פרוטוכרוניזם
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
פרוטוכרוניזם או פרוטוקרוניזם (ברומנית: protocronism, לפי מילים יווניות πρώτος „ראשון” + χρονος „זמן” במובן של "ראשונות בזמן") הוא מגמה בלאומנות התרבותית העולמית. המושג היה בשימוש ברומניה כדי לציין את ההשקפה המיחסת לאומה א. עבר אידיאלי קדום ככל האפשר וב. ראשונות וחלוציות בתחומים רבים של התרבות האנושית, במדעים, בספרות, בהגות, באמונה דתית, במוסר וכו'. במידה רבה, על בסיס נתונים מפוקפקים ופרשנויות סובייקטיביות. מגמה זו, הקיימת גם אצל עמים אחרים ובארצות אחרות, היא למעשה מקרה פרטי של לאומנות.
ברומניה הפרוטוכרוניזם נקשר לדיונים הרבים בחוגי התרבות הרומניים בנוגע למקומה של רומניה באירופה ולגבי תקפות הדגם האירופי המערבי לגביה.
במובן צר של המילה, הפרוטוכרוניזם הרומני התייחס במיוחד להאדרת השורשים הדאקים והקדומים אף יותר של העם הרומני. השקפה זו נקראה בפי חסידיה גם "דאקולוגיה" וכונתה, לפעמים, על ידי מבקריה בשמות בעלי קונוטציה שלילית כמו "דאקומניה" או "תראקומניה"
המושג, על כל היבטיו, הפך למטבע לשון נפוץ בימי משטרו של ניקולאה צ'אושסקו בשנות ה-1970, בעקבות הגות מסורתית מתקופות קודמות, וביקש להזהיר בפני השלכות הכניעה לזרים, כולל לתרבות המערב. בתחום הספרות הוא בא לשלול גישות קוסמופוליטיות כמו ה"סינכרוניזם" של מבקר הספרות אאוג'ן לובינסקו.
בתחום הפוליטי הפרוטוכרוניזם נטה להפחית בחשיבות ההשפעה הרומאית והמערבית על תרבות רומניה ולהדגיש יסודות "ילידיים" קדומים, לעיתים קרובות מוגזמים או מדומים, במחיר התעלמות מאמיתות היסטוריות. בימי צ'אושסקו הפרוטוכרוניזם שימש כלי פוליטי בידי השלטון הטוטליטרי שאימץ גישה לאומנית (הקרויה בפי אחדים - "נציונאל-קומוניזם") על מנת לכבוש את אהדת העם המדוכא ובהתמודדות עם השאיפות הלאומיות והרוויזיוניסטיות של השכנים ההונגרים, עם המדיניות האדונית של ברית המועצות ועם אתגר הקפיטליזם ותרבות החופש המערביים.
גלגולי הפרוטוכרוניזם בתרבות הרומנית
הדאקים והמצאתם של הכתיבה והמונותאיזם
לעיתים קרובות יוחסה התופעה לתסביך נחיתות שנחשב אופייני ללאומנות הרומנית.
הפרוטוכרוניזם הרומני התמקד במיוחד בייחודיותם של הדאקים ושל תרבותם. בתקופה של תחייה לאומית, הרעיון ששטחי רומניה שימשו פעם כמושבה חסרת השפעה של רומא, ושהייתה נתונה לחסדי הכובשים לטינים שמחקו את התרבות הדאקית המקומית, היה קשה להתקבל על דעת אקדמאים רומנים רבים.
תוך התעלמות מכך שלפי הממצאים עד ימינו, לחברה הדאקית הייתה מחוסרת כתב משלה, ניסו חסידי הפרוטוכרוניזם הרומני להוכיח שהדאקים שיחקו תפקיד חשוב בהיסטוריה האנושית, או אף שתרבותם התעלתה מעל כל שאר תרבויות העולם הקדום, לרבות רומא העתיקה, שנוסדה, לפי דעתם, על ידי מהגרים דאקים. בעיני הפרוטוכרוניסטים הלוחיות המסתוריות מתקופת האבן החדשה שנתגלו בכפר טרטריה בטרנסילבניה שימשו כהוכחה כי בכלל הכתיבה נולדה בשטח הפרוטו-דאקי - של רומניה בת זמננו. לפי השקפות פרוטוכרוניסטיות השפה הדאקית היא הייתה המקור האמיתי של השפה הרומנית, ולא השפה הלטינית של הכובשים הרומאים, שהייתה רק קרובה אליה. כמו כן יש שהביעו את האמונה כי השפה הדאקית עצמה, שלמעשה הבלשנים יודעים מעט מאוד עליה, שרדה עד מאוחר בימי הביניים. חסידי הפרוטוכרוניזם טוענים שלא רק הכתיבה אלא גם המונותאיזם הוא המצאה של הגניוס הדאקי ומקורו בפולחן של האל זמולקסיס. על יסוד פולחן זמולקסיס היה קל יותר לדאקים לקבל את הטפותיו של אנדראס הקדוש ולהתנצר, ולאחר מכן להשפיע על הדת הנוצרית מבפנים. אנדראס, בפי הרומנים "אנדריי הקדוש", נחשב למייסד הדת הנוצרית אורתודוקסית הרומנית.
היסטוריה
אחד המבשרים של הפרוטוכרוניזם ברומניה נחשב המלומד והבלשן יליד בסרביה בוגדן פטריצ'ייקו חשדאו. במילונו השאפתני הלא גמור "אטימולוגיקום מאגנום רומניא"(Etymologicum magnum Romaniae),הוא טען לא רק שמקרב הדאקים קמו רבים מקיסרי רומא, אלא שגם השליטים בנסיכויות הרומניות בימי הביניים-ולאכיה ומולדובה - היו צאצאים של קאסטה דאקית נושנה מימי המלך בורביסטה. רעיון זה הושאל בימינו על ידי אתרי אינטרנט רבים בתומכים בהשקפות פרוטוכרוניסטיות. בזמנו טענותיו של חשדאו עוררו מחלוקות בינו ובין חברי החוג הספרותי "ז'ונימיה". טענות דומות לאלו של חשדאו נשמעו גם מפי הסופר והארכאולוג החובב צ'זאר בוליאק, מפי תאוחרי אנטונסקו וניקולאיה דנסושיאנו.
עורך דין ומלומד רומני אחר, ניקולאיה דנסושיאנו (Nicolae Densusianu), יליד טרנסילבניה, שאסף את כתביו בספר "דאקיה הפרה-היסטורית" (1913, Dacia preistorică), שפורסם אחרי מותו. הוא תיאר בו באופן ספקולטיבי-דמיוני, תרבות פלאסגית קדומה במקורה במרחב הרומני, ששלטה כביכול למשך מעל אלף שנה באימפריה שהתפשטה מהאוקיינוס האטלנטי ועד הודו ושהיא עמדה ביסוד כל התרבות האנושית[1]. המחבר מכנה "דאקים" אישים שונים מן ההיסטוריה הוולאכית והרומנית כמו הצארים של בולגריה מבית אסאן או את הוריה, מנהיג מרד איכרים רומנים בטרנסילבניה במאה ה-19.
אחרי מלחמת העולם הראשונה ואיחוד המרחב הרומני תחת כתר רומניה, חוגים לאומניים אימצו אידאולוגיות בעלת אופי פרוטוכרוניסטי. כפי שציין ההיסטוריון לוצ'יאן בויה, הוגים מקרב משמרות הברזל, המפלגה הימנית הקיצונית ביותר בזירה הפוליטית הרומנית, ניסו לפעמים לשלב מסרים "דאקיים" קדומים הקשורים לפולחן האליל הדאקי זמולקסיס בתוך האידאולוגיה הקנאית הנוצרית שלה. היסטוריון הדתות והסופר מירצ'ה אליאדה מצא שלפולחן של זמולקסיס קשרים מבניים עם הנצרית. כמו כן התאוריה שלו לגבי תולדות הדאקים ראתה ב"רומניזציה" (לטיניזציה) תופעה מוגבלת בלבד, רעיון שהתקבל בברכה בקרב חסידי הפרוטוכרוניזם.
תופעת ההאדרה המופרזת והפסאודו-מדעית של תרבות הדאקים עוררה בקורת אצל היסטוריון ומבקר הספרות שרבאן צ'וקולסקו שבשנת 1941 כינה אותה בכינוי "תראקומניה" . מירצ'ה אליאדה עצמו הסתייג בסופו של דבר מהמגמה ה"תראקומנית" והסכים עם קביעת הכינוי. בהקשר נייטרלי ומדעי, האסכולה הארכאולוגית הרומנית בראשות וסילה פרבאן חפרה אתרים דאקים רבים שלא נודעו בעבר, ולמרות ההסתייגויות המפורשת מהגזמות ה"תראקומניה", חיזקה בתגליותיה את התלהבותם של הפרוטוכרוניסטים.
בשנת 1974 אדגר פאפו פרסם בכתב העת לתרבות "סקולול 20" (Secolul 20 - "המאה ה-20") מסה תחת הכותרת "הפרוטוכרוניזם הרומני", בה דגל בראשונות הכרונולוגית הרומנית בנוגע להמצאות אירופיות חשובות. הוא העריך כי "לקחיו של ניאגויה בסאראב אל בנו תאודוסיה" הקדימו את הספרות הבארוקית, שדימיטריה קנטמיר היה סופר רומנטי שקדם את זמנו, שהמשורר מיכאי אמינסקו בישר בהגותו את האקזיסטנציאליזם ואת מדע הסוציולוגיה. מסקנתו של פאפו הייתה כי "הפרוטוכרוניזם הוא אחד האפיונים הדומיננטיים והמכריעים" של הספרות הרומנית "בהקשר עולמי".
מיד עם פרסום תורה זו, מדענים ואידאולוגים רבים של מפלגה הקומוניסטית השלטת התחילו להדגיש את ההישגים והתגליות "המפוארים" של הרוח הרומנית, שקדמו את זמנם בתחומים המגוונים ביותר, זאת במקביל להאדרת הצלחותיה של רומניה בזירה הפוליטית הבינלאומית ובמישורים אחרים. כפי שציין בויה, המשטר של צ'אושסקו אימץ מיד את הרעיון, עודד והפיץ אותו תוך הדגשת הטענה לעליונות התרבות הילידית הרומנית לעומת כל השפעות זרות. בתחום הבלטת תרומת רומניה לתרבות ומדע מתוך גישה לאומנית הצטיינו כתבי העת "פלאקרה" בעריכתו של המשורר אדריאן פאונסקו במדור "השכל הרומני בפעולה" ו"ספטמנה" (Săptămâna - השבוע) בעריכתו של הסופר אאוג'ן בארבו. לאיכר הרומני הקדום יוחסו המצאות כמו הגלגל או המחרשה.
בקונגרס ה-11 של המפלגה הקומוניסטית הוערך מתוך נקודת מבט "מרקסיסטית" כי הדאקים הקימו בזמן הקדום "מדינה בלתי מאורגנת" קבועה. בשנות ה-1970 שינו השלטונות את שמותיהן של שתי ערים ברומניה על ידי הוספת שמן הקדום - דרובטה-טורנו סברין וקלוז'-נפוקה. איש העסקים הרומני הגולה באיטליה, ד"ר יוסיף קונסנטין דרגאן, שבצעירותו היה פעיל בימין הקיצוני הרומני, דגל באידאולוגיה ה"דאקולוגית", ופרסם ברוח הפרוטוכרוניזם את הספר "אנו, התראקים" ("Noi, tracii"). רופא רומני-אמריקאי בשם נפוליאון סבסקו, מחבר הספר "איננו צאצאי רומי", ושערך בעבר יחד עם דרגאן את כתב העת "אנו, התראקים", נמנה עם מארגני הקונגרסים הבינלאומיים לדאקולוגיה ונודע בטענות מופרכות כמו על כיבוש מערב אירופה על ידי הדאקים ועל הגעת הדאקים ליפן ולאמריקה.
עם המלומדים שמתחו בקורת, אמנם לא פומבית, על המגמה הפרוטוכרוניסטית נמנה גם הבלשן יורגו יורדאן (1986-1888) שהתבטא כך בחילופי דבריו עם סטודנט -
לא היינו מעולם פרוטוכרוניסטים, אלא רק סינכרוניסטים, מה שאיננו בכלל פחות ערך. הראשונות היא חשובה, מאוד בתנאי שההישג בו מדובר יהיה בעל ערך ולבלוט בזירה העולמית. תנועה מדעית יכולה להתבלט בזירה זו גם מבלי שתיהיה "פרוטוכרוניסטית". צרירה להיות בעלת ערך, בלי קשר עם הראשונות. הדיונים סביב רעיון זה ,הם לפי דעתי, תוצר של מגלומניה לאומית, (יותר נכון לאומנית) שטחית, כמעט תמיד מחושבת וניזונה מתעמולה פוליטית מלמעלה, שנועדה לתמוך במשטר הסוציאליסטי שלנו, שבמעשיו, הוא רחוק מהאידיאל הסוציאליסטי, האותנטי.[2]
מגמות דומות בארצות אחרות ואצל קבוצות אתניות אחרות
נפוצות אצל עמים רבים השקפות פסאודו-היסטוריות ופרוטוכרוניסטיות, אחדות מהן מונעות על ידי אידאולוגיות פוליטיות ברורות.
- יש בקרב הסרבים וגם בקרב קבוצות אינדיאניות באמריקה שטענו כי הם "השבטים האבודים של ישראל". מאמיני Church of God וקבוצות בני ישראל הבריטים אחרות מאמינים כי מוצא השבטים הבריטים הקדומים הם צאצאים של עשרת שבטי ישראל האבודים וששושלות מלכי בריטניה הן נצר לדוד המלך.
- אצל ההונגרים נפוצו תאוריות על מוצאם השומרי, סקיתי או אטרוסקי. קיימת גם קשר אגדי מושרש היטב במסורת ההונגרית בין ההונים של אטילה ובין ההונגרים של ארפאד.
קיימת תאוריה לפיה ההונגרים הקדומים המציאו את הכתב.
- בסלובניה נפוצה "תאוריה ונטית" שלפיה הסלובנים אינם צאצאי הסלבים שהתיישבו במאה ה-6 באלפים המזרחיים אלא צאצאיהם של הוונטים, עם ילידי קדום טרום-רומי שדיברו שפה פרוטו-סלבית. תומכי תאוריה זו בשנות ה-1980 היו יוז'ו שאוולי, מאטיי בור ואיוואן טומאז'יץ'.
- נפוצה בקרב הערבים הפלסטינים התאוריה לפיה הם צאצאים הפלשתים, לפי היסטוריונים ערבים מסוימים האירועים המתוארים בתנ"ך שזירתם הייתה ארץ כנען או ארץ ישראל התרחשו כולם בחצי האי ערב.(תאוריית "יהודה הערבית" של ההיסטוריון הלבנוני כמאל סליבי)
- זרם "הכנענים" בתרבות הישראלית ביקש לקשור את תרבותו אל הכנענים הפגאנים הקדומים ולהתנתק ממסורות היהודיות המאוחרות ומיהודי הגולה.
- מפלגות ומשטרים פוליטיים עודדו את המחקר ההיסטורי בכיוונים פרוטוכרוניסטים המשרתים צרכים פוליטיים - למשל על מנת להדגיש ראשונותם או זכותם על שטח מסוים לעומת קבוצות אתניות אחרות.
למשל, באלבניה הרודן הקומוניסטי אנוור הוג'ה תמך בתאוריה של זכריה מאיאני שדגלה בקשר קרבה בין האלבנים ובין האטרוסקים והפלאסגים. בבולגריה השלטון הקומוניסטי בימי טודור ז'יבקוב עודד את חקר השורשים התראקים של העם הבולגרי. בתו של ז'יבקוב הקימה את המכון לתראקולוגיה במסגרת האקדמיה הבולגרית למדעים. השאה של איראן, מוחמד רזא שאה פהלווי טיפח את הקשר למסורת האימפריה הפרסית האחמנית הטרום-איסלמית לצורך בניית זהות איראנית חילונית.
- לאומנים אפרו-אמריקאים (כמו הפרופסור לאונרד ג'פריס מאוניברסיטת סיטי בניו יורק) אימצו את תרבות מצרים העתיקה כדי לטעון לעליונות הגזע השחור או האפריקאי.
- אידאולוגים של הטורקים הצעירים ושל תנועות לאומניות אחרות בטורקיה ביקשו להדגיש את אחידות "הגזע הטוראני" ואת חשיבותו בתרבות האנושית.
- תאוריות על עליונות "הגזע ההודו-ארי" ו"השורשים האריים" הקדומים של עמי אירופה אחדים נפוצו בשלהי המאה ה-19 והתחלתה המאה ה-20 ושרתו בגרמניה, צרפת או בריטניה כדי לשרת שאיפות קולוניאליסטיות ושל התפשטות טריטוריאלית. הן שימשו גם לתעמולה האנטישמית והנאצית
- התעמולה הקומוניסטית הסובייטית השתמשה בהישגים של המדענים הרוסים והסובייטים, תוך העלאת טענות לראשונתם בתחום התגליות וההמצאות לעומת עמים ותרבויות אחרים.
לקריאה נוספת
- Lucian Boia -Istorie şi mit în conştiinţa românească, Bucharest, Humanitas, 1997
- B. P. Hasdeu, Ethymologicum Magnum Romaniae. Dicţionarul limbei istorice şi poporane a românilor (Pagini alese), Bucharest, Minerva, 1970
- Katherine Verdery, National Ideology under Socialism. Identity and Cultural Politics in Ceauşescu's Romania, University of California Press, 1991. מסת"ב 0-520-20358-5
- Zlatko Skrbiš. The First Europeans' Fantasy of Slovenian Venetologists: Emotions and Nationalist Imaginings. V: Svasek, M. ur., Postsocialism: Politics and Emotions. Oxford, New York, 2006
- Kamal Salibi The Bible Came from Arabia, London, Jonathan Cape, 1985
קישורים חיצוניים
- תחיית דאקיה? מאמר מאת מירצ'ה באבש Mircea Babeş - "Renaşterea Daciei?", Observatorul cultural, nr. 185, Septembrie 2003
- Tracologie şi Tracomanie (Thracology and Thracomania) at Sorin Olteanu's LTDM Project (SOLTDM.COM)
באתר הפרוקטי LTDM (השפות התארקו-דאקו-מסיות) המוקדש למחקר המדעי של העתיקות והשפות הבלקניות הקדומות.
Zoe Petre - Burebista, contemporanul nostru - Misticile revelaţii asupra trecutului şi refuzul agresiv al democraţiei, Observatorul literar, nr.79, August 2001
Gilles de Rapper Pelasgic Encounters in the Greek-Albanian Borderland, Anthropological Journal of European Cultures 18, 1 (2009) 50-68
הערות שוליים
30621561פרוטוכרוניזם