פסגת רייקיאוויק
 | |||
| רונלד רייגן ומיכאיל גורבצ'וב בפסגה | |||
| מיקום | הופידי | ||
|---|---|---|---|
| עילה | צמצום הנשק הגרעיני | ||
| תוצאה | ללא הסכם | ||
| משתתפים | |||
| |||
פסגת רייקיאוויק בה נפגשו נשיא ארצות הברית רונלד רייגן, ומזכיר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב, נערך בהופידי, הנמצא ברייקיאוויק בירת איסלנד, בין 11 ל־12 באוקטובר 1986.[1]
השיחות אמנם נכשלו בסופן, אך ההתקדמות שהושגה התממשה לבסוף בשנת 1987 באמנת פירוק הנשק הגרעיני לטווח בינוני בין ארצות הברית לברית המועצות.
מהלך השיחות
לאחר כישלון פסגת ז'נבה (אנ') שנערכה ב–1985,[1] ניסו להגיעה להסכמים מחודשים בפסגה זו. גורבצ'וב הציע לאסור לגמרי שימוש בטילים בליסטיים בתוך 15 שנים,[2] אך רייגן דרש להמשיך במחקר על יוזמת ההגנה האסטרטגית (SDI), שמטרתן הקמת הגנה של טילים בליסטיים בין-יבשתיים להגנה מירי התקפי של טילים בליסטיים.[3] אך החשדנות הסובייטית כלפי SDI הייתה רבה, וגורבצ'וב לא הסכים לכך.
במהלך הדיונים ברייקיאוויק, ניסה רייגן לכלול דיון על זכויות האדם, יהודי ברית המועצות ומתנגדי המשטר, ועל הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. לעומתו, גורבצ'וב, ניסה להגביל את השיחות אך ורק לנושא בקרת נשק (אנ'). בעקבות אסון הגרעין בצ'רנוביל, הציג רייגן את הצעת "אופציית האפס" (אנ'), לחיסול הנשק הגרעיני לטווח בינוני (הסכם INF) באירופה.[4] הסובייטים הציעו בשלב מסוים לחסל 50% מכלל כלי הנשק האסטרטגיים, כולל טילים בליסטיים בין-יבשתיים, והסכימו לא לכלול נשק בריטי או צרפתי בספירה, כל זאת בתמורה להבטחה אמריקאית לא ליישם הגנות אסטרטגיות בעשר השנים הבאות, בהתאם לאמנת סאל"ט.
האמריקאים הגיבו בהצעה משלהם, לחיסול כל הטילים הבליסטיים תוך עשר שנים, אך דרשו אפשרות לפריסת הגנות מפני איומים אסטרטגיים שיוותרו לאחר מכן. גורבצ'וב הדגיש את רצונו לחזק את אמנת ABM (ABM treaty), שהגבילה החזקת נשק אנטי-בליסטי, והוסיף תנאי שכל מחקר ה-SDI יוגבל למעבדות בלבד, למשך אותן עשר שנים. רייגן טען כי מחקר ה-SDI המוצע שלו, מותר על פי פרשנות סבירה לאמנת ה-ABM, וכי אינו יכול להפר את הבטחתו לאמריקאים לחקור את ההתגוננות הבליסטית ליירוט טילים גם מחוץ לאטמוספירה. הוא הסכים לשתף את טכנולוגיות ה–SDI עם הסובייטים, הבטחה שגורבצ'וב אמר שהוא בספק אם תקוים, בהתחשב בכך שהאמריקאים אפילו לא עמדו בשיתוף טכנולוגיית קידוחי נפט.[1]
ניסוח ההצעות
בהצעת ברית המועצות נכתב:
"ברית המועצות וארצות הברית מתחייבות למשך עשר שנים לא לממש את זכותן הקיימת לפרוש מאמנת ה-ABM, שהיא ללא הגבלת זמן, ובמהלך תקופה זו לשמור בקפדנות על כל הוראותיה. ניסויים בחלל של כל מרכיבי החלל של הגנה מפני טילים אסורים, למעט מחקר ובדיקות שנערכו במעבדות. בתוך חמש השנים הראשונות של תקופת עשר השנים (עד 1991), הנשק ההתקפי האסטרטגי של שני הצדדים יצומצם ב–50%. במהלך חמש השנים הבאות של תקופה זו, 50 האחוזים הנותרים של הנשק ההתקפי האסטרטגי של שני הצדדים יופחתו. כך שעד סוף 1996, הזרועות ההתקפיות האסטרטגיות של ברית המועצות וארצות הברית יחוסלו לחלוטין"
— פריט PR01574 בארכיון הביטחון הלאומי הדיגיטלי, אושר לפרסום במרץ 1996
לעומת זאת, בהצעת ארצות הברית נכתב:
"שני הצדדים יסכימו להגביל את עצמם למחקר, פיתוח וניסויים, המותרים על פי אמנת ABM, לתקופה של 5 שנים — עד 1991, שבמהלכן יושג צמצום של 50% מארסנל הגרעין האסטרטגי. בהמשך, שני הצדדים ימשיכו בקצב הצמצומים ביחס לכל הטילים הבליסטיים ההתקפיים שנותרו, במטרה לחסל לחלוטין את כל הטילים הבליסטיים ההתקפיים עד סוף תקופת חמש השנים השנייה. כל עוד צמצומים אלה יימשכו בקצב המתאים, אותן הגבלות ימשיכו לחול. בתום תקופת עשר השנים, עם ביטול כל הטילים הבליסטיים ההתקפיים, כל צד יהיה חופשי לפרוס הגנות"
— פריט PR01574 בארכיון הביטחון הלאומי הדיגיטלי, אושר לפרסום במרץ 1996[2]
תוצאת השיחות
למרות התקדמות רבה בדיונים על חיסול כל הנשק הגרעיני, הפסגה הסתיימה ללא הסכמה. אך למרות כישלונה לכאורה, המשתתפים והמשקיפים בירכו את הפסגה כפריצת דרך משמעותית שאפשרה בהמשך את החתימה על אמנת INF (אמנת הכוחות הגרעיניים לטווח בינוני), בפסגת וושינגטון (אנ') ב-8 בדצמבר 1987.[2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פסגת רייקיאוויק (באנגלית)
- תיק רייקיאוויק מסמכים סודיים מהפסגה שהותרו לפרסום.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 רונלד רייגן ומיכאיל גורבצ'וב באתר הספרייה הנשיאותית והמוזיאון על שם רונלד רייגן
- ^ 2.0 2.1 2.2 Reykjavik Summit: The Legacy and a Lesson for the Future, The Nuclear Threat Initiative, 1 בדצמבר 2007
- ↑ ה–SDI באתר בריטניקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה, 20 ביולי 1998
- ↑ INF מתייחס ל"כוחות גרעיניים לטווח בינוני", בניגוד לטילים בליסטיים בין-יבשתיים
פסגת רייקיאוויק42026099Q1036702