הרוזנים.
צ'אקוואר היה מרכז אחוזת גסטש של משפחת הרוזנים אסטרהאזי. לצ'אקוואר התייחסו כאל אחוזה נפרדת בגוש האחוזות הענק של אסטרהאזי, גם אם בעליו היה גם בעל קרקע של פאפה וגם של טטה.
משפחת אסטרהאזי הייתה בעלים טוב של אזור זה, שהיה אחוזה נרחבת מאוד, שכן הוא היה בן 560,000 דונם ביחידה אחת. לצ'קוואר היה גם מזל גדול מכיוון שמשפחת הרוזן בנתה כאן את הטירה שלה בשנת 1778 שהעלה את חשיבות היישוב. כדרכו של חקלאי טוב, המשפחה בנתה עוד הרבה דברים: מנזר, בית ספר, בתי משרתים ופיתחה חקלאות מפותחת. הם היו גם ממוכנים, הבנייה הראשונה בפועל הייתה מפעל ללבנים בכביש פורנה. המפעל ייצר את כל הלבנים הדרושות לבנייה. משפחת אסטרהאזי עשתה רבות גם למען הכפר.
צ'אקוואר במאה ה-20
האנשים שחיים במקום סבלו רבות במהלך המלחמות. במלחמת העולם הראשונה, 208 מתוך 638 החיילים שהתתגייסו נהרגו, ביניהם גם יהודים. במהלך מלחמת העולם השנייה, בתחילת 1944–1945, המקום הנורא ביותר בהונגריה היה אזור זה בהרי הורטש. החזית שהתה במקום ללא תזוזה במשך שלושה חודשים. האוכלוסייה הייתה מנותקת לחלוטין מהעולם החיצון וחייתה את החודשים העקובים מדם בסבל רב.
אתרים בעלי חשיבות
- טירת אסטרהאזי - סגנון קלאסיסטי, 1781(הו')
- מוזיאון ורטש
- צריח אבק שריפה
- מערת צ'אקוואר (הו')
- מערת קן הנשרים (הו')
גלריית תמונות
-
טירת אסטרהאזי -
הפארק של טירת אסטרהאזי -
ביצת צ'אקוואר -
בית גסנר -
צריח אבק שריפה
הקהילה היהודית
מעט ידוע על הקהילה היהודית של היישוב, על אף שהיו בו כנראה כמה מאות יהודים (כבר באמצע המאה ה-19 היו בנפת צ'אקוואר, ביצ'קה ושארמלק 3462 יהודים)[2] שרובם ככולם עסקו במסחר, אך היו ביניהם גם בעלי מלאכה (לדוגמה בעל טחנת הקמח, בעלים של חברת בנייה (בשם קליין) וכדומה. בית כנסת פעל במקום שפורק אחרי המלחמה. קיימת עדות מצולמת של עשרה אנשים שמספרים 70 שנה אחרי השואה על זכרונותיהם על יהודי המקום.[3]
ילידי המקום
- קארוי שטֶרק (1881 – 1946) היה שחמטאי יהודי-הונגרי.
ראו גם
- Város lett, csak élet nincs benne
- Csákvár a funiq.hu-n
- A csákvári református egyház története; Egyháztanács, Nagykőrös, 1896
- Krasztina Lajos: Csákvár története; s.n., Csákvár, 1932
- Für Lajos: A csákvári uradalom a tőkés gazdálkodás útján. 1870–1914; Mezőgazdasági Múzeum, Bp., 1969 (Mezőgazdaságtörténeti tanulmányok)
- Kresz Mária: A csákvári fazekasság; Fejér Megyei Múzeumegyesület, Székesfehérvár, 1987 (A Fejér Megyei Múzeumegyesület kiadványai)
- Sisa József: Csákvár, az Esterházy-kastély és park; TKM Egyesület, Bp., 2000 (Tájak, korok, múzeumok kiskönyvtára)
- Szabó László Vilmos–Viszló Levente: A Csákvári-rét rejtélyes madarai. Madártani kutatások a Zámolyi-medencében; Pro Vértes Természetvédelmi Közalapítvány, Csákvár, 2001
- Kelemen Krisztián–Lukács László–Vitek Gábor: Csákvár; szerk. Erdős Ferenc; Száz Magyar Falu Könyvesháza Kht., Bp., 2002 (Száz magyar falu könyvesháza)
- Florianától Csákvárig. A Vértes fővárosának története napjainkig; szerk. Katonáné Venguszt Beatrix, Szmolkáné Bene Ibolya; Önkormányzat, Csákvár, 2014 + CD-ROM
- A Csákvári Református Egyházközség krónikája, 1988–2015; szerk. Úrházy-Kis Stella Beáta; Kis Beáta, Bp., 2015
- Egy cseppnyi Magyarország. A Vértesi Natúrpark monográfiája, 1-2.; szerk. Viszló Levente; Pro Vértes Nonprofit Zrt., Csákvár, 2019
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של צ'אקוואר
הערות שוליים
- ^ http://www.knykk.hu/images/m_fm_2016/a_fm_helysegnev.pdf
- ^ Béla Bernstein, A negyvennyolcas magyar szabadságharc és a zsidók: a zsidó honvédek négy névjegyzékével, Múlt és Jövő Kiadó, 1998, מסת"ב 978-963-85817-4-7. (בהונגרית)
- ^ Oral history interviews with residents of the town of Csákvár, Hungary
34995569צ'אקוואר