פצצת קובלט
פצצת קובלט (באנגלית: Cobalt bomb) היא סוג היפותטי של נשק גרעיני מסוג "פצצה מומלחת" (Salted bomb), אשר תכנונה נועד לייצר כמות עצומה של נשורת רדיואקטיבית בעלת משך חיים ארוך, במטרה לזהם אזור גאוגרפי נרחב ולהפוך אותו לבלתי ראוי למחיה לזמן רב.[1]
הרעיון הוצע לראשונה על ידי הפיזיקאי היהודי-הונגרי לאו סילארד בשנת 1950, לא כהצעה לפיתוח נשק, אלא כניסוי מחשבתי שנועד להמחיש כי הטכנולוגיה הגרעינית מאפשרת, תאורטית, ליצור "נשק יום הדין" (Doomsday device) – נשק שעלול להכחיד את המין האנושי.[2][3]
נכון להיום, לא ידוע על אף מדינה שבנתה או הפעילה פצצת קובלט מבצעית, והיא נותרה בגדר רעיון תאורטי בלבד.[4]
עקרון הפעולה
פצצת קובלט היא "פצצה מומלחת" דו-שלבית, בדומה לפצצת מימן, אך עם שינוי מהותי בשלב האחרון.
- השלב הראשון: פיצוץ גרעיני רגיל (מבוסס ביקוע או היתוך) המשחרר כמות אדירה של אנרגיה ונייטרונים.
- השלב השני: הנייטרונים ששוחררו נבלעים במעטפת חיצונית (Tamper) העשויה מקובלט רגיל ויציב (האיזוטופ קובלט-59). בליעת הנייטרון הופכת את הקובלט-59 לאיזוטופ הרדיואקטיבי המסוכן קובלט-60.
התגובה הגרעינית היא:
לאחר הפיצוץ, הקובלט-60 מתפזר באטמוספירה כנשורת רדיואקטיבית.[5]
הסכנה שבקובלט-60
הסיבה לבחירה בקובלט-60 כחומר הזיהום האידיאלי נעוצה בתכונותיו:
- קרינת גמא חודרנית: קובלט-60 פולט קרינת גמא בעוצמה גבוהה מאוד (1.17 ו-1.33 מגה-אלקטרון-וולט), המסוגלת לחדור דרך קירות ומגנים שאינם עבים מספיק, וגורמת נזק חמור לתאים חיים.
- זמן מחצית חיים ארוך יחסית: זמן מחצית החיים של קובלט-60 הוא 5.27 שנים. זהו "טווח ביניים" מסוכן במיוחד: הוא ארוך מספיק כדי שהנשורת תישאר קטלנית למשך עשרות שנים ותזהם את הקרקע והמים, אך קצר מספיק כדי שהקרינה הנפלטת תהיה אינטנסיבית ביותר. לשם השוואה, לאיזוטופים אחרים כמו צסיום-137 יש זמן מחצית חיים של כ-30 שנה (ולכן קרינתם פחות אינטנסיבית), בעוד שליוד-131 יש זמן מחצית חיים של 8 ימים בלבד (ולכן הוא דועך במהירות).
על פי חישוביו של סילארד, כמות של 510 טון קובלט, שפוזרה באמצעות פצצות מתאימות, הייתה מספיקה תאורטית כדי להכחיד את כל החיים על פני כדור הארץ.[6]
היסטוריה של הרעיון
ב-26 בפברואר 1950, במסגרת תוכנית רדיו של אוניברסיטת שיקגו, הציג לאו סילארד לראשונה את תרחיש "נשק יום הדין". מטרתו לא הייתה להציע נשק חדש, אלא להוכיח לציבור ולמקבלי ההחלטות כי אין גבול תאורטי לכוח ההרס של נשק גרעיני. הוא רצה להבהיר כי האנושות הגיעה לנקודה טכנולוגית שבה היא מסוגלת להשמיד את עצמה לחלוטין, ולכן יש הכרח במציאת פתרונות מדיניים למניעת מלחמה גרעינית.[7] הרעיון שלו עורר הד ציבורי נרחב וחדר לתודעה התרבותית והפוליטית של תקופת המלחמה הקרה.
ניסויים במציאות לעומת נשק
חשוב להבחין בין פצצת קובלט מבצעית לבין ניסויים גרעיניים שבהם נעשה שימוש בקובלט. בעוד שלא ידוע על קיומו של נשק כזה, בריטניה ערכה מספר ניסויים גרעיניים בשנות ה-50 שכללו כמויות קטנות של קובלט.
בניסוי שנערך ב-14 בספטמבר 1957 במראלינגה, אוסטרליה, הוספו דיסקיות קובלט לפצצה גרעינית. מטרת הניסוי לא הייתה לבחון נשק של יום הדין, אלא להשתמש בקובלט-60 שנוצר כ"סמן רדיוכימי" (radiochemical tracer). הקרינה החזקה והייחודית שלו אפשרה למדענים לעקוב אחר תנועת החלקיקים הרדיואקטיביים בפיצוץ ולמדוד את כמות הנשורת ואת דפוסי הפיזור שלה. ניסויים דומים נערכו גם כן.[8]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ K. Bhushan, G. Katyal, Nuclear, Biological and Chemical Warfare, APH Publishing, 2002, מסת"ב 978-81-7648-312-4. (באנגלית)
- ↑ Paul Brians, "Nuclear Holocausts: Atomic War in Fiction", Washington State University (July 8, 2016)
- ↑ Section 1.0 Types of Nuclear Weapons, nuclearweaponarchive.org
- ↑ "Nuclear Weapon Effects", Federation of American Scientists (fas.org), accessed June 26, 2025.
- ↑ Brian Clegg, Armageddon science : the science of mass destruction, New York, N.Y. : St. Martin's Press, 2010, מסת"ב 978-0-312-59894-5
- ↑ "Leo Szilard, "Doomsday"", Bulletin of the Atomic Scientists, Vol. 6, No. 4, April 1950.
- ↑ P.D. Smith, "Doomsday Men: The Real Dr. Strangelove and the Dream of the Superweapon", Penguin Books, 2007, מסת"ב 978-0143113813.
- ↑ "Britain's dirty secret", BBC News, September 24, 2001.
פצצת קובלט41477098Q2086630