פראונקירכן
| מדינה |
 אוסטריה |
|---|---|
| מדינה |
 בורגנלנד |
| מחוז | נויזדל אם זה |
| ראש העיר | Josef Ziniel |
| שטח | 31.9 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 2,845 (2005) |
| קואורדינטות | 47°50′00″N 16°55′00″E / 47.833333°N 16.916667°E |
| http://www.frauenkirchen.info/ | |
פראונקירכן (בגרמנית: Frauenkirchen, בהונגרית: Boldogasszony) היא עיירה במחוז נויזידל אם זה (Neusiedl am See), במדינה הפדרלית בורגנלנד ברפובליקת אוסטריה, השוכנת דרומית מזרחית לווינה. אחת מ"שבע קהילות" יהודיות אורתודוקסיות בבורגנלנד שנוסדה בתחילת המאה השמונה עשרה, התקיימה במשך כמאתיים וחמישים שנה, וחרבה בעקבות ה"אנשלוס" וכניסתם של הנאצים לאזור.
גאוגרפיה ופירוש השם
השם פראונקירכן-Frauenkirchen, פירושו בגרמנית "כנסיות הגבירה". העיירה שוכנת 57 ק"מ דרומית מזרחית לווינה וארבעה ק"מ מזרחית לאגם נויזידלרזה בבורגנלנד שהוא האגם הגדול ביותר באוסטריה. האגם משתרע על פני 300 קילומטר מרובעים, עומקו כמטר וחצי והוא מהווה שמורת טבע ייחודית למינים רבים של עופות נודדים (הוכרז על ידי אונסקו כאתר לשימור עולמי). האזור שטוח ושופע בכרמים ושדות ירוקים. עיירות סמוכות הן מונכהוף, פודרזדרוף אם זה, אלטהוף.
היסטוריה
פראונקירכן כבורגנלנד כולה הייתה תחת שליטתם של שבטים גרמאניים לאחר קריסת האימפריה הרומית. בשנת 1335 נכבש המקום על ידי העות'מאנים אשר הרסו את העיירה ובמקביל החלה הגירתם של צוענים מהונגריה לבורגנלנד ובמיוחד לאזור אגם נויזידלרזה. במאה החמש עשרה נכבשו חלק מן העיירות והטירות על ידי הונגריה בראשות פרדיננד הרביעי והקיסר מקסימיליאן. השליטה באזור עברה בהמשך לסירוגין בין שליטים מבית הבסבורג לממלכה ההונגרית ולסטיריה.
בשנת 1529 נכבשה פראונקירכן בשנית על ידי העות'מאנים והכנסייה (אשר בנויה כיום בסגנון הבארוק) שהתפרסמה עוד בזמנים קדומים כמקור משיכה לעלייה לרגל על ידי צליינים, נהרסה יחד עם העיירה כולה. במקביל החלה התיישבותם של פליטים מקרואטיה ומבוסניה בבורגנלנד, אך באזורים היותר דרומיים שלה. בשנת 1622 עברה העיירה לשליטתה של משפחת אסטרהאזי שהייתה משפחת אצולה הונגרית ובשנת 1683 שוקמו הכנסייה והעיירה כולה על ידי הנסיך פאול אסטרהאזי. המקום החל להתפתח והפך לשוק אזורי.
בשנת 1898 נאלצו התושבים לשנות את שמה ל-Boldogasszony בגלל מדיניות "ההונגריזציה" של שמות היישובים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בורגנלנד נגרעה מהונגריה וסופחה לאוסטריה, והעיירה שבה להקרא פראונקירכן. מאז שנת 1921 משתייכת פראונקירכן רשמית לאוסטריה.
יהודים
בשנת 1669 גרשו לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ואשתו מרגריטה תרזה את היהודים מווינה. יהודי וינה ויהודי אוסטריה תחתית, החלו לנדוד לכוון הונגריה וחלקם התיישב בבורגנלנד.
ככל הידוע ראשוני היהודים שהגיעו לפראונקירכן (ביידיש: פרויענקירכען), באו מן הכפר מונכהוף – Monchhof, השוכן כשלושה קילומטר צפונית לפראונקירכן, בשלהי המאה ה-17, משם גורשו על ידי גדוד הקיסר וילהלם. הנסיך פאול אסטרהאזי, אישר ליהודים להתיישב בפראונקירכן ששימשה כשוק אזורי. בין המשפחות הידועות שהתיישבו בפראונקירכן הייתה משפחת אופנהיים שמקורה בווינה. לאחר הגרוש פנתה משפחה זו לעיירה וסייעה רבות בהקמת מוסדות הקהילה. רוב הזמן חיו תושבי העיירה על מי מנוחות אך בתקופתו של נפוליאון נלקח רבה של העיירה שלום אולמן (שלום חריף) בשבי ולא שוחרר אלא בתמורה לכופר גבוה שהיה על אנשי העיירה לשלם.
בשנת 1712 היו 16 בתים שייכים ליהודים בעיירה. במאמר על שבע הקהילות מוזכר כי הקהילה נוסדה בשנת 1714, אבל ייתכן שלפני כן התגוררו בה יהודים באופן בלתי מאורגן. בשנת 1754 היו 25 בתים בבעלות יהודית, ב- 1775, 31 בתים וב- 1800, 50 בתים. בשנת 1876 חיו בפראונקירכן 864 יהודים והם היוו כשליש מכלל האוכלוסייה במקום. במשך השנים ירד מספר היהודים בעיירה בהתמדה ובשנת 1934 חיו 386 יהודים בעיירה.
בין השנים 1790 ל-1800 כיהן במקום כרב העיר רבי דוד דייטש בעל ה"אהל דוד", אחר כך כיהן כרב רבי מרדכי קנישא (חתנו של רבי מרדכי טאסק)[1], והרב האחרון בקהילה היה רבי משה שמעון הלוי בעל מחבר ספר ישמח לב[2].
משרדי הקהילה היהודית היו ברחוב טמפלויארט כמו גם המאפייה. דירת הרב הייתה ברחוב הופשטראסה וגם חברה קדישא. בקהילה הייתה ספרייה תורנית גדולה, חברת "מרפא לנפש", ארגון נשים לצדקה, "יוסדי התורה" וארגון הצעירים של "אגודת ישראל". בשבתות היה הרחוב היהודי בפראונקירכן נחסם בשרשרת ברזל על מנת למנוע כניסה וחילול שבת. מספר רופאים שרתו בעיירה וביניהם היה ד"ר יוסף נוימן שנפטר ערב ראש השנה תרל"ד. שמש הקהילה היה יוסף קון, המוהל בעיירה ובעיירות בסביבה בשנים 1850-1900 היה יעקב אונגר. בית הכנסת ששימש את הקהילה שנים רבות נהרס בשנת 1939 ולא נותר ממנו זכר. בבית העלמין שגודלו 2900 מטר רבוע ישנן 1320 מצבות, רובן במצב התפוררות.
תקופת השואה
מיד עם היכנסם של חיילי הגסטפו לעיירה נעצרו כל יהודי המקום. נאמר להם כי עליהם לעזוב את העיירה, לא לפני שהוחתמו על כתב ויתור וחנויותיהם הוחרמו. ב-26 במרץ 1938 הם אולצו "לתרום" סכום של 80,000 רייך גרמני על מנת שלא יגורשו מאוסטריה.
בפראונקירכן הוקם מחנה ריכוז זמני אליו הועברו יהודים מפראונקירכן ומעיירות נוספות בבורגנלנד. עדות מתוך אתר המוזיאון היהודי באייזנשטט: "עדת ראיה סיפרה שהיהודים הוצעדו ברחוב הראשי של העיירה כשבידם צרור קטן שנשאו. בתחנת הרכבת בעיירה הם הועמסו על קרונות בקר ונשלחו לווינה." לפי דו"ח הז'נדרמריה נותרו באוגוסט 1938 שלוש משפחות יהודיות במקום. לא ידוע מספרם המדויק של הנספים, אך ההערכה היא שכמחציתם של תושבי העיירה, כ-150 איש, מתוך 386 תושבים יהודיים, נספו בשואה.
באפריל 2003 נפטר היהודי האחרון והיחיד שחזר לעיירה.
פארק זיכרון
ב-29 במאי 2016 נחנך על חורבות בית הכנסת בעיירה פארק זיכרון לזכר הקהילה היהודית בכפר. הפארק כולל מיצג על מסך דיגיטלי המספר את היסטוריית יהודי העיירה, שלושה שלטים הכוללים את שמות כל משפחות יהודי העיירה, וכן מבנה זכוכית גדול ובתוכו ניתן לראות חפירה ארכאולוגית ובה עתיקות של בית כנסת מהמאה ה-18 שעליהן נבנה בית הכנסת האחרון שנהרס בשואה, וכן דגם של בתי העיירה בהם התגורו היהודים לפני השואה. במרכז הפארק ניצב דגם ברונזה של ספר תורה שהוא העתק של ספר תורה שהציל מנחם פריד מבית הכנסת בתקופת השואה. מנחם פריד נולד בעיירה, שירת בצבא האוסטרי ולאחר האנשלוס ברח מיחידתו הצבאית, והגיע לעיירה. הוא מצא את העיירה ריקה מיהודים ואת בית הכנסת נעול ושמור על ידי הנאצים. הוא פרץ לבית הכנסת מחלון צדדי והצליח לקחת משם ספר תורה של משפחתו. את ספר התורה הוא שלח לישראל על ידי מכר של המשפחה. מאוחר יותר הגיע פריד ארצה וספר התורה היה עמו בבית הכנסת שבו התפלל בבני ברק, עד יומו האחרון. כיום ספר התורה נמצא בבית הכנסת בו מתפללים צאצאיו של מנחם פריד ליד ירושלים.
לקריאה נוספת
- משה גולדשטין, מאמר שבע קהילות, הוצאת המחבר.
קישורים חיצוניים
- פראונקירכן, בויקיגניה
- מילכה צלמון, ההגירה הכפויה של יהודי בורגנלנד - מקרה מבחן, הוצאת יד ושם, 2004
- עדויות, תמונות מבית העלמין, בית הכנסת ומיקומו לשעבר ותמונת הגרוש (בגרמנית)
- אתר המוזיאון היהודי באייזנשטט (בגרמנית)
- ^ החתם סופר המליץ עליו סופר, שלמה בן אברהם שמואל בנימין, חוט המשולש החדש, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ https://www.dirshu.co.il/wp-content/uploads/2024/02/%D7%97%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%95-31-%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%94.pdf